הלנה כגן – הבדלי גרסאות

{{אישיות

| תאריך פטירה = [[21 באוגוסט]] [[1978]]}}

'''הלנה כגן''' ([[25 בספטמבר]] [[1889]] – [[21 באוגוסט]] [[1978]]) הייתה [[רפואת ילדים|רופאת ילדים]] [[ישראלית]] - ה[[אישה]] הראשונה ב[[ארץ ישראל]] במקצוע זה, פעילה חברתית ומראשי [[ויצו]]. כלת פרס ישראל לשנת [[1975]]. לאורך השנים טיפלה כגן וריפאה דורות של ילדים [[יהודים]], [[נוצרים]] ו[[מוסלמים]]. נודעה במקצועיותה ובמסירותה.

 

==קורות חיים==

נולדה בשנת [[1889]] בעיר [[טשקנט]] שב[[אוזבקיסטן]] (אז בתחומי ה[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]]), למרים ומשה כגן. אביה של כגן היה [[כימאי]] שנשלח לטשקנט כדי להקים ולפקח על מפעלים ל[[ייצור זכוכית]].

 

ב-[[1914]] [[העלייה השנייה|עלתה כגן לארץ ישראל]] יחד עם אמהּ. תחילה גרו ב[[יפו]] וב[[תל אביב הקטנה|תל אביב]], ומאוחר יותר עברו ל[[ירושלים]], לבית ב[[רחוב הנביאים]], סמוך ל[[מאה שערים]]. כגן פתחה [[מרפאה]] בביתה בירושלים והייתה לרופאת הילדים הראשונה בארץ. היא גרה באותו בית כל ימיה.

 

 

==קריירה==

בפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] הרשויות לא התירו לכגן לעבוד כרופאה. בין [[1914]]–[[1916]] היא עבדה כ[[אחות]] ב[[בית החולים העירוני (ירושלים)|בית החולים העירוני]]. כמו כן היא הכשירה בתקופה זו נערות יהודיות וערביות לעבודה כאחיות. היא גם עבדה עם אחיות ציבור שנשלחו על ידי [[ההסתדרות הציונית הדסה]] (הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה) להקמת תוכנית מלווה לטיפול באם וביילוד.

 

 

כגן המשיכה להעניק טיפולים רפואיים מביתה וסייעה לפתור בעיות [[תת-תזונה]] אצל תינוקות. היא השיגה פרה ונתנה את החלב לילדים חולים שהגיעו למרפאתה. עם השנים רכשה כגן את אמון הקהילות היהודית והערבית, חרף היותה אישה, צעירה וחסרת ניסיון.[[קובץ:64 Street of Prophets 01.jpg|ממוזער|294x294px|המרפאה והבית הפרטי - ב[[רחוב הנביאים]] 64 בירושלים]]ב-[[1917]] גויס ד"ר [[אלברט טיכו]] לצבא הטורקי-גרמני-אוסטרי, כקצין מילואים וכרופא עיניים, ושירת תקופה של כשנתיים ב[[דמשק]]. בתקופה זו העביר את מרפאתו ואת הציוד שבה לידי כגן. היא הפכה את בית החולים לבית החולים היהודי הראשון בארץ ישראל לטיפול בילדים, באמצעות תקציב דל שקיבלה מ'[[המשרד הארצישראלי]]'.

ב-[[1924]] הקימה כגן [[בית יתומים]] בשכונת [[שערי חסד]], והייתה המנהלת הרפואית במקום. ב-[[1925]] התחילה לעבוד גם במעון לילדים ערבים ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] - שם הייתה המנהלת הרפואית עד [[1948]], כשנאסר על היהודים להיכנס לחלק זה של העיר.

 

ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] הייתה חברת [[הוועד הלאומי]] מטעם [[הציונים הכלליים]].

במהלך [[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|המצור על ירושלים]] ב[[מלחמת העצמאות]] מונתה כגן לאחראית של המחלקה הרפואית בקהילה היהודית בירושלים, ודאגה לכל המרפאות והמערכות התברואתיות בעיר. עבודתה כללה גם טיפול ב[[פליטים]] מהשכונות הערביות. היא לקחה תינוקות רבים מאזורי סיכון ושיכנה אותם בבית התינוקות של ויצו, שנוסד ביוזמתה.