מצע מנותק – הבדלי גרסאות

בדיני [[מקרא ביכורים]], בנוסף להבחנה בין עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב,{{הערה|בבלי {{ויקיטקסט|מנחות פד ב}}}} נזכרה הבחנה בין ''ספינה מעץ'' לבין ''ספינה מחרס'': אחת מהן נחשבת כמחוברת לקרקע - כמו עציץ נקוב, והשניה נחשבת כמנותקת מהקרקע - כעציץ שאינו נקוב.{{הערה|לפי {{ויקיטקסט|גיטין ז ב#רש"י|רש"י}}, ספינת חרס נחשבת כמחוברת לאדמה; לפי {{ויקיטקסט|גיטין ז ב#תוספות|רבנו תם}}, ספינת עץ נחשבת כמחוברת לאדמה.}} הסיבה היא, שחומרים מסויימים סופגים את מי הים,{{הערה|{{ויקיטקסט|גיטין ז ב#תוספות}}}} ובמצב זה העץ הגדל בספינה יונק מהאדמה דרך רצפת הספינה (בפרט כאשר הספינה נוגעת בקרקע הים).{{הערה|ולפי שפת אמת (על מנחות פד ב), ההבחנה בין עץ לחרס רלבנטית רק לספינה - הסופגת מים, ולא לעציצים הנמצאים ביבשה.}}

בדיני טומאת אוכלים נזכרה הבחנה דומה: עציצים שהשורשים יכולים לעבור דרכם, כגון עציצים העשויים מאדמה או מגללי-בקר, דינם כעציצים נקובים ש"אינם מכשירים את הזרעים".{{הערה|{{ויקיטקסט|משנה עוקצין ב י}}, ר"ש}} הסיבה היא, כיוון שחומר העציץ עתיד להתפרק ולאפשר חיבור של השורש עם האדמה, הוא נחשב כבר עכשיו כאילו אינו קיים, וכאילו הצמח גדל בתוך גוש עפר באויר.{{הערה|[[אגלי טל]] מלאכת קוצר יב; [[חזון איש]] ערלה א יז. ולפי הרב [[שמשון משאנץ]] (על חלה פרק ב משנה ב), ההבחנה בין עץ לחרס רלבנטית רק לעצים - היכולים לחדור בשורשיהם את העציץ, ולא לזרעים - שאינם יכולים לחדור. וכן פסק בחזון איש שביעית כב א.}}