פרשת ארטן – הבדלי גרסאות

הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית של התקופה והדיה הגיעו גם ל[[נויה פרייה פרסה]] ול[[הטיימס|טיימס]] הלונדוני, העיתון החשוב בעולם באותה עת. הכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") בעיתונות היהודית הפך שם כללי לציון מאות המקרים של בנות יהודיות שעזבו את בית הוריהן והתנצרו.{{הערה|ראו {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/11/29|00701}}.}} מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל האדוקים השמרנים.{{הערה|ראו לדוגמה: {{המגיד|[[שמעון מנחם לזר]]|יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות)|1900/03/01|00400}}; {{המגיד||משפט הילזנר|1900/11/22|00300}}.}} הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "[[בית יעקב]]" בראשות [[שרה שנירר]].

 

 

הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור ב[[אנגלית]] (''Michalina: daughter of Israel'', ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת [[1989]] יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, [[אביבה סרנה-סגל]] (ירושלים: [[הוצאת ראובן מס|ראובן מס]]).