פרשת ארטן – הבדלי גרסאות

הוסרו 3 בתים ,  לפני שנה
מ
תקלדה
(הצלת 0 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0.1)
מ (תקלדה)
הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית של התקופה והדיה הגיעו גם ל[[נויה פרייה פרסה]] ול[[הטיימס|טיימס]] הלונדוני, העיתון החשוב בעולם באותה עת. הכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") בעיתונות היהודית הפך שם כללי לציון מאות המקרים של בנות יהודיות שעזבו את בית הוריהן והתנצרו.{{הערה|ראו {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/11/29|00701}}.}} מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל האדוקים השמרנים.{{הערה|ראו לדוגמה: {{המגיד|[[שמעון מנחם לזר]]|יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות)|1900/03/01|00400}}; {{המגיד||משפט הילזנר|1900/11/22|00300}}.}} הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "[[בית יעקב]]" בראשות [[שרה שנירר]].
 
לקראת סוף חייה נפגש אחיה עם אחד מקרובי משפחתה של בעלה של מיכלינה, וכך נוצר קשר בין בינםביניהם, מיכלינה ביקרה בארץ, ולאחר מכאן קבעה את דירתה בארץ אצל אחיה. אביה ישראל ארטן לא זכה לראותה חוזרת לחיק משפחתה. מיכלינה נפטרה בשנת [[1969]].
 
הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור ב[[אנגלית]] (''Michalina: daughter of Israel'', ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת [[1989]] יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, [[אביבה סרנה-סגל]] (ירושלים: [[הוצאת ראובן מס|ראובן מס]]).
1,094

עריכות