פסנתר – הבדלי גרסאות

|רקע=כלי מקלדת כלי הקשה כלי מיתר

ה[[עוגב]], ומתפרש על 7.25 [[אוקטבה|אוקטבות]]. כמעט כל הפסנתרים בעלי 88 קלידים, ומגיעים מ[[לה (תו)|לה]] נמוך (ב[[מפתח פה]], אוקטבה מתחת לשישה קווי עזר נוספים לחמשה) ועד [[דו]] גבוה (במפתח סול, שתי אוקטבות מעל ל־9 קווי עזר נוספים לחמשה), אך יש גם פסנתרים יוצאי דופן המגיעים עד ל־97 קלידים.

בעברית מופיע השם לראשונה בספר דניאל (בצורה "פסנתרין"), ומקורו ב[[יוונית]] עתיקה]] (פְסַלְטֶרִיוֹן, שפירושו "נבל"; מאותו השורש גם המילה הלועזית למזמור תהילים, psalm, שבמקורה הייתה שיר שהושר לצלילי נבל).

במנגנון הפסנתר חלו שינויים ונוספו המצאות במשך מאות שנים. כך לדוגמה, את פטישי ה[[עור (חומר גלם)|עור]] המעובד החליפו פטישים מצופים בד [[לבד]] דחוס, המאפשרים צליל עמוק וחזק יותר. באופן דומה, מנגנון הפסנתר עבר שינויים רבים שאיפשרו החזרה מהירה יותר של הפטישים, על מנת לאפשר נגינת אותו צליל פעמים רבות ככל הניתן בשנייה. למעשה, המנגנון הטוב ביותר נמצא בפסנתרי כנף הנעזרים ב[[כוח המשיכה]] של [[כדור הארץ]] על מנת ליצור התנגדות לכוח שמפעיל הנגן. פסנתר עומד מחקה מנגנון זה על ידי שילובם של קפיצים ומשקולות המבטיחים החזרה מהירה. מנגנון הפסנתר משלב מספר אלמנטים מרכזיים נוספים, כגון אטמים, שתפקידם לחסום את הצליל כאשר נפסקת הלחיצה על הקליד, וכן מספר [[דוושת פסנתר|דוושות]]. הדוושה הימנית, הקרויה דוושת השהייה, תפקידה לבטל באופן זמני את פעולת האטמים. הדוושה השמאלית, שלחיצה עליה מקרבת את כל הפטישים אל המיתרים, ובכך מסייעת להחליש את עוצמת הצלילים. ברוב פסנתרי הקיר נמצאת בין שתי הדוושות גם "דוושת אימון", שלחיצה עליה מורידה יריעת לבד בין הפטישים למיתרים, מה שמאפשר נגינה בעוצמת צליל נמוכה בהרבה, אולם בדוושה זו לא נוהגים להשתמש בהופעה מול קהל, בגלל הצליל הסגור, המעומעם והמופנם. קיימים גם פסנתרי כנף בעלי דוושה נוספת, אמצעית. היא דומה בתפקודה לדוושה הימנית אבל בצורה סלקטיבית, ומשמשת בעיקר נגנים מקצועיים.

עם המעבר למסגרת [[פלדה]] (בשנת [[1820]] לפסנתר כנף וב־[[1825]] לפסנתר עומד), שהחליפה את מסגרת העץ, התאפשר לבוני הפסנתרים למתוח את מיתרי הפסנתר למתח גבוה מאוד, של כעשרים טונות. מתח זה מאפשר לפסנתר ליהנות מצליל חזק ומתמשך, בשונה מהפסנתרים של המאה ה־18 שצלילם היה קטן בהרבה. הפסנתר המודרני, שצלילו חזק ובהיר, איננו הפסנתר עליו נכתבו היצירות הקלאסיות לפסנתר ממאה זו.{{הערה|[https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001084024 "[[צבי מניקר]] - כל המלחינים עד אמצע המאה ה-19 כתבו לפסנתר פטישים"], ראיון בגלובס, 26 בנובמבר 2015}}.

עקב תכונותיו הייחודיות, והקלות היחסית של הפקת הצליל בו, הפך הפסנתר לכלי נפוץ מאוד. בתחילת המאה העשרים, לאחר שהושלמה מלאכת פיתוחו של הפסנתר המודרני, פעלו בעולם אלפי חברות לייצור פסנתר. כיום, עם העלייה בשימוש בכלי מקלדת דיגיטליים, פחת מספרם של הפסנתרים המיוצרים. הפסנתרים הטובים ביותר נחשבים אלו המיוצרים ב[[גרמניה]], ב[[צ'כיה]], במזרח הרחוק וב[[אוסטרליה]].

במשך מאה וחמישים השנים האחרונות התייחסו המומחים לשלושה יצרנים מובילים: Steinway & Sons, {{כ}} Bechstein,{{כ}} Boesendorfer כיצרני הפסנתרים הטובים בעולם. בשנת 1981 הוקם ב[[איטליה]] מפעל חדש לייצור פסנתרים שהתיימר להיות הטוב בעולם, ושמו [[פציולי]]. המפעל, שעושה שימוש בעץ ממנו נבנו כלי המיתר של [[סטרדיווריוס]], הוקם על ידי המהנדס והפסנתרן [[פציולי|פאולו פאציולי]].

שאלה העולה תדיר ביחס לפסנתרים היא כיצד ניתן למדוד את איכותו של הפסנתר. שאלה זו חשובה שכן פסנתר הוא כלי נגינה מורכב מבחינה טכנית, ומכאן שאין די בצליל טוב כמדד יחיד לאיכותו. גם שם טוב איננו בהכרח מעיד על טיבו של הפסנתר או אמינותו - מפעלים רבים החליפו בעלים, ורבים אף יותר המפעלים בעלי השמות המבטיחים לכאורה שתוצרתם ירודה. יתרה מכך, בשונה ממוצרים ביתיים אחרים, פסנתר ישן איננו בהכרח גרוע מפסנתר חדש. איכותו של פסנתר תלויה בשילוב בין צלילים נעימים לאמינות מכנית גבוהה.{{הערה|1=[[בוריס גילטבורג]],[http://opusmagazine.co.il/article/boris-giltburg-article1/ "הקשר שבין הפסנתרן לפסנתר"], ב[[מגזין אופוס|אופוס]] - המגזין למוזיקה קלאסית}}

צליל טוב תלוי לא רק באופי הצליל הנשמע אלא גם ביכולתו הדינמית של הפסנתר, היכולת להשמיע צלילים נעימים במגוון רחב של עוצמות. צליל טוב נובע משילוב של גורמים רבים ומגוונים - החל מאיכות העץ ממנו נבנה לוח התהודה של הפסנתר, סוג העץ, הדבק המשמש להדבקת לוח התהודה וכלה במצבם של המיתרים והפטישים. יש המטילים יהבם על פטישים מתוצרת גרמנית, אך גם פטישים מהאיכות הטובה ביותר אינם יכולים לפצות על בנייה ירודה, עץ שלא עבר תהליך נכון של יבוש, ועוד. פסנתר עומד שגובהו מתחת לכ־1.16 מטר יתקשה להשמיע צליל טוב מאוקטבות הבס, שכן מיתרי הבס זקוקים לאורך רב יותר על מנת להתנודד ולהשמיע צליל. מכאן, שבפסנתרים שגובהם נמוך מ־1.16 מטר יש להאזין לבסים (במיוחד אלה שמנוגנים לעיתים קרובות) בקשב רב על מנת לעמוד על טיבם. האזנה זו עתידה להיות מלווה באכזבה שכן מעטים הפסנתרים העומדים המסוגלים להפיק צלילי באס שדומים באופיים לזה של פסנתר כנף. ביחס לפסנתרי כנף, ממד האורך אף הוא מהווה קושי, פסנתר קצר (פחות מכ־1.55 מטר) יתקשה לעיתים קרובות להפיק צליל עשיר. עם זאת, יש לסייג דברים אלה שכן ניתן למצוא פסנתרים בעלי צליל קטן יחסית אך מעניין מתחת לאורך זה. אורכו האידיאלי של פסנתר כנף המיועד לבית מגורים הוא כ־1.85 מטר לערך. פסנתרים ארוכים יותר מכונים "כנף קונצרטנטי", והם מיועדים לאולמות. הכנף משמשת בפסנתרים המצוידים בה כמגבר אקוסטי שמקרין את הצליל. יכולת ההקרנה של הצליל בפסנתרי כנף גבוהה מזו של פסנתרים עומדים בין היתר מאחר שמקור הצליל הוא אופקי ולא אנכי.