ספרות רוסית – הבדלי גרסאות

במהלך תקופת שלטונה של [[קתרינה השנייה|יקטרינה השנייה]] ניכרה השפעת תקופת ההשכלה האירופאית על הספרות הרוסית. הדרמות שלשכתבה קתרינה עצמה שילבו סגנון קלאסי עם גוון סאטירי, כךוכך עשה גם [[ניקולאי נוביקוב]]. סאטירה משולבת עם מוטיבים ריאליסטיים הופיעה במחזות של [[דניס פונביזין]] מחבר הדרמה הלאומית הראשונה של רוסיה, "בריגדיר" ומחזות נוספות.

[[קובץ:Boklevkij_sobakevic.jpg|שמאל|ממוזער|סובקביץ' - איור דמות מספרו של [[ניקולאי גוגול|גוגול]], [[נפשות מתות]]]]

בשנות השלושים של המאה התשע עשרה נקרע קרע תרבותי בין הסלאביסטים למערביסטים,. מנהיג המערביסטים היה המבקר [[ויסאריון גרגוריביץ' ביילינסקי]] שהדגיש את חשיבות מערכת היחסים בין הספרות לחיים הלאומיים של העם, מה שקידם את הריאליזם הספרותי הרוסי. [[ניקולאי גוגול]] הנחשב לאחד המייסדים של הריאליזם הספרותי שגילה גם פן פנטזי מורבידי בסיפוריו הסאטיריים.

אווירתהאווירה השתנתה פעם נוספת ב-1946 עם תחילת המערכה אותה יזם [[אנדריי ז'דאנוב]], מזכיר המפלגה הקומוניסטית. הבידוד תרבותי והדיקטטורה התרבותית שנכפתה בחסותשכפתה המפלגה היו בעלי השפעה הרסנית על הספרות הרוסית. לאחר מותו של סטלין בשנת 1953 סופרים מסוימים שהוכלמו קודם זכו לחסד חדש, אלו שעדיין היו בחיים הורשו להוציא לאור שוב.

[[נובלה]] "ההפשרה" של [[איליה ארנבורג]] תיארה את יאוש הסופרים שנידונו לכתוב בהתאם למדיניות המשטר ועל שמה נקראה תקופת שלטונו של חרושצ'וב כ[[ההפשרה של חרושצ'וב]]. במהלך תקופה זאת עודדו יחסים תרבותיים עם ארצות זרות. כאופוזיציה לתעמולה המפלגתית ספרות ביקורתית כלפי החברה הסובייטית התקבלה לזמן קצר באופן סביר. [[אנדריי ווזנסנסקי]] ו[[יבגני יבטושנקו]] שובחו רבות על ה[[נון-קונפורמיזם]] ביצירותיהם. ווזנסנסקי שובח בזכות מקוריותו ושימושו בשפה. בין החיבורים המוערכים של יבטושנקו הוא "באבי יאר", מחאה רהוטה כנגד האנטישמיות הסובייטית. בנוסף בתקופה זו בלטו משוררים צעירים כמו [[רוברט רוז'דסטבנסקי]] ו[[בלה אחמדולינה]].