הבדלים בין גרסאות בדף "ארנה מר ח'מיס"

נוספו 12 בתים ,  לפני 20 ימים
מ
אין תקציר עריכה
מ
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
בתחילת 1968 יצאה עם משפחתה לפראג, שם שימש בעלה כנציג [[רק"ח]], וכתב עבור העיתון "[[בעיות השלום והסוציאליזם]]", ששימש כביטאון התנועה הקומוניסטית העולמית.
היא חוותה את [[האביב של פראג]] ואחרי הכיבוש הסובייטי נשלחה עם ילדיה למשך שנה למוסקבה. בעקבות דיכוי התנועה העממית הצ'כית למען רפורמה דמוקרטית עזבה מר-ח'מיס את המפלגה הקומוניסטית.
בשנת 1971 שבה המשפחה לחיפה. בשנות ה-70 נפרדו בני הזוג חמיסח'מיס.
 
בשנות השמונים הייתה מעורבת בוועד בפעילות ועד הסולידריות עם [[אוניברסיטת ביר זית|ביר זית]] ו[[הוועד נגד המלחמה בלבנון]]. ארנה אף הייתה שותפה מרכזית בהקמת ועד ציבורי בחיפה שנקרא "הלאה הכיבוש" שאיגד פעילים רדיקליים יותר, רובם תומכי [[פתרון המדינה האחת]].
 
בזמן [[האינתיפאדה הראשונה]], כאשר ישראל סגרה את בתי הספר בגדה המערבית, פעלה ארנה מר לעזור לתוכנית "החינוך העממי" שהקימה מסגרות חלופיות לילדי בתי הספר. בעקבות פעילותה זו ראתה צורך להקים מרכז תרבות קהילתי לילדים המושפעים מהאלימות סביבם, כדי לשלבם בחברה באמצעות ה[[תיאטרון]]{{הערה|1=[http://sharvit.cet.ac.il/SharvitEditor/page/ShowPage.asp?nPageID=1074507 משפחתו של גדעון מר]}}.
 
לארנה ולצליבא נולדו שלושה בנים - ספרטק, [[ג'וליאנו מר|ג'וליאנו]] ואביר. שני ילדיה, ספרטק וג'וליאנו, נשאו שמות [[מהפכה|מהפכניים]].
ספרטקוס ואביר הקימו את להקת [[The A]] במהלך [[שנות השמונים]], אחת מלהקות ה[[אנרכו-פאנק]] הבודדות בישראל שהורכבו מחברים ערבים.
 
ארנה מר נקברה בקיבוץ [[רמות מנשה (קיבוץ)|רמות מנשה]], מקום בו נקבר מאוחר יותר גם בנה, ג'וליאנו.
 
בראיון שהתפרסם בעיתון "[[הזמן הוורוד]]", בנובמבר 2000 טען ג'וליאנו מר שהוא [[ביסקסואל]] ושגם אימו הייתה לסבית{{הערה|1=שלומי ליברמן [http://www.glbt.org.il/he/history/articles.php?articleID=1711 ג'וליאנו מר: חצי ערבי חצי יהודי חצי הומו חצי סטרייט], באתר [[אגודת הלהט"ב|האגודה]], 1 בנובמבר 2000}}.
 
===הקמת תיאטרון האבן ===
אחת משאיפותיה של ארנה בהקמת התיאטרון הייתה ללמד ילדים לבטא עצמם באמצעות המשחק בתיאטרון, ולהקנות להם השכלה וחינוך במקום מערכת החינוך הפורמלית שכשלה.
ערב מותה מ[[מחלת הסרטן]], בהיותה חולה, ערכה ביקור פרידה אצל "ילדיה" במחנה הפליטים בג'נין.
ג'וליאנו היה שחקן בלהקת התיאטרון של ארנה, ומאוחר יותר ה[[במאי תיאטרון|במאי]] ומנהל הלהקה והתיאטרון. תוך כדי כך צילם את ארנה ואת הילדים במשך שש שנים, עד למותה ולסגירת התיאטרון, וביים את הסרט "[[הילדים של ארנה]]" שהוקרן לראשונה בשנת [[2003]] .
 
== ספר על חייה ==