פילוג ממלכת ישראל המאוחדת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: לבדיקה נוספת עריכה חזותית
תגיות: לבדיקה נוספת עריכה חזותית
שורה 6:
עוד לפני הקמת הממלכה, כבר החל [[שבט יהודה]] להתנתק מעט משאר שבטי ישראל, למעט שמעון ובנימין. אחד הגורמים לפיצול נבע מהניתוק הגאוגרפי - משבטי [[עבר הירדן]] בשל [[ים המלח]] והמדבר, ומשבטי הצפון בשל ההתיישבות הישראלית הדלילה בהרי [[השומרון]] (בניגוד להרי יהודה והגליל). דלילות היישוב נבעה בשל העצים והצמחייה העבותה שהיו על כל ההרים והקשו על יישובם או, לפי הנחתם של מספר חוקרים, כיוון שבמקום נשארו התושבים המקוריים שהשתלבו ב[[עם ישראל]], כפי שמסתבר מהעדרן של ערי האזור מתיאורי הכיבוש ביהושע.
 
הניתוק היחסי של שבט יהודה בא לידי ביטוי בתקופת השופטים, כאשר שבטי הצפון והדרום נאבקו כל אחד בנפרד נגד יריביו. בסופו של דבר, התאחד העם כולו סביב מלכותו של [[שאול]], אך הבקיעים נותרו. לפי הגרסה התנכ"ית, לאחר שניצח דויד (אם אכן היה זה דויד: יש מספר דעות מי היה הגיבור שהכניעו) את גלית הפלישתי נתן שאול לדויד את ידה של ביתו מיכל כפי שהתחייב, אך אחר כך רדפו וניסה להרגולהורגו. דויד נמלט ובתקופה מסוימת אף חובר לפלישתים, אויביו המרים ביותר של שאול.
 
לאחר מות שאול בקרב מול הפלישתים בגלבוע ועימוועמו בניו המובילים בתור לירושה, הלכו שבטי ישראל אחרי בנו הנותר,- [[איש בושת]] שהומלך ביזמת אבנר בן נר, שר הצבא הדומיננטי של שאול.: ואילו שבט יהודה המליך על עצמו את [[דוד]] כשליטו. פילוג ומלחמת אחים זוטא זו ארכו כשבע שנים, ובסופןבסופן נרצח אבנר בידי אנשי דויד. אירועאיש זהבושת הומלךמאבד דודאת התמיכה ודוד מומלך על כל העם,. אך סימניוסימני הקרע לא נעלמו לאורך כל ימי דוד, שבהמשך ובאופן הדרגתי גם מוציא להורג, בעילות שונות, את שאריות בני בית שאול.
 
ייתכן גם כי בהמשך חשו שבטי ישראל חשו כי שבט יהודה מנכס את דוד לעצמו, כפי שמתבטא למשל לאחר שהוכנע מרד אבשלום, כשבאו אנשי יהודה להביא את דוד לירושלים "והנה כל איש ישראל באים אל המלך ויאמרו אל המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה"{{הערה|{{תנך|שמואל ב|יט|מב}}.}}. בעקבות זה הכריז [[שבע בן בכרי]] "אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי"{{הערה|{{תנך|שמואל ב|כ|א}}.}}, והוביל חלק מהעם למרד בדוד, שנכשל במהרה.
 
[[שלמה]] כיוון את פעולותיו כדי לאחד את השבטים בממלכה, וכך למשל חילק אותה ל-12 נציבויות בגבולות שונים משל השבטים. למרות נסיונותיו, הניתוק הפנימי נשאר, אם כי לא התפרץ בימיו.