פצצת נייטרון – הבדלי גרסאות

(הגהה, עריכה קלה)
עקרון הפעולה של פצצת הנייטרון דומה מאוד לזה של פצצה גרעינית רגילה. בתהליך של ביקוע גרעיני נפלטים מכל אטום שמתבקע נייטרונים ברמות אנרגיה גבוהות מאד. בפצצת אטום, כולאים את חלקיקי הנייטרון בתוך הפצצה כך שהאנרגיה שלהם הופכת ל[[אנרגיה קינטית]] המתבטאת כגל הדף וחום עצום. בפצצת הנייטרון מניחים בשלב מסוים לרוב הנייטרונים להיפלט בצורת קרינה.
 
בניגוד לקרינת [[קרינת אלפא|אלפא]] ו[[קרינת בטא|בטא]], ובדומה ל[[קרינת גמא]], לנייטרונים אין מטען חשמלי, ולכן הם אינם מינניםמייננים באופן רציף לאורך המסלול שלהם. מצד שני, בניגוד לקרינת גמא, הנייטרונים גם לא מתפזרים על אלקטרונים, התופסים את רוב הנפח של החומר. אינטראקציה בין נייטרונים מהירים לחומר מתרחשת בעיקר כ[[פיזור#פיזור אלסטי ואי אלסטי|פיזורים אלסטיים]] על גרעין האטום, התופס נפח קטן מאוד מהחומר. תכונות אלו גורמת לכך שנייטרונים עוברים יחסית בחופשיות דרך רוב החומרים, (מלבד חומרים עשירים במימן כגון מים ופלסטיק). כאשר נייטרון מתפזר על גרעין של אטום, הוא מעביר אליו מספיק אנרגיה כדי לגרום ליינון, ועל כן קרינת נייטרונים היא קרינה מייננת קטלנית בעלת טווח ארוך וכושר חדירה גדול. קרינת נייטרונים יכולה לעבור בקלות שריון עבה, כמו זה של טנק לדוגמה, ולהשמיד את כל יושביו.
 
לאחר שהנייטרונים התנגשו מספר פעמים בחומר, רמת האנרגיה שלהם קטנה. בשלב זה הם מסוגלים לפגוע בגרעין אטום ולהיבלע על ידו. תכונה זו של נייטרונים באנרגיה נמוכה עשויה להפוך מתכות שונות לרדיואקטיביות בעצמן. התוצאה היא שגופי מתכת (ובין השאר - [[רק"מ]]) שספגו קרינת נייטרונים יישארו [[רדיואקטיביות|רדיואקטיביים]] ברמה קטלנית במשך מספר ימים לאחר הפעלת הפצצה. עקב השפעותיה נחשבת פצצת נייטרון ל[[נשק גרעיני טקטי]] מצוין כנגד ריכוזי שריון וצבא.