תוכנית מקלין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עיצוב
מ מאד-מאוד (דרך WP:JWB)
שורה 14:
* האזור הצפוני-מזרחי לעיר העתיקה, כולל [[הר הזיתים]], ייחשב כשטח בעל ייחוד דתי ורוחני, ותתאפשר בו בנייה בהיתר מיוחד בלבד.
* האזור שממערב לעיר העתיקה, לאורך [[רחוב יפו|דרך יפו]] יהווה יעד לפיתוח עתידי-מודרני.
התוכנית ראתה בעיר העתיקה את המוקד האזורי, האדריכלי והרגשי של ירושלים כולה, אך לא הקנתה לה כל משמעות פונקציונלית. כל הדרכים, הרחובות והשבילים הובילו בתוכנית למרחב ירוק סביב החומות, כך שבין העיר העתיקה לעיר החדשה ממערב הפרידו שטחים פתוחים נטולי מבנים כלל. מרחב נוסף הושאר ממזרח ומצפון, לאורך [[נחל קדרון]], בין [[העיר העתיקה]] להר הזיתים ו[[הר הצופים]]. כל האזור שממערב לעיר העתיקה יועד לפיתוח כמעט ללא מגבלות, פרט לכך שהמבנים ייבנו לגובה נמוך מאדמאוד ("עד גובה העצים"), כדי להדגיש את הטופוגרפיה ואת קו הרקיע הטבעיים של ירושלים, וכדי לא להאפיל על העיר העתיקה.{{הערה|1=http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/publish/HtmlFiles/13029/results_pub_id=13165.html}} מקלין ראה בשיפור מערכת הרחובות משימת-על, ולכן יצר תשתית מוקפדת מאדמאוד של מערכת כבישים, שיובילו לאגן העיר העתיקה. במקביל מציעה תוכניתו מערכת [[כביש טבעת|כבישי טבעת]], שיגדירו את מרחב העיר, ויקשרו את אזורי המגורים עם השטחים הציבוריים.
 
תוכנית מקלין התמקדה לא רק בתכנון הרעיוני, אלא גם במרכיבים האדריכליים. כך למשל, נאסר השימוש בחומרי בנייה זרים כגון [[פח גלי]], [[טיח]] או [[בטון]], או שימוש בתבניות בנייה מסורתיות, כמו כיפות או גגות מרוצפי אבן. תקנות אלו נועדו ליצור אחידות והרמוניה לכל העיר.