מחסום כפר ורבורג – הבדלי גרסאות

ביום שני 17 במאי נראה המחסום כך במבט מצפון לדרום:

* '''קירות בטון''' – עובדי סולל בונה יצקו בתבניות מיוחדות ארבעה קירות בטון. הקירות נבנו עם יסודות בעומק של כ־40 ס"מ והיו בגובה של 120 ס"מ ובעובי של 60 ס"מ שחסם את הכביש משוליו ועד מעבר לאמצעיתו.

* '''שיני דרקון''' – אנשי סולל בונה יצקו 128 חרוטי בטון, 64 מכל צד של הכביש (במקום 200 שתוכננו). החרוטים פוזרו לאורך של כ־30 מטרים מכל צד של הכביש ולמרחק של כ־20 מטרים ממנו. גם מספר מוקטן זה נבע ממחסור במלט. לחרוטי הבטון היה בסיס בעומק של 40 ס"מ והיו בגובה של 120 ס"מ מעל פני הכביש. בין המרווחים של החרוטים הוטמנו 32 מוקשים נגד רכב כולל 6 מוקשים באריזות של ארגזי עץ. זאת, על מנת למנוע ניסיונות מעבר בין חרוטי הבטון.

* '''חביות פוגזים''' – לאורך הכביש מצידו המערבי הוצבו בפועל 17 חביות בלבד עקב מחסור בהן. הן הוצבו במרחק של כ־1.5 מטרים משפת הכביש. הן הוצבו במאוזן כאשר הצד הפונה אל הכביש הורם באמצעות בלוקים מעץ בגובה 20 ס"מ. מטעני ההדף שהונחו מאחורי החביות חוברו יחד בפתיל רועם. הצתת מטעני ההדף הייתה אמורה להעיף את החבית אל מרכז הכביש תוך כדי הצתת התערובת שבה. משלושה מקומות שונים בהם הותקנו נפצים, נמתחו חוטים להפעלת כל החביות באמצעות מכשיר ה[[פצץ]]. החביות נמרחו בשמן מכונות ועליו שפכו [[חול]] ל[[הסוואה]]. החבלן עודד נגבי היה די ספקני לגבי יעילות הפעלת החביות עקב דלות האמצעים שהיו בידיהם בעוד שרגא נטה להיות אופטימיסט יותר.