הבדלים בין גרסאות בדף "סאטון הו"

נוספו 461 בתים ,  לפני 5 חודשים
ויקיזציה
(←‏הספינה: ויקיזציה)
(ויקיזציה)
האתר נמצא בסמיכות לעיירה וודברידג'{{אנ|Woodbridge, Suffolk}} (Woodbridge) במחוז [[סאפוק]] (Suffolk שבירתו היא העיר [[איפסוויץ']]) ב[[מזרח אנגליה (אזור גאוגרפי)|מזרח אנגליה]]. החפירות בסאטון הו החלו בשנת [[1938]] ביוזמת בעלת האדמות באתר, ונוהלו בראשיתן על ידי ה[[ארכאולוג|ארכיאולוג]] בזיל בראון. כשהתבהרה חשיבות הממצאים שחשף בראון עבר ניהול החפירה לידי ארכיאולוגים בריטים מובילים. בחפירות נוספות, בשנות ה-60 וה-80 (של [[המאה ה-20]]), נחקרו באתר קברים רבים נוספים.
 
קיימת הסכמה בקרב החוקרים שאתר התילים בסאטון הו שימש כמקום קבורתם של בני משפחת המלוכה של [[ממלכת מזרח אנגליה|ממלכת מזרח-אנגליה]] ([[שושלת]] [[ואפינגאס]]) במאות 7-6, ומרביתם תומכים בדעה שקבר הספינה המפואר שייך ל[[ראדוולד, מלך מזרח אנגליה|ראדוולד]], מלך מזרח-אנגליה שמת ככל הנראה בשנת [[625]]/6. בקבר לא התגלו שרידי גופה, שככל הנראה התפוררה לחלוטין בגלל תנאי הקרקע באזור. הממצא העשיר מקבר הספינה הביא לשינוי בהבנת התקופה ה[[אנגלו סקסונית|אנגלו-סקסונית]], והוא חשוב להבנת ההיסטוריה של הממלכה האנגלו-סקסונית במזרח-אנגליה שהמקורות אודותיה דלים ביותר. קבר הספינה הוביל לעריכת השוואות עם העולם המתואר ב[[שירה|פואמה]] האפית "[[ביאוולף]]" הכתובה בשפה האנגלית העתיקה. חלקים מהפואמה מתארים מאורעות המתרחשים בדרום [[שוודיה|שבדיה]] אשר בה אתרים ארכיאולוגיים עם ממצאים הדומים לחלק מהתגליות שנחשפו בסאטון הו.
 
== המיקום ==
החרב הונחה בצדה הימני של גופת המת. כשנחשפה בשנת 1939 היא היתה חלודה ושבורה בעקבות התמוטטות תקרת חדר הקבורה. ה[[ניצב (חרב)|ניצב]] המעוטר זהב ואבני חן, וכן חלקי החגור בלטו נוצצים בשלמותם. החרב מוצגת, כפי שנמצאה, במוזיאון הבריטי. הלהב באורך כמטר נתונה בנדן, ככל הנראה מעץ. הלבה והנדן הפכו לגוש אחד במהלך תהליך ה[[חימצון]] של [[פלדה|פלדת]] החרב.
[[קובץ:Sutton Hoo Sword.JPG|ממוזער|החרב והנדן מסאטון הו בתצוגה במוזיאון הבריטי בלונדון]]
ב[[צילום רנטגן]] ניתן להבחין במרכיבי הלהב שהייתה באיכות גבוהה. היא [[חישול|חושלה]] ככל הנראה משבעה מוטות ברזל במהלומות על [[סדן (נפחות)|סדן]] ליצירת כלי נשק מעולה. בנוסף ל[[חוזק חומרים|חוזק המתיחה]] המצוין של הלהב הוסיף עליה האומן [[ריתוך|ריתוכים]] לאורכה, שיצרו, לאחר השחזה והברקה, דוגמת גלים (אותה אפשר לראות בהעתק החרב המוצג לצד שרידי החרב המקורית במוזיאון הבריטי).<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://artsandculture.google.com/asset/sword-from-the-ship-burial-at-sutton-hoo/uQGATpxRArOXnw|כותרת=Sword from the ship-burial at Sutton Hoo|אתר=באתר artsandculture.google}}</ref> המראה המובהק של הלהב מוזכר גם מספר פעמים באפוס ביאוולף  שם מתוארות חרבות עם "להב ארוגה", "להב גלית" או "להב מתפתלת". נראה כי ה[[נפח (מקצוע)|נפחים]] והאומנים של שושלת [[ואפינגאס]] פיתחו יכולות גבוהות של חישול ברזל ומתכות אחרות, כפי שניתן לראות גם מכלים נוספים שנמצאו בחדר הקבורה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.wuffings.co.uk/MySHPages/SHTreasure/SHSword.htm|הכותב=Dr Sam Newton|כותרת=The Royal Sword Blade|אתר=באתר wuffings.co.uk|תאריך=2014}}</ref> בחינה מדוקדקת של חלקי הניצב מראה שהם עשויים באיכות גבוהה ביותר. גולת הניצב מעוטרת ב-53 אבני חן המשובצות בטכניקת קלויזון{{אנ|Cloisonné}} (cloisonné) במארג רצועות זהב דקיקות היוצרות תאים לשילוב פיסות האבנים. הזהב באיכות של 97 [[אחוז]]. בחינה דקדקנית של ניצב החרב מצביעה על כך שבעל החרב היה ככל הנראה שמאלי. קישוט הזהב של גולת ניצב החרב נשחק בצד הנגדי לזה שניתן היה לצפות בחרב שבעליה ימני. הנחתה של החרב מימין למת באופן לא שגרתי ובניגוד לממצא בקברים אנגלו-סקסונים אחרים מחזקת השערה זו.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=nb9vTu73xmE|כותרת=סרטון אוצרת המוזיאון הבריטי|אתר=באתר Youtube}}</ref> ממצאים דומים של טיפוס גולת הניצב מסאטון הו התגלו בחפירות בשבדיה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://wuffings.co.uk/index.php/wuffing-resources/sutton-hoo-burial-ground-of-the-wuffings/the-sword-hilt/?doing_wp_cron=1618052571.7663331031799316406250|כותרת=The Sword hilt|אתר=באתר wuffings.co.uk}}</ref> מאחז הניצב לא שרד שכן ככל הנראה הוא יוצר מחומר אורגני כלשהו', עץ או קרן, שנרקב והתפורר עם הזמן. ניתן לשער את ממדיו של המאחז הודות לשני תפסים מזהב רקום שהותקנו עליו ושרדו. בדומה למאחז, גם שמורת הניצב היתה ככל הנראה מעץ או מקרן ולא שרדה. ניתן ללמוד מעט על החתך שלה על בסיס מידותיהם של קישוטי הקצה המוזהבים שהותקנו עליה. משני צדי חלקו העליון של הנדן  נמצאו קישוטים בדמות [[פירמידות]] קטומות שגובהן כסנטימטר. בכל אחת משובצות 110 אבני חן, זכוכית כחולה ומילפיוריו[[מילפיורי]]. המתכת ששימשה לגוף הפירמידה ולשיבוץ האבנים הכילה 77 אחוז זהב ו-22 אחוז כסף. במשטח העליון של הפירמידה הקטומה שובצה דוגמת משבצות בשחור לבן עשויה זכוכית מילפיורי. בתחתית כל פירמידה יצר הצורף בזהב חריצים דרכם הושחלה ככל הנראה רצועה כלשהי ומכאן ההנחה שהן שימשו לקישוט שרוך החרב (sword-knot) שנועד לאבטח את החרב לנדנה.<ref name=":6" /> שרוכים כאלה עדין מקשטים כיום חרבות טקסיות. קשירת חרב המלך לנדן מסמלת אולי עיתות שלום בעוד שהתרת הקשר יכולה לציין הכרזת מלחמה. עיטור הפירמידות משלב סגנון אמנותי אנגלו-סקנדינבי הבא לביטוי בטכניקת הקלויזון עם סגנון [[קלטים|קלטי]] המופגן בטכניקת המילפיורי והזכוכית הכחולה. הדעה הרווחת במחקר היא שמקורן של הפירמידות בבית מלאכה מלכותי במזרח-אנגליה. אך עדין לא ברור באיזו טכניקה הצליחו האמנים לחתוך בשלמות ובדיוק כה רב את אבני החן הקשות כדי לשלבן באופן מושלם בעיטורים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.wuffings.co.uk/MySHPages/SHTreasure/SHSwordHilt.htm|הכותב=Dr Sam Newton,|כותרת=The Sword Hilt|אתר=באתר wuffings.co.uk}}</ref>
 
בקרבת מיקום החלק העליון של הגופה נמצאו חפצים הנחשבים כאוצר מופלא הודות לאיכותם הגבוהה והרמה האמנותית יוצאת הדופן של עיטוריהם, בהתאמה מלאה לרמה הטכנית ולמורכבות העיטורים בזהב ואבני חן של החרב והנדן. חפצים אלה כללו [[אבזם|אבזמים]], כותפות, כיסוי לארנקל[[ארנק]], וחלקים מתכתיים (זהב עיקר) נוספים שהשתייכו ככל הנראה לחגור, כולם מעוטרים ברמה גבוהה.<ref>{{צ-ספר|מחבר=R.L.S. Bruce Mitford|שם=The Sutton Hoo Ship-Burial: A handbook|מקום הוצאה=London|מו"ל=The trustees of the British Museum|שנת הוצאה=1968|פרק=2|עמ=28}}</ref>
 
אבזם גדול מזהב מעורב עם 13 אחוז כסף, עשוי משלושה חלקים במשקל כולל של כ-414 גרם הותקן ככל הנראה על חגורחגורת החרב. הלוחית המרכזית בצורה אובלית מוארכת עם קווי מתאר מתפתלים אך [[סימטריה|סימטריים]], ובה חרוט בזהב מארג סבוך של תיאורי חיות מסוגננים ומפותלים - [[נחשים]] [[עופות דורסים]] וחיות שדה. כל פני השטח של הקווים המתפתלים מקושט בשקערוריות. לוחית האבזם חלולה עם מכסה בחלק האחורי ויש בה חלל נסתר.וו האבזם והחישוק עשויים מזהב, אינם חלולים, מקושטים בסגנון לוחית האבזם ומצביעים על תכנון ברמה טכנית גבוהה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://wuffings.co.uk/index.php/wuffing-resources/sutton-hoo-burial-ground-of-the-wuffings/the-royal-money-belt/|הכותב=Dr Sam Newton|כותרת=The Royal Money Belt|אתר=באתר wuffings.co.uk}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=R.L.S. Bruce Mitford|שם=The Sutton Hoo Ship-Burial: A handbook|מקום הוצאה=London|מו"ל=The trustees of the British Museum|שנת הוצאה=1968|פרק=9|עמ=62-63}}</ref>
 
הכותפות – מעין תפסים מתכתיים שנועדו ככל הנראה לחיבור שני חלקי בגד טקסי או שריון חזה לכתפיים – עשויות זהב, משתי יחידות תואמות ומקומרות שניתן לחברם באמצעות לולאות וציר הקשור בשרשרת לאחת היחידות. בכל אחת מיחידות הכותפות אזור עם שוליים ישרים שפניו מקושטים בעיטורי קלויזון ומילפיורי עם משבצות אבני חן וזהב, וסביבן עיטור של חיות. חלק נוסף בכל יחידה, עם שפה מעוגלת, מעוטר במארג של דמויות של חזירי בר עשוי זהב ואבני חן משובצות - מוטיב ידוע בתרבות הקלטית והבריטית אך נדיר בעיטורים סקסונים. בחלקן האחורי של הכותפות מותקנות לולאות לחיבור שריון חזה וגב עשוי עור עבה וקשיח. מטרת הכותפות לחבר בין שני חלקי שריון הגוה[[גו (אנטומיה)|גו]] (torso) – חזה וגב, בדומה לשריון הרומאי ששימש מפקדים גבוהים במהלך מצעדים. השריון, עשוי העור, נרקב ככל הנראה ולא שרד. לא ידוע על ממצא של כותפות אנגלו-סקסוניות נוספות.<ref>{{צ-ספר|מחבר=R.L.S. Bruce Mitford|שם=The Sutton Hoo Ship-Burial: A handbook|מקום הוצאה=London|מו"ל=The trustees of the British Museum|שנת הוצאה=1968|פרק=9|עמ=64-64}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.wuffings.co.uk/MySHPages/SHTreasure/SHShoulders.htm|הכותב=Dr Sam Newton|כותרת=The Royal Shoulder Mounts|אתר=באתר wuffings.co.uk}}</ref>
 
כיסוי הארנק – כיסוי מקושט של ארנק עור (שלא שרד) ונועד לתליה על החגורה באזור המותניים. הכיסוי כולל מסגרת בצורת כליה עשויה זהב ומשובצת אבני חן התוחמת לוחית עשויה קרן או עצם [[לווייתנאים|לוויתן]], עליה הותקנו זוגות של דמויות עשויות זהב משובץ אבנים של ציפורים ודמות אדם כשמשני צידיו דמויות וזאביםזאבים טורפים.  (או אולי תיאור המוטיב העתיק של אדון החיות{{אנ|Master of Animals}} Master of Animals). כמו כן הותקנו על לוח הקרן שני פנלים עם עיטורים גאומטריים ולוח כפול ובו מארג מורכב של חיות, הכל עשוי זהב משובץ אבני חן. הצורף שאב השראה ככל הנראה מסגנון עיטור שבדי של קסדות ומגינים והביאו לידי ביטוי באמנות שיבוץ וירטואוזית. הארנק הכיל 37 מטבעות זהב, שילינג או טרמיסיס{{אנ|Tremissis}}, שמוצא כל אחת מהן ממטבעהמ[[מטבעה]] [[פרנקים|פראנקית]] שונה. ככל הנראה הן נאספו כך באופן מכוון. היו בארנק גם שלוש מטבעות ללא טביעה, ושני נתכי זהב קטנים. ממצא המטבעות הוא הכלי העיקרי לתיארוך הקבורה אשר ככל הנראה התרחשה בעשור השלישי של [[המאה ה-7]].<ref>{{צ-מאמר|מחבר=C. W. Philps|שם=The Excavation of the Sutton Hoo Ship-burial|כתב עת=The Antiquaries Journal|כרך=Vol. XX (April 1940) No. 2|עמ=166-167; 193}}</ref> <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://artsandculture.google.com/asset/purse-lid-from-the-ship-burial-at-sutton-hoo/2gEt0nsMJ7_S7w|כותרת=Purse lid from the ship burial at Sutton-hoo|אתר=באתר artsandculture.google.com}}</ref> <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britishmuseum.org/collection/object/H_1939-1010-2-a-l|כותרת=The Sutton Hoo Purse-Lid|אתר=באתר המוזיאון הבריטי britishmuseum.org}}</ref>
 
<gallery widths="140" heights="140" perrow="5">
=== המגן ===
[[קובץ:Sutton.Hoo.Shield.Minophis.jpg|ממוזער|שחזור המגן הטקסי במוזיאון הבריטי|268x268 פיקסלים]]
לצד הקיר הפנימי המערבי הוצב מגן עגול גדול מאד עם אלמנט כיפתי במרכז. בשחזור המגן, המוצג במוזיאון הבריטי, הותקנו תבליט הברזל הכיפתי וקישוטי הברונזה מצופי הזהב על מגן גוף בקוטר מטר עשוי עץ [[תרזה]] מצופה בעור.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britishmuseum.org/collection/object/H_1939-1010-94|כותרת=shield|אתר=באתר המוזיאון הבריטי britishmuseum.org}}</ref> עץ תרזה משמש חומר גלם ראוי למגן הודות ליכולתו לספוג מהלומות מבלי להסדק. למרות שניתן להשתוותו עם ממצאים משבדיה, המגן מסאטון הו מפואר יותר ומהווה דוגמא מצויינת ומרהיבה למגן אנגלו-סקסוני מטיפוס שהיה בשימוש במשך מספר מאות שנים. המגן בקבר יוצר כמגן "עבודה" באיכות גבוהה עשוי מהחומרים המתאימים ביותר לתיפקודו, ויחד עם זאת הוא קושט בעיטורים מעודנים עשויים ברונזה מצופה זהב, רדידי זהב ואבני חן משובצות בטכניקת קלויזון. גם תבליט הברזל הכיפתי במרכז המגן עוטר, הן בשוליו והן במרכזו בפיסות ברונזה מוזהבות, עליהם תשליבים מורכבים של דגמי חיות. בהיקף המגן הותקנו לוחיות ברונזה מוזהבות ומעוטרות. מצידי התבליט הכיפתי המרכזי, שובצו על פני המגן עיטורים מוזהבים עם דמויות עוף דורס ודרקון מעופף בעל שש כנפיים וכן שתי רצועות מוזהבות הנראות כטבעות שנחתכו ונפרשו לאורכן. הקישוטים הרבים מצביעים על כך שהמגן שימש כחפץ טקסי[[טקס]]<nowiki/>י.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://wuffings.co.uk/index.php/wuffing-resources/sutton-hoo-burial-ground-of-the-wuffings/the-royal-shield/|הכותב=Dr Sam Newton|כותרת=The Royal Shield|אתר=באתר wuffings.co.uk|תאריך=2014}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=R.L.S. Bruce Mitford|שם=The Sutton Hoo Ship-Burial: A handbook|מקום הוצאה=London|מו"ל=The trustees of the British Museum|שנת הוצאה=1968|פרק=2|עמ=21-24}}</ref>
 
== סוגיית זהות הנקבר בתל מספר 1 ==
עושרו של הממצא מקבר הספינה ומהות החפצים בו מעידים על קבורת גבר, לוחם, ובהעדר דמות אחרת שהיתה יכולה לצבור עושר כה גדול באנגליה של המאה ה-7, ככלנראה שהמת היה המת מלך. סביר להניח שהיה זה המלך השליט באזור נהר הדבן, ולא מלך זר כלשהו שמת הרחק ממולדתו. התל שרד בשלמותו במשך שנים רבות, ככל הנראה הודות לשימורו על ידי צאצאיו ובני משפחתו של המת שחיו בסביבה. יש להניח שקברו של מלך זר היה נשדד כעבור מספר דורות. על פי ספרו של [[בדה ונרביליס|ביד הקדוש]], "ההיסטוריה כנסיית האנגלים", איזור נהר הדבן היה נתון לשליטת ממלכת מזרח-אנגליה שבראשה עמדו בני משפחת [[ואפינגאס]], עליהם קיים מידע [[גנאלוגיה|גניאולוגי]] טוב למדי.<ref>המידע הגניאולוגי נשמר במספר מקורות בינהם "[[הכרוניקה האנגלו-סקסונית]]", שהחלה כנראה להרשם במאה ה-9, "האוסף האנגלי{{אנ|Anglian collection}}" של רשימות גנאולוגיות שראשיתן ברשומות מהמאה ה-9, וכתביו של ב[[בדה ונרביליס|יד הקדוש]], ובעיקר ספרו "ההיסטוריה של כנסיית האנגלים". </ref> ביד הקדוש מציין בספרו כי מתחם שלטונם המלכותי של שושלת ואפינגאס מצוי ברנדלשאם, כ-8 קילומטרים במעלה הנהר מסאטון הו.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=H. Munro Chadwick|שם=The Sutton Hoo Ship-Burial, who was He|כתב עת=Antiquity|כרך=Volume 14, Issue 53|עמ=77-78|שנת הוצאה=1940|קישור=https://www.cambridge.org/core/journals/antiquity/article/sutton-hoo-shipburial-viii-who-was-he/DD6A881205284951414395E23F138AE6|מו"ל=Durham University}}</ref><ref>שלושת קברי הספינה האנגלו-סקסונים שהתגלו במזרח אנגליה מצויים בקרבת רנדלשאם, שניים בסאטון הו (תילים 1, 2) ואחד בסנייפ (כ-10 ק"מ צפונית מזרחית לרנדלשאם).</ref> מניתוח מטבעות [[השושלת המרובינגית]] (מצרפת) שהתגלו בקבר ניתן לצמצם את טווח תיארוך הקבורה לשנים [[635]]-[[610]]. כמו כן, מסורת קברי הספינה, הכוללת הנחת מנחות סביב גופת המת, היא [[פגניות|פאגנית]] במהותה. משנת [[640]] הפכה הנצרותה[[נצרות]] לדת הממלכה במזרח-אנגליה וקבורת המלכים עברה בעיקרה למתחמי הכנסייותה[[כנסייה|כנסייות]], כמו בממלכות הנוצריות השכנות, כפיוכפי שמעידים כתביו של ביד הקדוש. על כן יש להניח שהמלך שנקבר בסאטון הו היה [[פאגניות|פאגני]] אך היה מודע כבר לנצרות כפי שמעידים מספר כלים בקבר המעוטרים בצלבים. מנימוקים אלה, כבר בשנת [[1940]], העלה ההיסטוריון האנגלי צ'דוויק (H.M. Chadwick) לראשונה את ההערכה כי קבר הספינה שייך ככל הנראה למלך [[ראדוולד, מלך מזרח אנגליה|ראדוולד]] (Rædwald) שמת בשנת 624625 או 625[[626]]. קביעה זו עוררה חילוקי בין המצדדים בכך לבין אלה התומכים בהשערה כי הקבר שייך לבנו (או אולי בנו החורג)  [[סיגברט מלך מזרח אנגליה|סיגברט]] (Sigeberht). מדי פעם עולות הצעות זיהוי נוספות ובהן עולה גם שמו של [[אורפוולד]] (Eorpwald) יורשו הישיר של ראדוולד. לדעתו של צ'דוויק, מבין המלכים שמתו ככל הנראה לפני שנת 640, דמותו של ראדוולד המתאימה ביותר לזיהוי עם הנקבר בקבר הספינה. ראדוולד היה מלך לוחם ועשיר במזרח-אנגליה, ועל פי ביד הקדוש, היהשימש גם מלךכמלך-על לו צייתו שאר מלכי הממלכות האנגליות. באשר לדתו של ראדוולד מספר ביד הקדוש על ביקורו של ראדוולד בממלכתב[[ממלכת קנט]], ככל הנראה לפני שנת [[617]], שבמהלכו קיבל עליו לכאורה את הנצרות. אך בשובו למזרח-אנגליה הקים ראדוולד אתר פולחן ובו שילב [[מזבח]] לישו יחד עם מזבח [[אליליות|אלילי]], עד אשר שוכנע על ידי אשתו (דמות רבת עוצמה כשלעצמה) לחזור בו מהתנצרותו.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=H. Munro Chadwick|שם=The Sutton Hoo Ship-Burial, who was He|כתב עת=Antiquity|כרך=|עמ=80|שנת הוצאה=1940|קישור=https://www.cambridge.org/core/journals/antiquity/article/sutton-hoo-shipburial-viii-who-was-he/DD6A881205284951414395E23F138AE6|מו"ל=}}</ref><ref>הארכיאולוג מרטין קארוור טוען שבמעשה שילוב הפולחנים הפגין ראדוולד ריאליזם פוליטי, אך בעצם הייתה זו טעות גסה משום שהביע בכך זלזול הן בנוצרים והן בפגאנים, והצליח להרגיז בכך את שני הצדדים היריבים. מתוך ראיון שהעניק פרופסור קארוור (מראשי משלחות החופרים בסאטון הו) בפודקאסט "Spectacular discoveries at Sutton Hoo", של המגזין History Extra באתר historyextra.com </ref> לטענת צ'דוויק המלכים האחרים המזוהים בקבר על ידי חוקרים אחרים, לא היו הגיעו למעמד מלך-על. יורשו הישיר של ראדוולד, אורפוואלד, התנצר ומלך רק 3 שנים עד שנרצח בידי [[שכיר חרב]] פאגני. יורשו של אורפוולד, המלך סיגברט היה נוצרי אדוק. לא סביר על כן לדעת צ'דוויק לזהות בקבר את אורפוואלד שכן לא יתכן שיורשו הנוצרי ערך למלך המת לוויה פאגנית, וזיהוי סיגברט עצמו בקבר נפסל גם הוא בשל אדיקותו הנוצרית (במהלך חייו פרש סיגברט למנזרל[[מנזר]]).<ref>{{צ-מאמר|מחבר=H. Munro Chadwick|שם=The Sutton Hoo Ship-Burial, who was He|כתב עת=Antiquity|כרך=|עמ=84-85|שנת הוצאה=1940|קישור=https://www.cambridge.org/core/journals/antiquity/article/sutton-hoo-shipburial-viii-who-was-he/DD6A881205284951414395E23F138AE6|מו"ל=}}</ref>בעיקרה לא ניתן לקבוע בוודאות את זהות הנקבר בתל מספר 1, אבל הזיהוי עם ראדוולד מקובל היום ביןעל ידי מרבית החוקרים. בין הסיבות העיקריותהנספות זיהוילזיהוי זה ניתן למנות את האיכות הגבוהה של החפצים שהתגלו, - ביניהם כלים מיובאים, ממרחקים - וכן המשאבים הגדולים שנדרשו כדי לצבור אותם. , סמכותו של הנקבר לאור ממצאי הזהב מהקבר, הארגון והמאמץ הקהילתי הנרחב שנדרש לצורך בניית הקבר, טקסי הקבורה הפאגני השמור לאליטות, וכאמור קרבת המקום למקום מושבו של מלך מזרח-אנגליה.<ref name=":9">ראיון עם פרופסור מרטין קארוור (מראשי משלחות החופרים בסאטון הו) בפודקאסט "Spectacular discoveries at Sutton Hoo" באתר historyextra.com</ref> משנת 2019 מציג המוזיאון במרכז המבקרים בסאטון הו את תל מספר 1 באתר כקברו של המלך ראדוולד בעוד שהמוזיאון הבריטי בלונדון  מציג מוצגים מהקבר בתארו אותם כשייכים למלך מזרח-אנגליה, מבלי לזהותו בשם. 
 
== הקשר לפואמה ביאוולף ==
1,849

עריכות