הבדלים בין גרסאות בדף "דוקאק"

נוספו 3,389 בתים ,  לפני חודש
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}} {[מנהיג}} '''אבו נאסר שאמס אל מלוכ דוקאק''' (נפטר 8 ביוני 1104) היה השליט הסלג'וקי של ד...")
 
{{בעבודה}}
{[{מנהיג}}
'''אבו נאסר שאמס אל מלוכ דוקאק''' (נפטר 8 ביוני 1104) היה השליט הסלג'וקי של [[דמשק]] משנת 1095 עד לשנת 1104.
==קורות חייו==
דוקאק היה בנו של [[תתש הראשון]] השליט הסלג'וקי של סוריה. הוא היה אחיו של [[רידואן]] האמיר סלג'וקי של העיר חאלב. בשנת 1078 שלח מליק-שאה את תותש לכבוש את סוריה ואת האזורים הסמוכים מידי האמירים תוך שהוא מנהל מלחמה מול צבא של [[השושלת הפאטמית]] שמרכזה היה ב[[קהיר]]. תותש וכבש את חלב ב 1079, לאחר מכן הוא פנה לדמשק שהייתה תחת מצור הצבא פטימי, כשהוא נענה לקריאה של השליט הטורקמני של דמשק, הסלג'וקים תפסו את השלטון בדמשק והמשיכו לכבוש את דרום סוריה וארץ ישראל, כולל הערים [[ירושלים]], [[עכו]], [[צור (לבנון)|צור]], בסיכומו של המערכה הוקמה הלכה למעשה מדינה סלג'וקית עצמאית למחצה בשטחי סוריה. הסולטאן מליק-שאה נפטר בנובמבר 1092, ומאחר שלא היו נסיכים האימפרייה סלג'וקית העצומה החל מאבק על השלטון. תותוש תבע את כס המלכות של אם כי הוא זכה לתמיכה מועטה מהאליטה הטורקית. במהלך המאבקים והעימותים כבש תותוש את [[מוסול]], [[חלב]]ו [[דיארבקיר]]. בשנת 1094 פלש תותוש, מלווה בבנו, [[דוקאק]] {{אנג|Shams al-Muluk Duqaq}}, למערב איראן בקרב מכריע בסמוך לעיר [[ריי (איראן)]] מול יריבו על ירושת מליק-שאה, הוא נהרג על ידי כוחותיו של בן דודו, הטוען לכתר [[ברקירוק]] {{אנג|Berkyaruq}} ב־25 בפברואר 1095.
 
משנודע לרידואן נודע על מות אביו הוא חזר לחאלב והשתלט על כס המלכות הסלג'וקי של סוריה, במהלך שנועד לחזק את מערכת הבריתות עם אמירים מקומיים הוא נשא לאישה את בתו של שליט [[אנטיוכיה]] [[יגי-סיאן]], ובתמורה הכיר הלה ברידוואן כעל האדון שלו. במהלך נוסף להבטיח את שלטונו הוא ציווה על רציחתם של שני אחיו, אבו טאליב ובחרם. דוקאק, הצליח להמלט וברח לדמשק, והקים שם אמירות עצמאית. דוקאק זכה לתמיכתו של יגי-סיאן, לכאורה וסל של רידואן ו[[אילגזי]] {{אנג|Ilghazi}} מושל ירושלים. הסלג'וקי. מסכת התככים והעימותים בין השליטים הסלג'וקים פסקה זמנית עם הופעתם של צבאות [[מסע הצלב הראשון]] אל מול חומות אנטיוכיה. עם זאת חילוקי הדעות והעוינות בין הסלג'וקים מנעו מהם את האפשרות להלחם באופן יעיל מול הצלבנים.
 
===מלחמה מול הצלבנים===
{[ערך מורחב|המצור על אנטיוכיה (1097–1098)}}
 
הצלבנים השקיעו מאמץ ניכר לתפוס את השטח סביב אנטיוכיה, לטהר אותו מכיסי התנגדות מוסלמים ולהפוך את האזור למקור מזון עבורם. אטיין השני, רוזן בלואה כתב לאשתו במרץ 1098 כי הם הצליחו לכבוש ולהחזיק 165 ערים ומבצרים באזור העיר. תהליך זה הונע לא רק על ידי הצורך למצוא מזון ולאסוף אספקה, אלא גם היה בחלקו פרי יוזמה פרטית של אצילים במחנה הצלבני, שרצו לחפש ביזה ולהשתלט על נחלאות במזרח, והוא יצר למעשה את הבסיס הגאוגרפי להקמת [[נסיכות אנטיוכיה]] לאחר תום המצור.
במקביל למזון שנאסף באזור אנטיוכיה, הגיעה למחנה גם אספקה שנשלחה על ידי נסיכים ארמניים ונזירים ממנזרים בצפון סוריה. אולם בדצמבר הגיע הרעב במחנה הצלבני לממדים, שאילצו את הצלבנים לשלוח כוח גדול תחת פיקודו של בוהמונד ורוברט מפלנדריה לפשיטה ארוכת טווח הרחק מהעיר. ב-31 בדצמבר הופתע הכוח הצלבני, כשנתקל באזור [[ג'בל סומק]] בצבאו של דוקוק שליט דמשק, שהיה בדרכו להסיר את המצור מעל אנטיוכיה. הצבא המוסלמי לא הצליח לנצל את יתרון ההפתעה, ונפוץ לכל עבר בלחץ ההסתערות של הפרשים הכבדים הצלבנים. ההיתקלות נסתיימה ללא הכרעה - הצלבנים, שספגו אבדות ואיבדו את שללם, נאלצו לחזור לאנטיוכיה ללא אספקה, ואילו הצבא של דמשק נסוג כלעומת שבא מבלי שניסה להסיר את המצור הצלבני.
 
בחורף 1097–1098 אנטיוכיה נצורה על ידי הצלבנים, ויגי-סיאן ובנו שמס א-דולה ביקשו עזרה מדוקאק. ב־30 בדצמבר 1097 הובסו תגבורת מדוקאק על ידי המפלגה המזייפת של בוהמונד מטארנטו, ודוקאק נסוג לחומס. מאוחר יותר הצטרף דוקאאק לקרבוגה ממוסול כדי לתקוף את הצלבנים לאחר שכבשו את אנטיוכיה ביוני 1098, אך במהלך הקרב, קו דוקאק נטש וקרבוגה הובס. בזמן הכיבוש בסוריה, רכושו של דוקאק בג'יזירה נתפס על ידי כמה ואסלים מורדים; בשנת 1099 הוא כבש מחדש את דיארבק.