הבדלים בין גרסאות בדף "המצור על ניקאה (1097)"

החלפות (, הייתה , להיכנס , כישלון), ויקישיתוף בשורה
(החלפות (, הייתה , להיכנס , כישלון), ויקישיתוף בשורה)
{{בעבודה}}
{{סכסוך צבאי}}
 
===הצבא הצלבני===
 
מספרם של הלוחמים בצבא הצלבני אינו ידוע, ההיסטוריון [[ג'ונתן ריילי סמית]] מעלה השערה כי בעת המצור על ניקאה מנה הצבא הצלבני כ-43,000 אנשים ובהם לוחמים (פרשים וחיילים רגלים), אזרחים חמושים ואזרחים לא לוחמים ובהם נשים וילדים. {{הערה|Riley-Smith, Jonathan (1986), The First Crusade and the Idea of Crusading, University of Pennsylvania, {{ISBN|9780485112917 }}pp 60-63}} הצבא הצלבני לא היה מצויד ללוחמת מצור וחסר את כלי הארטילריה שיכלו לשתק את חיל המצב ולפגוע במערך ההגנה של העיר וחסר את הידע והאמצעים לבנות כלי מצור שיאפשרו טיפוס על החומות או פריצה דרכן.
 
עמוד השדרה של הצבא הצלבני היו ה[[אביר]]ים שהרכיבו את [[פרש כבד|חיל הפרשים הכבד]]. בדומה לאבירים באירופה, חימושם כלל [[רומח פרשים]] כבד לדקירה, [[חרב]], [[גרזן]], [[אלה (נשק)|אלה]] וכלי נשק נוספים לקרב פנים אל פנים. להגנתם לבשו [[שריון שרשראות]], [[קסדה]] ופרטי שריון נוספים. בנוסף לשריון היה להם [[מגן]] שבתקופה זו היה בצורת מחומש עם קצה הפונה כלפי מטה. המגן כיסה את גופו של הפרש בעת ישיבתו על הסוס. טקטיקת הלחימה של האבירים הסתמכה על כוח ההלם של הסתערות גוש הפרשים הכבדים, כדי לשבור את מערך האויב. אם ההסתערות הצליחה, השפעתה הייתה הרסנית ודי היה בהסתערות מוצלחת אחת של הפרשים הכבדים על מנת להביס את הצבא המוסלמי. חולשתם של האבירים הייתה במספרם הקטן יחסית ובניידות המוגבלת שלהם. בגלל החימוש הכבד אותו נשאו, האבירים היו איטיים יחסית ל[[קשת רכוב|קשתים הרכובים]] ו[[פרש קל|פרשים קלים]] אחרים של המוסלמים, ולכן היו תלויים בהגנת הקשתים הרגליים, כדי להרחיק מהם את הקשתים הרכובים של האויב. במקרה שהאבירים בודדו מהגוף העיקרי של הצבא הצלבני, הם היו נתונים לחסדי הקשתים של הצבא המוסלמי.
 
==המצור==
הצלבנים החלו לעזוב את קונסטנטינופול בסוף אפריל 1097. [[גודפרואה מבויון]] היה הראשון שהגיע לניקאה ב־6 במאי, עם [[בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה|בוהמון מטרנטו]], [[טנקרד, נסיך הגליל|טנקרד]], [[רמון הרביעי, רוזן טולוז]] אחרונים הגיע כוח צבאי מניצולי מסע הצלב העממי בפיקודו של פטרוס הנזיר וכוח ביזנטי קטן בהנהגת נציגו של הקיסר מנואל בוטומיטוס. הצבא החל במצור החל מה- 14 במאי. הצלבנים הציבו את צבאם במחנות מול חלקים שונים של החומות, שהוגנה היטב עם 200 מגדלים. בוהמון חנה בצידה הצפוני של העיר, גודפרואה בדרום, וריימון מול השער המזרחי.
 
ב־16 במאי יצא גדוד של חיל המצב בעיר לתקוף את הצלבנים, תקיפה שנהדפה בקלות על ידי הצבא הצלבני וגרמה לאבידות משמעותיות בקרב הסלג'וקים. כשלוןכישלון ההתקפה הביא את מגיני העיר לכלל הכרה כי מול העיר עומד צבא של ממש וכי לא ניתן יהיה להדוף את המצור בכוחות חיל המצב בלבד. שליטי העירשלחו הודעות לקיליג 'ארסלן תוך פירוט המצב מול חומות העיר. הצבא הסלג'וקי החל בתנועה אל כוון ניקאה, גדודים ראשונים של הסלג'וקים נכנסו לקרב עם הצלבנים לפני הגעת הגוף המרכזי של הצבא ב -20 במאי ובסיכומו של דבר הובסו על ידי כוחות תחת פיקודו של ריימון הרביעי. ב־21 במאי הופיע עיקר הצבא הסלג'וקי תחת פיקודו של קיליג' ארסלן ונכנס לקרב מול הצבא הצלבני שנמשך עד הלילה. האבידות היו כבדות משני הצדדים, אך בסופו של דבר הסולטאן נסוג מבלי שהצליח לגרום לצלבנים להסיר את המצור והותיר את מגיני העיר להתמודד לבדם. שאר הצלבנים הגיעו לאורך כל חודש מאי והצרים החלו בבניית מגדל מצור והתקפות על חומות העיר.
 
הקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון בחר שלא להתלוות לצלבנים, אך גדודי צבא ביזנטי צעדו מאחוריהם במקביל. הביזנטים הביאו איתם סירות אותן הם הסיעו ביבשה כדי לעזור לצלבנים לחסום את אגם אסקניוס, שעד כה שימשששימש הסלג'וקים לספק מזון לעיר הנצורה. הסירות הגיעו ב -17 ביוני תחת פיקודו של הגנרל הביזנטי טטיקיוס שפיקד גם על 2,000 חיילים רגלים. אלקסיוס הורה לנציגו לנהל משא ומתן בחשאי על כניעת העיר ללא ידיעת הצלבנים, וב -19 ביוני הטורקים נכנעו ומסרו את העיר לידי הביזנטים.
 
מול העובדות המוגמרות היו הצלבנים חסרי אונים. נאסר עליהם מלהכנסמלהיכנס לעיר אלא בקבוצות קטנות ונאסר עליהם לבזוז את אוצרות העיר. אנשי הצבא הסלג'וקים הורשו לעזוב את ניקאה ובני משפחתו של ארסלן הובאו לקונסטנטינופול ולאחר מכן שוחררו. הצלבנים נאלצו להסתפק במתנות מידי הקיסר הביזנטי ובתמורה נאלצו לחזר על שבועת האמונים לקיסר.
==לאחר המצור==
 
הצלבנים עזבו את ניקאה ב -26 ביוני מלווים בגנרל הביזנטי טטיקיוס שהונחה להבטיח את חזרתן של ערים שנתפסו לאימפריה. הצלבנים החליטו לפצל את כוחם לשניים. כוח ראשון התקדם קדימה בפיקודם של [[בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה|בוהמון מטרנטו]], [[טנקרד, נסיך הגליל|טנקרד דה הוטויל]], [[רוברט השני, דוכס נורמנדיה|רוברט קורת'וז]] ו[[רובר השני, רוזן פלנדריה]]. התלווה אליהם גם כוח ביזנטי בפיקודו של הגנרל [[טאטיקיוס]]. עיקר הכוח התקדם במאסף בפיקודם של האחים [[גוטפריד מבויון|גוטפריד]] ו[[בלדווין הראשון, מלך ירושלים|בולדווין מבולון]], וכן התלוו אליהם כוחות בפיקודם של [[רמון הרביעי, רוזן טולוז|רמון מסן-ז'יל]], [[אטיין השני, רוזן בלואה]] ו[[איג דה ורמנדואה]]. ביום 1 ביולי נפגשו הסלג'וקים עם הצלבנים בסמוך לעיר דוריאלאום שב[[אנטוליה]] (ככל הנראה בסמוך ל[[אסקישהיר]]). הכוח הסלג'וקי כלל [[טורקיה|טורקים]] ו[[קפדוקיה|קפדוקים]] בפיקודו של [[קיליג' ארסלאן]], ו[[פרסים]], [[אלבניה|אלבנים]] ו[[קווקז]]ים בפיקוד [[גאזי אבן דאנישמנד]]. ובסיכומו של דבר יד הצלבנים היתההייתה על העליונה והדרך לסוריה נפתחה בפניהם.
==קישורים חיצוניים==
 
{{ויקישיתוף בשורה}}
==לקריאה נוספת==
* [[יהושע פראוור]], '''תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל''', א-ב, ירושלים: הוצאת [[מוסד ביאליק]], 1963, 1973. - המחבר זכה ב[[פרס ישראל]]; במהדורתו ב[[צרפתית]] זכה הספר בפרס "האקדמיה הצרפתית".
* Thomas S. Asbridge, The Creation of the Principality of Antioch, 1098–1130. The Boydell Press, 2000.
* Kenneth M. Setton, ed., A History of the Crusades, Vols. II and V. Madison, 1969–1989.
 
 
[[קטגוריה:מסע הצלב הראשון]]