ויקיפדיה

אדואר דאלאדיה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 54:
 
==נעוריו==
אדואר דאלאדיה נולד בשנת [[1884]] ב[[קרפנטרה (צרפת)|קרפנטרה]] שבמחוז [[ווקלוז]], [[צרפת]]. בזירה הפוליטית זכה לכינוי "ה[[בקר הבית|פר]] של ווקלוז" על שום חזותו: צווארו העבה, כתפיו הרחבות ומבטו הנחוש. לימים יכנהו [[נוויל צ'מברלין]] בלעג "הפר עם קרני ה[[חלזונות|חילזון]]" (ב[[צרפתית]]: "le taureau avec des cornes d'escargot").
בזירה הפוליטית זכה לכינוי "ה[[בקר הבית|פר]] של ווקלוז" על שום חזותו: צווארו העבה, כתפיו הרחבות ומבטו הנחוש. לימים יכנהו [[נוויל צ'מברלין]] בלעג "הפר עם קרני ה[[חלזונות|חילזון]]" (ב[[צרפתית]]: "le taureau avec des cornes d'escargot").
 
==עד תקופת מלחמת העולם השנייה==
===כניסה לפוליטיקה ושירות במלחמת העולם הראשונה===
ב-[[1911]] נבחר דאלאדיה ל[[ראש עירייה|ראש עיריית]] קרפנטרה. בשנת [[1914]], עקב פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]], לחם בשורות [[צבא צרפת]]. את המלחמה החל כמגויס חדש, בדרגה המקבילה ל[[טוראי]], ועם סיומה בשנת [[1918]] כבר היה מפקד [[פלוגה]] בדרגת [[לוטננט]], ומעוטר באות [[לגיון הכבוד]] ובארבעה צל"שים.
בשנת [[1914]], עקב פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]], לחם בשורות [[צבא צרפת]]. את המלחמה החל כמגויס חדש, בדרגה המקבילה ל[[טוראי]], ועם סיומה בשנת [[1918]] כבר היה מפקד [[פלוגה]] בדרגת [[לוטננט]], ומעוטר באות [[לגיון הכבוד]] ובארבעה צל"שים.
 
לאחר שנכשל בכך בשנת [[1914]], הצליח דאלאדיה להיבחר לפרלמנט כנציג ווקלוז מטעם [[המפלגה הרדיקלית (צרפת)|המפלגה הרדיקלית]] בשנת [[1919]] (דאלאדיה ימשיך להיבחר ולייצג מחוז זה עד שנת [[1940]]).
 
===תפקידי שר ראשונים והנהגה מפלגתית===
דאלאדיה שימש כ[[שר]] במגוון תפקידים בממשלות ה[[קואליציה]] השונות בין [[1924]] ל-[[1928]], ובשנים אלה היווה גורם מרכזי בפילוג [[המפלגה הרדיקלית (צרפת)|המפלגה הרדיקלית]] ממפלגת [[המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית|הפלג הצרפתי של אינטרנציונל העובדים (SFIO)]] ב-[[1926]] ובקואליציית "קרטל ה[[שמאל וימין בפוליטיקה|שמאל]]" הראשונה ("Cartel des gauches"). מ-[[1927]] ועד [[1930]] כיהן כנשיא המפלגה הרדיקלית, ושוב מ-[[1936]] ועד [[1938]]. עקב פרישת ה-SFIO מהקואליציה והתפלגות [[הרדיקלים העצמאיים]] מן המפלגה הרדיקלית, נפלה קואליציית השמאל, הרדיקלים העצמאיים חברו למפלגת [[הברית הרפובליקאית דמוקרטית]] הימנית-מרכזית, ובנובמבר 1928 הפך [[רמון פואנקרה]] לראש הממשלה.
מ-[[1927]] ועד [[1930]] כיהן כנשיא המפלגה הרדיקלית, ושוב מ-[[1936]] ועד [[1938]].
עקב פרישת ה-SFIO מהקואליציה והתפלגות [[הרדיקלים העצמאיים]] מן המפלגה הרדיקלית, נפלה קואליציית השמאל, הרדיקלים העצמאיים חברו למפלגת [[הברית הרפובליקאית דמוקרטית]] הימנית-מרכזית, ובנובמבר 1928 הפך [[רמון פואנקרה]] לראש הממשלה.
 
===קדנציות ראשונה ושנייה כראש הממשלה===
שורה 86 ⟵ 82:
 
ב-[[10 באפריל]] [[1938]] החל דאלאדיה בכהונתו השלישית והאחרונה כראש ממשלת צרפת. בתקופה זו החל המשא ומתן שקדם ל[[ועידת מינכן]], במהלכה צרפת חזרה בה מהתחייבותה להגן על [[צ'כוסלובקיה]] מפני [[גרמניה הנאצית]]. [[ראש ממשלת בריטניה]] [[נוויל צ'מברלין]] דחק בדאלאדיה לנהל משא ומתן, שכן אחרת, להבנתו, יפתח [[אדולף היטלר|היטלר]] תוך זמן קצר במלחמה נגד צ'כוסלובקיה.
בניגוד לצ'מברלין, דאלאדיה היה משוכנע כי היטלר בכל מקרה יפתח במלחמה, כשמטרתו היא כיבוש [[אירופה]] כולה. בפגישה שנערכה בסוף אפריל 1938 אמר דאלאדיה לבריטים כי מטרתו האמיתית של היטלר היא להשיג {{ציטוטון|שליטה ביבשת, שבהשוואה אליה שאיפותיו של [[נפוליאון בונפרטה|נפוליאון]] היו חלושות}}. כמו כן אמר כי :{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=היום, זה תורה של צ'כוסלובקיה. מחר, יהיה זה תורן של [[פולין]] ו[[רומניה]]. כשגרמניה תשיג את ה[[נפט]] וה[[חיטה]] שהיא צריכה, היא תפנה נגד המערב. ללא ספק עלינו להכפיל את מאמצינו להימנע ממלחמה. אבל זה לא יושג אלא אם כן בריטניה הגדולה וצרפת תעמודנה יחד, תתערבנה ב[[פראג]] בעד ויתורים חדשים, אך בה בעת תכרזנה שהן תבטחנה את עצמאותה של צ'כוסלובקיה. אם, במקום זאת, כוחות המערב ייכנעו שוב, הם רק יזרזו את המלחמה ממנה הם מבקשים להימנע{{הערה|[[ויליאם שיירר]], "קריסת הרפובליקה השלישית: חקירת נפילת צרפת ב-1940", בהוצאת "דה קאפו פרס", 1969, עמ' 339–340 (Shirer, William, The Collapse Of The Third Republic: An Inquiry into the Fall of France in 1940, 1969, Da Capo Press.}}.}}
 
למרות זאת, אולי משום הגישות ה[[פסימיות|פסימיסטיות]] והתבוסתניות של [[צבא צרפת|הצבא]] ושל חברי ממשלתו אשר ריפו את ידיו, כמו גם הטראומה ממרחץ הדמים בצרפת ב[[מלחמת העולם הראשונה]] לו היה עד באופן אישי, הניח דאלאדיה לצ'מברלין לפעול כראות עיניו. בשובו לפריז, דאלאדיה, שציפה להמון עוין, התקבל בתשואות. אז העיר לעוזרו [[סן-ג'ון פרס|אלקסי לז'ה]]: {{ציטוטון|הו, השוטים!}} ("!Ah, les cons"){{הערה|[[ז'אן-פול סארטר]], דרכי החירות (Les Chemins de la liberté)}}.
 
====מאמצי חימוש מחדש====
באוקטובר 1938 פתח דאלאדיה בשיחות חשאיות עם [[ארצות הברית]], כדי למצוא דרך לעקוף את חוקי הנייטרליות האמריקאיים, על מנת לאפשר לצרפת לרכוש מטוסים מתוצרת ארצות הברית וכך לפצות על חוסרי ייצור בתעשיית המטוסים הצרפתית{{הערה|ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 234–235. חיבור זה של קיילור מהווה את פרק 8 (עמ' 204–244) בספר "תבוסת צרפת ב-1940: הערכות מחדש", בעריכת ג'ואל בלַט ובהוצאת "ספרי ברגהם", אשר נדפס בפרובידנס, 1998 (Keylor, William, "France and the Illusion of American Support, 1919-1940" pages 204–244 from ''The French Defeat of 1940 Reassessments'' edited by Joel Blatt, Berghahn Books: Providence 1998).}}. באוקטובר 1938 הֵעִיר דאלאדיה {{ציטוטון|אם היו לי שלושה או ארבעה אלף מטוסים, מינכן לעולם לא הייתה מתרחשת}}, והוא היה טרוד ביותר במאמציו לקנות מטוסי קרב אמריקאיים, אותם ראה כדרך היחידה לחזק את [[חיל האוויר הצרפתי]]{{הערה|ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 234}}. בעיה מרכזית בשיחות צרפת-ארצות הברית הייתה האופן שבו תשלם צרפת בעבור המטוסים האמריקאיים, וכאמור לעיל - כיצד תעקוף את חוקי הנייטרליות האמריקאיים{{הערה|ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 235–236}}. נוסף על כך, ב-[[1932]] שמטה צרפת את חובותיה לארצות הברית מתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]], ועל פי חוק ג'ונסון מ-[[1934]]{{הערה|{{אנ|Johnson Act|Johnson Act}} בוויקיפדיה האנגלית}}, לצרפת אסור היה עקב כך לשווק [[איגרת חוב|איגרות חוב]] ממשלתיות בארצות הברית (כלומר נאסר עליה ללוות כסף בארצות הברית){{הערה|ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 237}}. בפברואר [[1939]] הציעה צרפת, [[האימפריה הקולוניאלית הצרפתית|שהייתה אז אימפריה קולוניאלית]], למסור את [[חזקה (קניין)|חזקותיה]] ב[[הקריביים|קריביים]] וב[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]], בתוספת תשלום יחיד בסך 10 מיליארד [[פרנק צרפתי|פרנק]], בתמורה לזכות בלתי מוגבלת לקנות, ב[[אשראי]], מטוסים אמריקאיים{{הערה|ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 238}}. לאחר משא ומתן קשה ומענה, גובש הסדר באביב של 1939, לפיו יוּתר לצרפת להגיש הזמנות עצומות לתעשיית המטוסים האמריקאית. אף על פי שמרבית המטוסים שהוזמנו לא הגיעו לצרפת עד 1940, ארצות הברית אפשרה להטות את ההזמנות של צרפת אל בריטניה{{הערה|ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 233–244}}.
באוקטובר 1938 הֵעִיר דאלאדיה {{ציטוטון|אם היו לי שלושה או ארבעה אלף מטוסים, מינכן לעולם לא הייתה מתרחשת}}, והוא היה טרוד ביותר במאמציו לקנות מטוסי קרב אמריקאיים, אותם ראה כדרך היחידה לחזק את [[חיל האוויר הצרפתי]]{{הערה|ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 234}}.
בעיה מרכזית בשיחות צרפת-ארצות הברית הייתה האופן שבו תשלם צרפת בעבור המטוסים האמריקאיים, וכאמור לעיל - כיצד תעקוף את חוקי הנייטרליות האמריקאיים{{הערה|ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 235–236}}.
נוסף על כך, ב-[[1932]] שמטה צרפת את חובותיה לארצות הברית מתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]], ועל פי חוק ג'ונסון מ-[[1934]]{{הערה|{{אנ|Johnson Act|Johnson Act}} בוויקיפדיה האנגלית}}, לצרפת אסור היה עקב כך לשווק [[איגרת חוב|איגרות חוב]] ממשלתיות בארצות הברית (כלומר נאסר עליה ללוות כסף בארצות הברית){{הערה|ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 237}}.
בפברואר [[1939]] הציעה צרפת, [[האימפריה הקולוניאלית הצרפתית|שהייתה אז אימפריה קולוניאלית]], למסור את [[חזקה (קניין)|חזקותיה]] ב[[הקריביים|קריביים]] וב[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]], בתוספת תשלום יחיד בסך 10 מיליארד [[פרנק צרפתי|פרנק]], בתמורה לזכות בלתי מוגבלת לקנות, ב[[אשראי]], מטוסים אמריקאיים{{הערה|ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 238}}.
לאחר משא ומתן קשה ומענה, גובש הסדר באביב של 1939, לפיו יוּתר לצרפת להגיש הזמנות עצומות לתעשיית המטוסים האמריקאית. אף על פי שמרבית המטוסים שהוזמנו לא הגיעו לצרפת עד 1940, ארצות הברית אפשרה להטות את ההזמנות של צרפת אל בריטניה{{הערה|ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 233–244}}.
 
====כניסת צרפת למלחמת העולם השנייה====
שורה 111 ⟵ 102:
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 146-1978-062-24, Floing, Pontonbrücke über die Maas.jpg|ממוזער|חטיבת ה[[פאנצר]] הראשונה חוצה [[גשר צף]] מעל נהר ה[[מז]], בפלואה, ליד [[סדאן]], צרפת, 14 במאי 1940, במסגרת פלישת גרמניה הנאצית לצרפת.]]
{{ערך מורחב|המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה}}
'''שר ההגנה הלאומית והמלחמה'''{{ש}}במרץ 1940, לאחר שהתפטר דאלאדיה מראשות הממשלה, הפך [[פול ריינו]] לראש הממשלה. דאלאדיה המשיך להחזיק בתפקידו כ[[משרד ההגנה|שר ההגנה הלאומית והמלחמה]] גם בממשלת ריינו, והמשיך לגבות את [[מוריס גמלאן]], מפקד [[צבא צרפת]]. עקב כישלונותיו של גמלאן רצה ראש הממשלה ריינו בהחלפתו, אך דאלאדיה, שסלד מריינו ותמך שנים רבות בגמלאן, החליט להשאירו בתפקידו.▼
'''שר ההגנה הלאומית והמלחמה'''{{ש}}
▲במרץ 1940, לאחר שהתפטר דאלאדיה מראשות הממשלה, הפך [[פול ריינו]] לראש הממשלה. דאלאדיה המשיך להחזיק בתפקידו כ[[משרד ההגנה|שר ההגנה הלאומית והמלחמה]] גם בממשלת ריינו, והמשיך לגבות את [[מוריס גמלאן]], מפקד [[צבא צרפת]]. עקב כישלונותיו של גמלאן רצה ראש הממשלה ריינו בהחלפתו, אך דאלאדיה, שסלד מריינו ותמך שנים רבות בגמלאן, החליט להשאירו בתפקידו.
 
ב-[[10 במאי]] 1940 הסתיימה תקופת "המלחמה המדומה" עם פלישת גרמניה הנאצית לצרפת ול[[ארצות השפלה]]. כוחות השריון הגרמניים הצליחו להבקיע את קו ההגנה של צרפת באזור יער ה[[ארדנים]], וב-[[13 במאי]] חצו את נהר ה[[מז]] באזור העיירה [[סדאן]].
 
'''שר החוץ'''{{ש}}ב-[[18 במאי]] התחלפו דאלאדיה וריינו במשרדיהם - דאלאדיה הפך ל[[משרד חוץ|שר החוץ]], וריינו (שנותר ראש הממשלה) קיבל את משרד ההגנה הלאומית והמלחמה. מעמדה זו חש ריינו חופשי לממש את רצונו ולהדיח את גמלאן, אשר הוחלף ב[[מקסים וייגאן]] ב-[[19 במאי]] 1940, תשעה ימים לאחר תחילת הפלישה הגרמנית לצרפת.▼
'''שר החוץ'''{{ש}}
▲ב-[[18 במאי]] התחלפו דאלאדיה וריינו במשרדיהם - דאלאדיה הפך ל[[משרד חוץ|שר החוץ]], וריינו (שנותר ראש הממשלה) קיבל את משרד ההגנה הלאומית והמלחמה. מעמדה זו חש ריינו חופשי לממש את רצונו ולהדיח את גמלאן, אשר הוחלף ב[[מקסים וייגאן]] ב-[[19 במאי]] 1940, תשעה ימים לאחר תחילת הפלישה הגרמנית לצרפת.
 
'''התפטרות'''{{ש}}ב-[[5 ביוני]] הפסיק דאלאדיה לשמש כשר החוץ, וגם משרד החוץ עבר לשליטת ראש הממשלה ריינו (בנוסף למשרד ההגנה הלאומית והמלחמה).▼
'''התפטרות'''{{ש}}
▲ב-[[5 ביוני]] הפסיק דאלאדיה לשמש כשר החוץ, וגם משרד החוץ עבר לשליטת ראש הממשלה ריינו (בנוסף למשרד ההגנה הלאומית והמלחמה).
 
===בריחה מצרפת ומאסר===
[[קובץ:Fort du Portalet.jpg|ממוזער|פור דו פורטאלה בשנת 2010. במבצר זה נכלא דאלאדיה מ-1940 ועד 1943]]
תחת הרושם לפיו תמשיך הממשלה לפעול מ[[האימפריה הקולוניאלית הצרפתית|צפון אפריקה]], ברחו דאלאדיה וחברי ממשלה אחרים ל[[מרוקו]], שהייתה אז [[מדינת חסות]] צרפתית (על בסיס [[הסכם פאס|הסכם פס]]). בניגוד לתוכניתו, דאלאדיה נעצר, הוחזר לצרפת והועמד למשפט ראווה בידי [[צרפת של וישי|ממשלת וישי]] באשמת [[בגידה]]. המשפט נערך בשנת [[1942]] בעיר ריום שבמרכז צרפת, ונודע כ"[[משפט ריום]]". יחד עם דאלאדיה נשפטו פוליטיקאים צרפתים בכירים אחרים. לאחר המשפט נכלא דאלאדיה בפור דו פורטאלה (Fort du Portalet), מצודה הממוקמת ב[[הרי הפירנאים|פירנאים של צרפת]], והוחזק שם כ[[מאסר|אסיר]] מ-1940 ועד אפריל [[1943]], אז נמסר לגרמנים וגורש למחנה הריכוז [[בוכנוואלד]] שב[[גרמניה]]. במאי 1943 הועבר דאלאדיה יחד עם אישים צרפתים אחרים לטירת איטר (Itter Castle) אשר בצפון [[טירול]], [[אוסטריה]], בה נותר עד סוף המלחמה.
 
==לאחר מלחמת העולם השנייה==
שורה 134 ⟵ 122:
===חבר האספה הלאומית, ראש עיריית אביניון ופרישה===
[[קובץ:The Chamber of Deputies, Paris, France.jpg|ממוזער|החזית הצפונית של [[ארמון בורבון]], מושב [[האספה הלאומית (צרפת)|האספה הלאומית של צרפת]], בסוף המאה ה-19]]
'''חבר האספה הלאומית'''{{ש}}בנובמבר 1946 נבחר דאלאדיה ל[[האספה הלאומית (צרפת)|אספה הלאומית]] (ה[[בית תחתון|בית התחתון]] של הרשות המחוקקת בהתאם לחוקת הרפובליקה הרביעית). דאלאדיה חזר ונבחר כחבר האספה הלאומית בשנים [[1951]] ו-[[1956]]. בתפקיד זה היה יריבו של דה גול ותמך בממשלת [[פייר מנדס פראנס]] (פעלה בשנים [[1954]] עד [[1955]]) ובניסיונו של מנדס לשקם את [[המפלגה הרדיקלית (צרפת)|המפלגה הרדיקלית]]. ב-[[1957]] שימש דאלאדיה כיושב ראש כינוס השמאל הרפובליקאי (Rassemblement des gauches républicaines). ביוני [[1958]] הצביע נגד מועמדותו של שארל דה גול, אשר התמודד על ראשות הממשלה מתוך כוונה מוצהרת לשנות את החוקה, ולשם כך דרש לקבל סמכויות שלטוניות מלאות לרבות שימוש ב[[צו]]וים לשעת חירום. דה גול נבחר, קיבל את מבוקשו והשתמש בסמכויות שניתנו לו כדי ליצור את החוקה על בסיסה קמה [[הרפובליקה הצרפתית החמישית]].▼
'''חבר האספה הלאומית'''{{ש}}
▲בנובמבר 1946 נבחר דאלאדיה ל[[האספה הלאומית (צרפת)|אספה הלאומית]] (ה[[בית תחתון|בית התחתון]] של הרשות המחוקקת בהתאם לחוקת הרפובליקה הרביעית). דאלאדיה חזר ונבחר כחבר האספה הלאומית בשנים [[1951]] ו-[[1956]]. בתפקיד זה היה יריבו של דה גול ותמך בממשלת [[פייר מנדס פראנס]] (פעלה בשנים [[1954]] עד [[1955]]) ובניסיונו של מנדס לשקם את [[המפלגה הרדיקלית (צרפת)|המפלגה הרדיקלית]]. ב-[[1957]] שימש דאלאדיה כיושב ראש כינוס השמאל הרפובליקאי (Rassemblement des gauches républicaines).
ביוני [[1958]] הצביע נגד מועמדותו של שארל דה גול, אשר התמודד על ראשות הממשלה מתוך כוונה מוצהרת לשנות את החוקה, ולשם כך דרש לקבל סמכויות שלטוניות מלאות לרבות שימוש ב[[צו]]וים לשעת חירום. דה גול נבחר, קיבל את מבוקשו והשתמש בסמכויות שניתנו לו כדי ליצור את החוקה על בסיסה קמה [[הרפובליקה הצרפתית החמישית]].
 
'''ראש עיריית אביניון'''{{ש}}ב-[[1953]], במקביל לחברותו בפרלמנט, נבחר דאלאדיה ל[[ראש עירייה|ראש עיריית]] [[אביניון]] (תפקיד בו שימש עד 1958).
ב-[[1953]], במקביל לחברותו בפרלמנט, נבחר דאלאדיה ל[[ראש עירייה|ראש עיריית]] [[אביניון]] (תפקיד בו שימש עד 1958).
 
'''פרישה מהחיים הפוליטיים'''{{ש}}בנובמבר 1958, לאחר שהגיע שלישי בסיבוב הראשון של הבחירות לאספה הלאומית, הסיר את מועמדותו לקראת הסיבוב השני, וכן פרש מראשות עיריית אביניון.▼
'''פרישה מהחיים הפוליטיים'''{{ש}}
▲בנובמבר 1958, לאחר שהגיע שלישי בסיבוב הראשון של הבחירות לאספה הלאומית, הסיר את מועמדותו לקראת הסיבוב השני, וכן פרש מראשות עיריית אביניון.
 
==מותו==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אדואר_דאלאדיה"