פרשת ארטן – הבדלי גרסאות

נוספו 45 בתים ,  לפני שנה
מ
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
'''פרשת אָרָטֶן''' (או '''מקרה אָרָטֶן'''; נכתב גם אראטין, אראטען; בלועזית: Araten) היא פרשת [[התנצרות]]ה של נערה [[יהדות גליציה|יהודייה]] ממשפחה מבוססת שהשתייכה לחסידות גור מהעיר [[קרקוב]] שב[[גליציה]], [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]], שזעזעה את הקהילה היהודית בתחילת [[המאה ה-20]].
 
בבוקר 1 בינואר [[1900]] נעלמה מיכָלינה אָרָטֶן, בתם הבכורה של צביה ו[[ישראל ארטן]] מקרקוב. במהרה התברר שהיא נמצאת במנזרב[[מנזר]] פולני סמוך וזמן קצר לאחר מכן היא התנצרה. האב, ישראל ארטן, פעל בצורה נמרצת להשיבה הביתה זאת באמצעות המשטרה המקומית ופנייה למחוקקים ושרים בממשלה האוסטרו-הונגרית. המאמץ הגיע לשיאו בשתי פגישות של ארטן עם הקיסר [[פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה|פרנץ יוזף]] בווינה ובמכתב שנשלח על ידי האב לאפיפיורל[[אפיפיור]].
 
שתי הטענות העיקריות של האב היו שהנערה הייתה מתחת לגיל 14 ולפיכך הסמכות עליה עדיין נתונה בידי ההורים וכמו כן שהנערה נחטפה ולא הגיע למנזר מרצונה החופשי. המשטרה המקומית שחקרה את העניין הגיעהגיעה למסקנה, המגובה בעדויות רבות, שמיכלינה הייתה כבר בת 15 (ומאורסת) ושהלכה לכנסייה מרצונה החופשי. אחת העדויות הייתה של רופא, קצין בצבא האוסטרו-הונגרי, שעימו היה למיכלינה קשר (לא רומנטי) בחודשים שלפני הפרשה ובו סיפרה לו על הסבל שלה בבית הוריה.
 
מיכלינה הועברה לבלגיהל[[בלגיה]] ונישאה 4 שנים לאחר מכן, בשנת 1904, לפולני, מנהל האחוזה בפוזןב[[פוזן]] שבה שירתה כאומנתכ[[אומנת]]. האב פגש פעם אחת את בתו, בשנת 1905, לאחר שכבר הייתה אמא לבן, לימים רופא פולני (נכדה היה חלוץ השתלות בפולין.)
 
הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית והלא-יהודית של התקופה והדיה הגיעו גם ל[[נויה פרייה פרסה]] ול[[הטיימס|טיימס]] הלונדוני, העיתון החשוב בעולם באותה עת. הכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") בעיתונות היהודית הפך שם כללי לציון מאות המקרים של בנות יהודיות שעזבו את בית הוריהן והתנצרו.{{הערה|ראו {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/11/29|00701}}.}} מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל האדוקים השמרנים.{{הערה|ראו לדוגמה: {{המגיד|[[שמעון מנחם לזר]]|יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות)|1900/03/01|00400}}; {{המגיד||משפט הילזנר|1900/11/22|00300}}.}} הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "[[בית יעקב]]" בראשות [[שרה שנירר]].
 
לקראת סוף חייה נפגש אחיה עם אחד מקרובי משפחתההמשפחה של בעלה של מיכלינה, וכך נוצר קשר ביניהם, מיכלינה ביקרה בארץבישראל, ולאחר מכאן קבעה את דירתה בארץבישראל אצל אחיה. אביה ישראל ארטן לא זכה לראותה חוזרת לחיק משפחתה. מיכלינה נפטרה בשנת [[1969]].
 
הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור ב[[אנגלית]] (''Michalina: daughter of Israel'', ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת [[1989]] יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, [[אביבה סרנה-סגל]] (ירושלים: [[הוצאת ראובן מס|ראובן מס]]).