המצור על אנטיוכיה (1097–1098) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 173:
[[קובץ:Kerbogha Antiochie.jpg|ממוזער|שמאל|כרבוגא צר על אנטיוכיה. כתב יד מ-[[1337]]]]
באביב [[1098]], אסף כרבוגא האתבג (המושל הצבאי) של מוסול קואליציה של גדודים מרחבי [[סוריה הגדולה]]. בלט בהיעדרו רידואן מחלב שחשש מכרבוגא יותר מהצלבנים. הצבא ההולך וגדל צעד אל עבר אנטיוכיה במטרה מוצהרת לשחרר את העיר מעול המצור הצלבני, שלא במוצהר ניצל כרבוגא את ההפרה של שיווי המשקל הפוליטי בצפון סוריה שגרם מסע הצלב הראשון וקיווה ליצור מבנה פוליטי חדש תחת חסותו ושלטונו הישיר שיהיה לכאורה קשור ונאמן ל[[ח'ליפה|ח'ליף]] הסלג'וקי ב[[בגדאד]] '''ברכיארק''', במסגרת זו היה כיבוש אנטיוכיה אמור להיות גולת הכותרת אך רק חלק מתוכנית גדולה יותר שבה מחזיר כרבוגא את סוריה לתחומי ההגמוניה הסלג'וקית.{{הערה|Christopher Tyerman. God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, page 143|כיוון=שמאל}}
על פי ההיסטוריון כריסטופר טיירמן ההכנות של כרבוגא למערכה הן שבסיכומו של דבר הביאו את השליט הארמני של אדסה [[טורוס]] לפנות אל בלדווין מבולון תחילה מתוך כוונה לגייס אותו ואת צבאו כשכירי חרב מול האיום הסלג'וקי, מתוך הבנה שהצבא המוסלמי יעבור כמכבש דרך אדסה. מאוחר יותר לאמצו כבן. מהלך שבסיכומו של דבר הביא להשתלטות בלדווין על העיר במרץ 1098 וייסוד [[רוזנות אדסה]]. {{הערה|1= Tyerman, Christopher, God's war: a new history of the Crusades, (Harvard University Press, 2006), page 134}}
סדר הגודל של הקואליציה המוסלמית לא ידוע, מקורות ארמניים למשל מצטטים מספרים דמיוניים של מאות אלפי חיילים ופרשים והיסטוריונים מוסלמים מציינים כי הצבא לא היה ניתן לספירה. תומאס אסברידג' מעריך כי הצבא המוסלמי היה בן למעלה מ 35,000 חיילים.{{הערה|Thomas Asbridge. The First Crusade: A New History. Simon & Schuster Inc 2010 page 204|כיוון=שמאל}} מולם עמד צבא צלבני מותש עם מספר קטן של סוסים (כ-150 לפי דברי היסטוריונים בני התקופה) בעיר שמשאביה נדלדלו בעת המצור ומחסני המזון בה ריקים לחלוטין.
מהלכו הנועז של בלדווין, ייסוד המדינה הצלבנית והאיום האפשרי על חופש התנועה של הצבא הסלג'וקי הביאו את כרבוגא לנסות לכבוש את אדסה בדרכו לאנטיוכיה. במאי 1098 הופיע הצבא הסלג'וקי מול חומות אדסה והתעכב במשך 3 שבועות של מצור עקר. בסופו נאלץ כרבוגא להסיר את המצור ולהמשיך בצעידה לכיוון המטרה העיקרית של המסע - אנטיוכיה. עם זאת, העיכוב היה קריטי לתוצאות העימות העתידי, ואפשר לצלבנים לפרוץ אל תוך העיר ולהימנע מלהילכד בין הצבא הסלג'וקי ומגיני העיר - מצב שקרוב לוודאי היה מביא לתבוסה צלבנית וסוף מסע הצלב. {{הערה|1= {{הערה|1= Tyerman, Christopher, God's war: a new history of the Crusades, (Harvard University Press, 2006), page 134}}}}
ב-[[4 ביוני]] הופיעו גדודי החלוץ של הצבא המוסלמי אל מול חומות אנטיוכיה, עם הופעתם נטשו הצלבנים את המצודות ''' מלרגרד''' ומגדלו של טנקרד. ב-[[5 ביוני]] חצה הגוף העיקרי של הצבא המוסלמי את גשר הברזל תקף והרג את חיל המצב הצלבני הקטן שהגן על המעבר. תחילה הקים כרבוגא את המחנה הראשי ומפקדתו במרחק 3 קילומטרים מצפון לעיר והפנה את תשומת לבו למצד הצלבני '''לה מהומרי''' בו שכן עדיין חיל מצב צלבני בן כ-500 לוחמים בפיקודו של רובר מנורמנדי, במשך שלושה ימים עמדו הצלבנים בפני גלי התקפות בלתי פוסקים ובלילה שבין [[8 ביוני]] וה-[[9 ביוני]] נסוגו המגינים אל תוך חומות העיר והמצד נשרף.
| |||