טרה נוליוס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
הטריטוריות הבודדות בעולם שמוגדרות כיום כ"טרה נוליוס" הן [[ביר טוויל]], אזורים מסוימים לאורך [[דנובה|נהר הדנובה]] בגבול [[קרואטיה]]-[[סרביה]] (על אזור מסוים המכונה גורנייה סיגה קמה [[מדינה לכאורה|מיקרו מדינה]] בשם [[ליברלנד]]), ו[[ארץ מרי בירד]] שב[[אנטארקטיקה]] - ששטחה 1,610,000 קמ"ר (כולל [[חוף אייטס]] שממזרח לארץ מרי בירד).
ישנן עמדות משפטיות ישראליות המתייחסות לשטחי [[יהודה ושומרון וחבל עזה]] כאל "טרה נוליוס". זאת משום, שלאחר פקיעת [[המנדט הבריטי|המנדט]] ב-[[1948]], לא הוקמה ישות ערבית עצמאית בשטחים אלו, והם נכבשו והוחזקו, באופן לא מוכר בינלאומית, בידי [[מצרים]] ו[[ירדן]]. גם לאחר [[מלחמת ששת הימים]], שבה כבשה [[ישראל|מדינת ישראל]] שטחים אלו, היא לא החילה בהם [[ריבונות]] [[דה יורה]] (חוץ מב[[מזרח ירושלים]]).
מדינת ישראל עמדה פעמיים בפני מצב של טרה נוליוס. בפעם הראשונה, קרה הדבר ב-[[1967]], בעקבות [[מלחמת ששת הימים]]: המפות הישראליות הציגו את הכפר ה[[עלווים|עלווי]] [[ע'ג'ר]] כחלק משטחה של [[לבנון]], בעוד שמבחינתן של [[סוריה]] ו[[לבנון]] ומבחינתם של תושבי הכפר, הכפר היה סורי, ועל כן, מתוקף שליטתה של ישראל ב[[רמת הגולן]], הוא אמור להיות בשליטתה. כעבור חצי שנה ישראל הכירה בכפר. בפעם השנייה, קרה הדבר ב-[[1985]], בעקבות שיחות [[טאבה]]: "[[גבולות מדינת ישראל#בים סוף|המשולש הימי]]" בגבול הימי שבין ישראל ל[[מצרים]] נותר חסר דרישה לריבונות, עד שנת [[2003]], שבה החילה ישראל את ריבונותה בשטח, על ידי [[משטרת ישראל|משטרתה]].
| |||