המצור על אנטיוכיה (1097–1098) – הבדלי גרסאות

אנטיוכיה הייתה העיר המבוצרת הגדולה הראשונה עליה צרו הצלבנים, ובתיאורי העיר כפי שמשתקפים בכתבי ההיסטוריונים בני התקופה ניכר עד כמה חזק היה רושמההרושם שלשעשתה עליהם העיר עליהם. רמון מאגילר מספר כי הכומר של [[רמון הרביעי, רוזן טולוז]] אמר "ביצוריה של אנטיוכיה כל כך חזקים שאין למגיניה מה לפחד מהתקפה במכונות מצור או בהסתערות של לוחמים, אפילו אם כל הלוחמים בעולם יעלו על העיר לכבשה".{{הערה|Roger, Randall (1997), Latin Siege Warfare in the Twelfth Century, Oxford University Press, {{ISBN|9780198206897 }}page 29}} [[אטיין השני, רוזן בלואה]] כתב לאשתו: "העיר אנטיוכיה גדולה מאוד, מבוצרת ומקרינת עוצמה רבה, אני חושש כי היא לא ניתנת לכיבוש"{{הערה|Thomas Asbridge. The First Crusade: A New History. Simon & Schuster Inc 2010 page 158)|כיוון=שמאל}}

אנטיוכיה השתרעה על שטח של כ-9 [[קילומטר רבוע]] והייתה מוקפת בחומות בעובי ממוצע של 2 מטרים, בגובה של כ-20 מטרים ובאורך של 10 קילומטר בהן נקבעו ברווחים לא שווים 450 מגדלים. העיר שכנה בשטח מישורי סמוך לנהר ה[[אורונטס]], שזרם במקביל לחומה המערבית שלה. בחלקה המזרחי של העיר נבנתה החומה על גבי [[רכס הרים|רכס הררי]], שהתנשא לגובה כ-400 מטר מעל העיר התחתונה. מצודת העיר נבנתה מחדש ב-969 על ידי הביזנטים, כחלק משיקום ושיפור ביצורי העיר, על גבי הר סיליפיוס, ושולבה בחומה המזרחית של אנטיוכיה.

בחומת העיר היו שישה שערים, שידועים לחוקרים בשמות שניתנו להם על ידי הצלבנים. חמישה מתוכם מוקמו בשטח מישורי נוח יחסית לגישה. הדרך שהובילה אל העיר מכיוון צפון-מזרח עברה דרך "שער פאולוס הקדוש". אחריו (כנגד כוון השעון), בחומה המערבית של העיר מוקמו "שער הכלב", "שער הדוכס" ובאזור בו החומה נבנתה בצמוד לנהר האורנטס, "שער הגשר". לשער זה חשיבות מיוחדת, משום שהוא שלט על הגשר היחיד שעל נהר האורנטס, וכתוצאה מכך על נתיב התנועה ל[[אלכסנדרטה]] ולנמל סן-סימון. השער הדרומי של העיר נקרא "שער [[ג'ורג' הקדוש]]", והדרך היוצאת ממנו הובילה לנמל החשוב ב[[לטקיה]]. בצד מזרחיהמזרחי של העיר, בשטח הררי קשה לגישה, סמוך למצודה ובקצה דרך הררית מתפתלת, שכן "שער הברזל", ששרידיו נראים גם למבקר ב[[המאה העשרים ואחת|מאה עשרים ואחת]].