המצור על אנטיוכיה (1097–1098) – הבדלי גרסאות

▲בתחילת פברואר נכנס לזירת העימות צבא מוסלמי של העיר חלב בפיקודו של רידואן. הצבא המוסלמי שמקורות בני התקופה טוענים כי מנה 12,000 חיילים (פרשים ורגלים) תפס את מבצר [[חרים]] מידי חיל המצב הצלבני הקטן, והחל צועד לכוון אנטיוכיה, מולו שלחו הצלבנים כוח של 700 אבירים תחת פיקודם של בוהמון, רוברט מפלנדריה ואטיין מבלואה, מול חומות העיר נותרו כ 300 אבירים - חלקם ללא סוסים וכל כוח הרגלים. הצלבנים שהיו נחותים במספרים 1 ל 10 מול הצבא המוסלמי בחרו בטקטיקה של תנועה מהירה שימוש בגורם ההפתעה וטקטיקות של הלם.{{הערה|Runciman, Steven (1969) [1955], "The First Crusade: Antioch to Ascalon", in Marshall W. Baldwin & Kenneth M. Setton, A History of the Crusades Volume One: The First Hundred Years (second ed.), The University of Wisconsin Press, page 314|כיוון=שמאל}}

▲הצבא הצלבני הקטן, שלא היה כבול על ידי חיל רגלים איטי יצא ממחנה המצור באנטיוכיה בלילה של ה-[[8 בפברואר]] ונע במהירות אל שדה הקרב שנבחר בקפידה באזור '''גשר הברזל'''. על פי המקורות הנוצריים הצלבנים בחרו תא שטח צר, שימנע מהצבא המוסלמי לנצל את יתרונו המספרי ולאגף את כוחם הקטן, בין נהר האורונטס ל'''אגם אנטיוכיה'''. הצלבנים, שכוחם היה מחולק ל-6 גדודים, חששו לחייב את כל כוחם להתקפה חזיתית על הצבא המוסלמי העדיף, ולכן שמרו גדוד אחד ככוח [[עתודה (צבא)|עתודה]].{{הערה|Thomas Asbridge. The First Crusade: A New History. Simon & Schuster Inc 2010 page 184|כיוון=שמאל}}