המצור על אנטיוכיה (1097–1098) – הבדלי גרסאות

בסוף מאי נודע לצלבנים כי [[כרבוגא]] מושל [[מוסול]] עולה על אנטיוכיה בראש צבא גדול. החשש היה כי הצבא המוסלמי ילכוד את הצלבנים כאשר חומות העיר וחיל המצב בגבם, ולרגע נראה היה כי שעתו האחרונה של מסע הצלב הראשון הגיעה. כרבוגא, בדרכו לקרב עם הצלבנים עשה כרבוגא מספר טעויות קריטיות, טעות- טעותו ראשונההראשונה הייתה מתן פסק זמן לצלבנים כאשר סטה מנתיבו ובמקום לנסות ולצעוד ישירות אל אנטיוכיה הפנה תחילה את צבאו ל[[רוזנות אדסה]] שעל פי חישוביו סיכנה את העורף של מוסול. בלדווין מאדסה וצבא הרוזנות היו קטנים מידי מכדי להיותלהוות איום כלשהו על [[השושלת הסלג'וקית|האימפריה הסלג'וקית]] אך הם הצליחו לעכב את צבאו של כרבוגא במשך 3שלושה שבועות במהלכןבמהלכם נכשלוכשלו המוסלמים בניסיונם לכבוש את אדסה.{{הערה|הושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, א, ירושלים: מוסד ביאליק ודביר, הדפסה שישית 2005 עמוד 122}}

בפרק הזמן הקצר שנותר הצליח בוהמון ליצור קשר עם אדם בשם פירוז, דמות מסתורית ואחד מקציני חיל המצב של אנטיוכיה. כל שידוע על אדם זה הוא כי הוא היה אמן שהתמחה בעשיית [[שריון גוף|שריונות]], ממוצא ארמני שהמיר את דתו לאסלאם, ובעת המצור התמנה לפקד על אחד ממגדלי העיר שנקרא על ידי הצלבנים '''מגדל שתי האחיות''' - ככל הנראה בחומה הדרום -מזרחית של אנטיוכיה, במרחק מה משער ג'ורג הקדוש (כלומר חלק יחסית לא פעיל של החזית). ככל הנראה הוא היה מוכן לבגוד באדונו יאגייאיי סיאן על רקע של עלבון או טינה שמקורה - על פי אחד המקורות הצלבניים - נעוץ בכך שיאגישיאיי סיאן החרים את רכושו. מקור צלבני אחר טוען כי פירוז הונע להכניס את הצלבנים לעיר לאחר שראה חזיונות של הצלב,. על מיתרים אלו פרט בוהמון ואף הוסיף תשלום פרס כספי שככל הנראה הכריע את הכף.{{הערה|Thomas Asbridge. The First Crusade: A New History. Simon & Schuster Inc 2010 pp 200-201|כיוון=שמאל}} בצעד מחושב פנה בוהמון לשאר נסיכי הצלבנים, ציין כי ביכולתו להיכנס לעיר ודרש כי בתמורה לכך תועבר אנטיוכיה לידיו כשליט העיר הצלבני,. תחת איום כליה מול הצבא המוסלמי של כרבוגא ולמרות התנגדותו של ריימון מטולוז, קיבלו שאר המנהיגים הצלבנייםהצלבנים את דרישתו של בוהמון.

בלילה שבין ב-[[2 ביוני]] וה-[[3 ביוני]], על פי תיאום מראש עם פירוז, יצא כוח מהמחנה הצלבני, צעד אל מול פני חיל המצב וחומות העיר ומשם נעלם מהעין. אותו כוח חזר בחסות החשיכה לנקודה שסוכמה מראש עם פירוז ומשם עלה כוח נבחר על חומות העיר על גבי [[סולם חבלים]] ששולשל מעל החומות על ידי הבוגד,. שערי העיר נפתחו לפני הגדוד הצלבני שבחסות החשיכה ואפקט ההפתעה מוטט את רוח ההתנגדות של חיל המצב,. חלק מהחיילים המוסלמים הצליח להימלט אל מצודת העיר והותיר את האוכלוסייה האזרחית חסרת הישע מול הצלבנים צמאי הדם,. הנוצרים שנתרו בעיר בעת המצור הצטרפו לצלבנים הם השתלטו על שערי העיר הנותרים, פתחו אותם והצטרפו למסע ההרג. הצלבנים לא הצליחו למנוע מחיל המצב מלברוח אל תוך מצודת העיר וזו נותרה בידי שרידי חיל המצב בפיקודו שלבפיקוד בנו של יאגייאיי סאן '''שמס א-דאולה'''. שליט העיר לשעבר הצליח לצאת אל מחוץ לעיר מלווה במספר [[שומר ראש|שומרי ראש]] אך במהלך הבריחה נפל מסוסו וננטש על ידי מלוויו,. לאחר זמן מה הוא נתגלה על ידי קצב ארמני שערף את ראשו והביא אותו כמתנה לשליט העיר החדשים. ההיסטוריון האנונימי של עלילות הפרנקים מספר:

ההיסטוריון כריסטופר טיירמן מסכם פרק זה בסאגה של המאבק על אנטיוכיה כך: "נפילת אנטיוכיה משקפת התעצמות המשמעת ונחישותוהנחישות בקרב הצבא הצלבני יותר מאשר עליונות צבאית או טכנולוגית... הרושם שמותיר המצור על אנטיוכיה הוא של פשיטת רגל רעיונית. כיצד להביא את המאבק לכלל פתרון... אך אומץ לב ולעיתים גבורה מעידים כי הצלבנים החזיקו באמונה במטרת מסע הצלב."