עץ הדומים תפוס – הבדלי גרסאות

אביה ה"צברית" רוצה לגלות את זהותו של אבא שלה, ולשם כך היא מתמודדת עם אמה ה[[הפרעה נפשית|לוקה בנפשה]], ומתחברת עם יוּרק. יוּרק וזאביק הם נערים ניצולי שואה שחיו לבד ביערות בפולין. בלילות, הם סובלים מסיוטים ויוּרק נושא את זאביק על גבו והם רצים לעבר שטחים פתוחים. יולה מגלה שאבא שלה חי, אולם בסוף מתברר לה שכאשר סיפרו לו, מרוב התרגשות הוא נפטר. זוג ניצולים מפולין טוענים שמירה היא הילדה שלהם ונערך דיון בבית משפט בשאלה אם עליה לגור עימם או להישאר בפנימיה. בסוף המשפט מירה נזכרת בהוריה האמיתיים ובאחיה אנטק שכפי הנראה מתו בשואה. היא צועקת לעבר השופט "אני רוזנר, מרים רוזנר" וזוג הניצולים חשוך הילדים נותר לבדו בבית המשפט. הספר מסתיים כאשר חברי הפנימייה יורדים ממשאית ההובלות, ווים, המורה לחקלאות, מסמן להם לבוא אחריו. לרגלי עץ הדומים הם רואים אוסף של פרחים צבעוניים שפרחו לאחר שוים השקה אותם בטפטפות. מירה היא הראשונה שרצה לעבר העץ. יורק מזמין גם את אביה להתקרב לעץ והיא אומרת לו, "לא עכשיו, עץ הדומים תפוס".