הקרב על צפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לתת מקלע |
|||
שורה 76:
אלעד פלד נתמנה למפקד כל הכוחות הלוחמים והאוכלוסייה בצפת, ובצוותא עם מיבר ניהל את המערכה בשבועות הבאים. לוחמי הפלמ"ח תגברו את עמדות הכוחות היהודים ולקחו חלק בהגנת העיר. הבעיה הייתה הצורך לחזק את הביצורים ברובע. [[פסח|חג הפסח]] חל בשבת והרבנים [[אברהם זיידה הלר]] ו[[אפרים שרגא וינגוט]] חתמו על הודעה שעבודות הביצורים בעיר יש בהן משום [[פיקוח נפש]] ומותר ואף מצווה להמשיך בעבודות הביצורים בחג ובשבת.
אחד הקרבות הקשים היה קרב בלימת ההתקפה על הרובע היהודי מכיוון השוק והמסגד. באזור זה שנקרא קטע ד' הוקמו כמה מן העמדות שנועדו לבלום התקפה ופריצה לרובע היהודי, הקדמי היה בית כהן שעמד במיקום הקרוב ביותר לאזור הערבי, ונוספו לו העמדה על [[בית אשת"ם]], ועמדה נוספת שכונתה [[עמדת בלויגרונד (צפת)|"עמדת בלויגרונד"]] שהייתה ממוקמת מעל הרחובות בפתח הרובע היהודי. ממקום זה הצליחו הערבים לפרוץ את המחסום שלרגלי העמדה ונכנסו לרובע היהודי בצעקות "קדם ואטבח", נבלעו בין הבתים והתקדמו לעבר המחסום השני. מגיני הרובע גילו אומץ לב וקפצו מתוך העמדות אל בין החורבות ופתחו באש
כדי להשיג הכרעה היה צריך להביא את כל הגדוד השלישי של הפלמ"ח. הפעם היה צריך להעביר יחידה צבאית גדולה ולכן היה צריך לכבוש קודם את [[ביריה]] ו[[עין זיתון]]. כפרים אלה נכבשו ב-[[1 במאי]] [[1948]]. מפקד הכוחות הערבים באזור, [[אדיב שישקלי]], פתח באותו יום בהתקפה קשה על [[רמות נפתלי]] במטרה להקל את הלחץ על צפת. מגיני רמות נפתלי בקשו מ[[יגאל אלון]] לשלוח להם תגבורת אך אלון, שהבין שהקרב על צפת הוא שיכריע את המצב באזור, סירב לבקשתם והורה לכוחות להמשיך בתוכנית.
| |||