ויקיפדיה

בה"ד 10 – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
חולייה-חוליה (דרך WP:JWB)
תגית: שוחזרה
שורה 1:
'''משפט בייליס''' היה [[עלילת דם]] נגד [[יהדות רוסיה|יהודי רוסיה]], שעוררה מחלוקת חריפה בחברה הכללית ב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] וזעם ברחבי אירופה.
{{יחידה צבאית
|שם=בית הספר לרפואה צבאית
|סמל=[[קובץ:Bahad10logo.png|150px|סמל בה"ד 10]]
|כינוי=בה"ד 10
|מדינה={{דגל|ישראל||+}}
|שיוך={{דגל|צה"ל||+}}
|סוג=[[בסיס הדרכה]]
|דרגת המפקד={{דרגה|אלוף-משנה||+}}
|בסיס האם=[[קריית ההדרכה על שם האלוף אריאל שרון|עיר הבה"דים]]
|יחידת אם={{דגל|חיל הרפואה||+}}
|מפקדים=[[#מפקדי בה"ד 10|מפקדי הבה"ד]]
|תאריך הקמה=[[1953]]}}
'''בסיס הדרכה 10''', המכונה '''בה"ד 10''', הוא [[בסיס צבאי|בסיס]] הכשרה, הדרכה ואימונים של [[חיל הרפואה]] לכל התפקידים הרפואיים הדרושים ב[[צה"ל]]. בסיס זה שכן עד ספטמבר 2015 במחנה [[צריפין]] ומאותו החודש הועבר לדרום ל[[קריית ההדרכה על שם האלוף אריאל שרון|עיר הבה"דים]]. מפקד הבה"ד הנוכחי הוא [[אלוף-משנה]] [[דודי צוקרמן]].
 
ב-[[2 באפריל]] [[1911]]{{הערה|לפי [[הלוח הגרגוריאני]].}} נמצאה בסמוך ל[[קייב]] [[גופה|גופתו]] של נער [[אוקראיני]] [[נוצרי]] בן 12 בשם אנדריי יושצ'ינסקי. פעילי ארגוני הימין הקיצוני "[[המאות השחורות]]" הפיצו את ההאשמה כי מדובר ב[[רצח]] פולחני-דתי שבוצע על ידי יהודים ונועד להכין מדמו של הקורבן [[מצה|מצות]] ל[[פסח]].
==רשימת הקורסים הבולטים הניתנים בבסיס==
* חובשי [[רפואה מונעת]],
* [[חובש]]ים מחלקתיים (חובשים שלב 5),
* חובשים כלליים (חובשים שלב 6),
* חובשים פלוגתיים (חופ"לים - חובשים שלב 7),
* אחראי מרפאות (חובשים שלב 8),
* חובשים גדודיים (חוג"דים - חובשים שלב 9, מקביל ל[[קורס סמלים]] בחילות אחרים),
* [[קצין ארגון רפואה|קציני ארגון רפואה]] (קא״רים - השלמה לשלב 12 עבור חובשים בוגרי [[קורס קצינים]]),
* [[פרמדיק]]ים,
* [[סייעות ברפואת שיניים]],
* קציני רפואה (קר"פים - השלמה חילית עבור [[רופא]]ים, שעברו קורס קצינים),
* השתלמות ל[[נהג]]י [[אמבולנס]].
 
אף על פי שבידי השלטונות היה מידע שקשר לרצח אישה בשם ורה צ'בריאק, שהתגוררה בקרבת מקום וחקירת המשטרה התמקדה בה ובחבורת פושעים שהייתה מתכנסת בביתה, מספר פקידי ממשל, ובראשם שר המשפטים עצמו, תמכו בגרסת הרצח הפולחני והדיחו את חוקרי המשטרה שהאמינו כי מדובר ברצח פלילי שבוצע על ידי צ'בריאק וחבורתה.
==מבנה הבסיס==
מפקד בה"ד 10 הוא קצין בדרגת [[אלוף-משנה]]. מפקד הבה"ד כפוף פיקודית [[קצין רפואה ראשי|לקצין הרפואה הראשי]]. ההדרכה בבה"ד מתבצעת על פי הוראות ענף תורה והדרכה במפקדת קצין הרפואה הראשי שקובע הן את גרף האימונים וההכשרות והן את תוכן ההכשרות.
 
ארבעה חודשים לאחר גילוי הגופה, [[מעצר|נעצר]] כחשוד ברצח, על סמך [[עדות שקר]], יהודי בשם '''מנחם מנדל בייליס''' {{אנ|Menahem Mendel Beilis}}, שעבד בבית חרושת סמוך למקום. הוא ישב בכלא במשך שנתיים עד ש[[משפט (דין)|הועמד למשפט]]. משפטו התנהל בקייב בין [[25 בספטמבר]]{{הערה|שם=יוליאני}} ו-28 באוקטובר [[1913]], היה מלווה בתעמולה [[אנטישמית]] אך גם במחאות פומביות ברוסיה ובעולם, ובסיומו זיכה אותו חבר המושבעים מכל אשמה.
בכפוף למפקד הבסיס פועל המדריך הראשי (מד"ר) העומד בראש מחלקת ההדרכה של הבה"ד. מחלקת ההדרכה אחראית על איתור ומיון מועמדים להדרכה, הכשרת מדריכים והמפקדים ושמירה על כשירות סגל ההדרכה בבה"ד. כמו כן, אחראית המחלקה על פיתוח תוכני ההדרכה בבה"ד ועל אופן העברתם.
החוקרים מאמינים כי הרוצחים האמיתיים היו צ'בריאק ופושעים מחבורתה, אולם סוגיה זו נותרה בלתי פתורה.
העלילה נגד בייליס היא עלילת הדם המפורסמת ביותר של [[המאה ה-20]].{{הערה|קוטיק, עמ' 269.}}
[[קובץ:Mendel1.jpg|ממוזער|שמאל|180px|מנחם מנדל בייליס]]
[[קובץ:Дело Бейлиса - Общая картина заседания суда.jpg|ממוזער|שמאל|400px|משפט בייליס]]
 
==רקע==
===מפקדי בה"ד 10===
לאחר [[מהפכת 1905]] ברוסיה, הצליח הצאר [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]] לדכא את המרידות נגד המשטר, ובאמצעות שינוי החוק, יצר רוב [[ריאקציה (אידאולוגיה)|ריאקציוני]] ב"[[הדומה הממלכתית של האימפריה הרוסית|דומה]]", שתמך במשטרו. אלא שהתסיסה נגד המשטר הצארי גברה והכוחות הליברליים רק נתחזקו. כדי להסיט את אש המרד, עשה המשטר שימוש ב[[אנטישמיות]] במטרה לדכא את ניסיונות ההתקוממות. בפברואר 1911 העלה האגף הליברלי ב"דומה" מחדש את ההצעה לבטל את חוק "[[תחום המושב]]", שאסר על היהודים להתיישב ברוב מחוזותיה של רוסיה. הייתה זו הזדמנות טובה עבור המשטר להפיח מחדש את השנאה [[אנטישמיות ברוסיה|האנטישמית ברוסיה]].{{הערה|שם=קוטיק 63|קוטיק, עמ' 63.}}
{| class="wikitable sortable"
 
|- bgcolor="#F0F0F0"
באותם ימים התקיימה בבירה [[סנקט פטרבורג]] ועידה של ארגון ימני קיצוני בשם "חברות האצילים", שבמהלכה הופצה חוברת תרגום לרוסית של חיבור השמצה אנטישמי ב[[לטינית]] בשם "ה[[תלמוד]] והנוצרים",{{הערה|שם=קוטיק 63}} שחיבר ב-1892 [[יוסטינאס פראנייטיס|יוסטינאס פְראנַייטיס]] {{אנ|Justinas Pranaitis}}, כומר קתולי ממוצא [[לטביה|לטבי]], שהתיימר להוכיח, ממקורות יהודיים כביכול, כי קיים אצל היהודים רצח פולחני-דתי.{{הערה|שם=קוטיק 60–61}} ספרו של פראנייטיס התבסס על חיבור בשם "סודם של היהודים", שפורסם לראשונה ב-1803 ב[[יאסי]] על ידי יהודי מומר בשם נח מלמד, שהפך לנזיר בשם "ניאופיט".{{הערה|שם=קוטיק 158–160}} חוברת זו, שלוותה בנאומים אנטישמיים בוועידה, נועדה לסייע במאבק נגד ביטול חוקי האפליה נגד היהודים.{{הערה|שם=קוטיק 63}}
|width="30%"|'''שם''' ||width="25%"| '''תקופת כהונה ||width="45%"| '''הערות'''
 
|-
==מנדל בייליס==
| [[אברהם גורפינקל]] || 1953–1957 ||
מנחם מנדל בייליס (1874–1934) היה בן למשפחה של סוחרים מהחבל הדרום-מערבי של רוסיה. אביו היה יהודי [[תנועת החסידות|חסידי]]. חוקי האפליה נגד היהודים בחבל זה פגעו קשות במצבם הכלכלי של הסוחרים היהודים, ועקב כך, לאחר שירותו הצבאי, התחתן בייליס ועבר לגור בעיירה מג'יגוריה, ליד קייב, שם עבד בבית חרושת ללבנים של דודה של אשתו. מאוחר יותר קיבל עבודה בבית חרושת ללבנים בקייב, שהיה שייך לבית החולים על שם זייצב ועמד על הגבול בין רובע לוקיאנובקה לרובע ה"פולסקי". רובע לוקיאנובקה היה אזור שליהודים לא הותר להיכנס אליו. זייצב היה רשאי להעסיק פקיד יהודי אחד, וכך היה בייליס היהודי היחיד בין 500 פועלים נוצריים. תפקידו היה משרדי: הוצאת תעודות המשלוח ללקוחות, קוני הלבנים. לבייליס היו יחסים טובים עם הכומר המקומי. הוא היה מתיר למסעות ההלוויה של הכומר לעבור דרך מגרש בית החרושת וגם העניק לו לבנים במחיר מוזל עבור בניין בית הספר. הכומר, מצדו, העניק לבייליס הגנה בזמן [[פוגרום קייב (1905)|הפוגרומים של שנת 1905]] {{אנ|Kiev pogrom (1905)}}. גם אשתו הייתה בידידות עם שכנותיה הנוצריות. בשנת 1911 היה בייליס אב לחמישה ילדים ובעל ותק של 15 שנות עבודה בבית החרושת. בשל עומס העבודה, לא [[שמירת שבת|שמר שבת]].{{הערה|שם=קוטיק 46–47|קוטיק, עמ' 46–47.}}
|-
 
| [[אברהם תדמור]] || 1957–1968 ||
==רצח הנער אנדריי יושצ'ינסקי==
|-
אנדריי יושצ'ינסקי נולד לאלכסנדרה יושצ'ינסקי, מחוץ לנישואין, ממאהבה תיאודוס צ'רקוב. לאחר שזה עזב אותה, נישאה ללוקה פריכודקו ונולדו להם שני ילדים. עד מאי 1910 התגוררה המשפחה בשכונה לוקיאנובקה בקייב ולאחר מכן עברה לפרבר ניקולסקאיה סלובודקה. סבתו ודודתו של אנדריי עברו להתגורר באותו פרבר, והוא היה מבקר אותן כמעט מדי יום. הייתה זו משפחה ענייה ודודתו נשאה בעול החזקתו וחינוכו. מדי פעם היה חוזר לבקר בשכונתו הקודמת, כדי להיפגש ולשחק עם חבריו, במיוחד עם ז'ניה, בנה של ורה צ'בּריאק.{{הערה|שם=קוטיק 27–28|קוטיק, עמ' 27–28.}}
| [[שלום חכמון]] || 1968 ||
 
|-
ביום שבת, 12 במרץ 1911,{{הערה|שם=יוליאני|לפי [[הלוח היוליאני]], שהיה נהוג ב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] עד 1918.}} יצא אנדריי אל בית ספרו בקייב, אולם לא נראה באותו יום בבית הספר וגם לא חזר הביתה. למחרת, נתברר לאמו כי הוא לא נשאר ללון אצל דודתו והיא החלה לחפשו. ביום שני הודיעה על היעדרו למשטרה והזמינה מודעה על כך בעיתון. ב-20 במרץ{{הערה|שם=יוליאני}} נתגלתה גופתו באחת המערות בחצרו של ברגר בשכונת מגוריו הקודמת בקייב.{{הערה|שם=קוטיק 27–28}}
| [[רימון חייק]] || 1968–1973 ||
בכתב האישום תואר גילוי גווייתו של הנער:
|-
:{{ציטוטון|הנער המת נמצא כשהוא ישוּב, נשען בראשו ובגבו אל קיר אחד של המערה, בעוד שרגליו המפושקות נוגעות בקיר השני. ידיו היו מפותלות וקשורות לאחוריו חזק בחבל בפרק כף־היד; הוא היה לבוש כותונת, מכנסיים, תחתונים וגרב אחד... תחת כפות הרגליים נמצאה חגורת־עור ומעל לראשו היו תחובות בקיר המערה חמש מחברות... על הראש ועל הגוף נראו פצעים. אך עקבות־דם לא נתגלו במערה}}.{{הערה|שם=קוטיק 27–28}}
| [[שמואל צין]] || 1973–1976 ||
על גופו ובגדיו של הנרצח נמצאו שרידי טיט ספוג בדם.{{הערה|קוטיק, עמ' 117, 146, 190–191, 196.}} בכיס בגדיו נמצא גזיר של בד ועליו שרידי [[נוזל זרע|זרע]]-אדם מעורבים בטיפות דם.{{הערה|קוטיק, עמ' 195.}}
|-
{| align=right
| [[שלמה לוי (קצין)|שלמה לוי]] || 1976–1980 ||
|<gallery widths="150px" heights="150px" perrow="4">
|-
קובץ:Beilies Affair cave of Youcshinsky2.jpg|המערה בה נמצאה גופת הנער
| [[יחזקאל בסר]] || 1982–1984 ||
קובץ:Shirt Youcshinsky.jpg|חולצתו המגואלת בדם של יושצ'ינסקי
|-
קובץ:2Тело.jpg|גופתו של הנער ב[[ארון קבורה]] פתוח
| [[דורון לוי]] || 1984–1987 ||
קובץ:Beilis Affair Alexandra Prihodko.jpg|אלכסנדרה פריכודקו, אמו של הנער
|-
</gallery>
| [[שמעון אלנברג]] || 1987–1988 ||
|-
| [[משה רכס]] || 1988–1990 ||
|-
| [[דורון מייזל]] || 1990–1991 ||
|-
| [[שמואל הר נוי]] || 1991–1994 ||
|-
| [[עמיר שלמה]] || 1994–1996 ||
|-
|[[אבישי גולדברג]] || 1996–1998 ||
|-
| [[קובי פלג]] || 1998–2001 ||
|-
| [[יוסי וייס (חיל הרפואה)|יוסי וייס]] || 2001–2004 ||
|-
| [[רפי גולני]] || 2004–2007 ||
|-
| [[מוטי חג'בי]] || 2007–2010 ||
|-
| [[דני מושיוב]] || 2010–2013 ||
|-
| [[יעקב מנדלוביץ']] || 2013–2016 ||
|-
|[[משה מיוחס]]|| ספטמבר 2016–ספטמבר 2019||
|-
|[[דודי צוקרמן]]|| ספטמבר 2019–||
|
|}
{{-}}
 
===הנתיחה הראשונה===
[[קובץ:1910s antisemitic flier Andrei Yushchinsky.jpg|ממוזער|שמאל|180px|תמונתו של אנדריי יושצ'ינסקי על [[עלון]] אנטישמי שהופץ בקייב לפני משפט בייליס: "[[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסים]] רוסים! הנציחו את שמו של הנער אנדריי יושצ'ינסקי שנרצח כ[[קדוש מעונה]] על ידי [[ז'יד]]ים!... נוצרים! שימרו על ילדיכם!!! ב-17 במרץ חג הפסח של הז'ידים מתחיל".]]
ב-22 במרץ נערכה נתיחת הגופה על ידי ד"ר קרפינסקי, הרופא העירוני הממונה על בדיקות רפואיות משפטיות, וב-24 במרץ הוא הוציא את מסקנותיו:
:"מלבד התפיחות על הראש, הפנים והגוף, היו על הראש שבעה פצעים שנגרמו על ידי דקירות. חמש דקירות פגעו בעצמות ה[[גולגולת]] ושתיים חדרו עמוק יותר: אחת ל[[קרום המוח]], ואחת לתוכו, וגרמו שם לשטף דם. על הרקה השמאלית היה פצע אחד, ועל הימנית – שלושה־עשר. בצד הימני של הצוואר נגלו שבעה פצעים; על פיקת הגרון – שניים, ותחת [[לסת תחתונה|הלסת התחתונה]] – פצע אחד. ב[[צלעות|צלע]] הימנית היו ארבעה פצעים: בצד הימני של ה[[גב]] – ארבעה פצעים; בצד השמאלי של [[בית החזה|החזה]] – שבעה פצעים, ובאבר המין – פצע אחד... כן נגלו פצעים באיברים הפנימיים: ב[[ריאה]] הימנית... על ה[[כבד]]... בריאה השמאלית... ב[[כליות|כליה]] הימנית... וב[[לב]]... מפצעי הראש, הרקה השמאלית והצוואר נזל דם רב... הגווייה נמצאה כמעט ריקה מדם... הכותונת, התחתונים, המעיל והכובע, שנמצאו עם הגווייה והיו שייכים ליושצ'ינסקי, היו מגואלים בדם".{{הערה|שם=קוטיק 31–32|קוטיק, עמ' 31–32.}}
הנתיחה קבעה כי על פי שיירי המזון בקיבה, הרצח בוצע כ-4–5 שעות לאחר אכילת ארוחת הבוקר.{{הערה|קוטיק, עמ' 132.}}
 
===הפצת עלילת הדם נגד היהודים===
מיד לאחר הרצח, החלו החוגים האנטישמיים בקייב להפיץ את השמועה כי הנער נרצח על ידי היהודים כדי להשתמש בדמו לצורך עשיית מצות לחג הפסח, בין השאר באמצעות מכתבים אנונימיים לראש האגף הפלילי של בית המשפט המחוזי ולהורי הנרצח.{{הערה|שם=קוטיק 31–32}} ב-27 במרץ, יום קבורתו של יושצ'ינסקי, הופצו כרוזי הסתה:
:"[[נצרות אורתודוקסית|נוצרים אורתודוקסיים]]!... מדי שנה בשנה ערב חג־הפסח, מענים היהודים ילדים נוצרים רבים בכדי לערבב את דם קרבנותיהם בבצק־המצות שלהם. הם עושים זאת לזכר העינויים שהם גרמו לו ל[[ישו הנוצרי]], לפני [[צליבת ישו|צליבתו]]. לפי דברי המומחים פשטו היהודים את בגדיו של יושצ'ינסקי, קשרוהו ודקרוהו בעורקים הראשיים, ב-50 מקומות, כדי להקיז מגופו את מרבית דמו. רוסים! אם ילדיכם יקרים לכם, הרגו את היהודים, עד שלא ישאר אף אחד מהם ברחבי רוסיה... נקמו את רצח הנער... הגיע הזמן!".{{הערה|שם=קוטיק 31–32}}
 
ב-17 באפריל הופיע מאמר בעיתון ה[[ריאקציה (אידאולוגיה)|ריאקציוני]] של [[סנקט פטרבורג]], "רוסקאייה זנאמיה", בו נכתב כי "יושצ'ינסקי נרצח בידי יהודים". למחרת הגישה המפלגה הימנית-קיצונית ב[[הדומה הממלכתית של האימפריה הרוסית|דומה]] [[שאילתה (ממשל)|שאילתה]]: "האם ידוע לממשלה, כי קיימות רציחות פולחניות בכלל, וכי בקייב נרצח הנער יושצ'ינסקי למטרות דתיות?". באותו יום נתקבל שר המשפטים [[איוואן שצ'גלוביטוב]] {{אנ|Ivan Shcheglovitov}} לראיון אצל הצאר [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]], ומיד לאחריו שלח השר מברק לתובע הכללי בקייב, [[גאורגי צ'פלינסקי]] {{רו|Чаплинский, Георгий Гаврилович}}, שהיה ידוע כבעל דעות אנטישמיות, בו דרש ממנו לעקוב באופן אישי אחרי החקירה.{{הערה|שם=קוטיק 33–34|קוטיק, עמ' 33–34.}}
 
===הנתיחה השנייה===
{{תמונות מרובות
| סיומת =
| תמונה1 = Nikolay A. Obolonsky.jpeg
| רוחב1 = 120
| חלופי1 =
| הערה1 = <center>פרופסור אובלונסקי</center>
| קישור1 =
 
| תמונה2 = Ivan Al. Sikorsky.jpg
| רוחב2 = 120
| חלופי2 =
| הערה2 = <center>הפסיכיאטר סיקורסקי</center>
| קישור2 =
|יישור=שמאל}}
בשל העובדה שדו"ח נתיחת הגופה לא קבע כי הייתה כוונה מוקדמת להקיז דם רב מן הגוף, יזם פרקליט המחוז נתיחה שנייה. זו בוצעה ב-26 במרץ על ידי פרופסור [[ניקולאי אובלונסקי]] {{רו|Оболонский, Николай Александрович}} וה[[אנטומיסט]] טופאנוב מ[[אוניברסיטת קייב]].{{הערה|שם=קוטיק 33–34}} ב-25 באפריל פורסם הדו"ח:
:"בגוויתו של יושצ'ינסקי נשאר רק שליש של כל כמות הדם שבגוף... רובו נזל דרך עורק המוח, העורק של הרקה השמאלית ו[[גיד]]י הצוואר. סיבת מותו של אנדריי הייתה הקזת הדם עקב הפצעים, בד בבד עם פעולת [[חנק (רפואה)|חנק]]... הפצעים נגרמו על ידי אנשים אחדים, רובם – בעוד שהנער בחיים. המכשיר שבו נעשו הדקירות – מרצע, או מכשיר דומה לו – וכן המספר הרב של הפצעים, מוכיחים כי מטרת הרוצחים הייתה לגרום לנער עינויים רבים וגדולים".{{הערה|שם=קוטיק 33–34}}
 
לדו"ח הנתיחה השנייה ניתן פרסום רב יותר בעיתונות האנטישמית וב-29 באפריל הגישו הצירים האנטישמיים [[ניקולאי מרקוב]] {{אנ|Nikolai Yevgenyevich Markov}}, [[גיאורגי זמיסלובסקי]] {{רו|Замысловский, Георгий Георгиевич}} ו[[ולדימיר פורישקביץ']], שאילתה חוזרת: "האם ידוע לשר המשפטים ולשר הפנים, כי קיימת ברוסיה כת של רוצחים יהודים, המשתמשים בדם נוצרים לצרכים דתיים, וכי חברי כת זו עינו למוות את הנער אנדריי יושצ'ינסקי בחודש מרץ?". בתגובה לשאילתה, הותקפו הצירים החתומים עליה על ידי הצירים הקונסרבטיביים, הליברליים והשמאליים, שגינו את העלילה כחזרה לדעות קדומות מ[[ימי הביניים]] וכהסתה ל[[פוגרום|פוגרומים]]. השאילתה נדחתה ברוב של 108 נגד 93.{{הערה|שם=קוטיק 33–34}} לאחר תוצאות ההצבעה, החליט שצ'גלוביטוב לשלוח לקייב את סגן המנהל של משרדו, א. ו. ליאדוב, כדי שיפקח ישירות על חקירת הרצח.{{הערה|שם=קוטיק 35|קוטיק, עמ' 35.}}
 
השלטונות לא הסתפקו בדו"ח הנתיחה השנייה, שלא קבע כי הרצח בעל אופי דתי, ולכן ביקשו את חוות דעתו של פרופסור [[איוואן סיקורסקי]] {{רו|Сикорский, Иван Алексеевич}} (אביו של [[איגור סיקורסקי]]), פסיכיאטר אנטישמי מאוניברסיטת קייב, שסיפק לו הסבר "[[גזע (אדם)|גזעי]]". הוא קבע במסקנותיו, כי לרצח יש סימנים אופייניים למעשי רצח דומים שנעשו בעבר על ידי יהודים, ברוסיה ומחוץ לה: "הבסיס הפסיכולוגי לרציחות אלו הוא רגש הקנאה הגזעית וה'[[נקמת דם|ונדטה]]' של בני־[[יעקב]] כלפי בני הגזעים האחרים", אולם בחירת הילדים כקורבנות והקזת דמם נעשות גם מ"נימוקים אחרים, שיש להם כנראה משמעות דתית".{{הערה|שם=קוטיק 35}} בעקבות מסקנותיו של סיקורסקי, פנו אנשי הממשל בשנית למומחים הרפואיים אובלונסקי וטופאנוב, בבקשה שיעדכנו את דו"ח הנתיחה שלהם. עדכון זה נעשה רק כעבור ששה חודשים, בדצמבר 1911. נוסף בו ההסבר כי הנער "מת מ[[שטף דם]], כלומר, כתוצאה מהפצעים שנגרמו לו, והדבר איפשר לרוצחים לאסוף את דמו של הנרצח". אלא שבסוף פסקה זו נכתבה גם ההסתייגות: "אם אמנם אספו הרוצחים את דמו של הנרצח".{{הערה|קוטיק, עמ' 36.}}
 
==החקירה==
על פי החוק באימפריה הרוסית, התהליך המשפטי במקרי רצח מתחיל בחקירה ראשונה על ידי המשטרה, שמעבירה את ממצאיה הראשונים לשופט־חוקר. זה פותח בחקירה, שומע עדויות, ומעביר את החומר עם חוות דעתו למשרד התובע הכללי. אם התובע הכללי מחליט שיש מקום להמשיך בתהליך, הוא מנסח את כתב האישום, שמועבר עם כל חומר ההוכחות אל "הלשכה לקביעת האישום", שליד בית המשפט לערעורים פליליים. לשכה זו מורכבת מחמישה שופטים, שאם הם מחליטים כי יש יסוד להעמיד לדין באשמת רצח, הם מעבירים את התיק עם חוות דעתם לבית הדין, בו יושבים שלושה שופטים מקצועיים ולצדם [[חבר מושבעים]] המורכב מ-12 אזרחים.{{הערה|שם=קוטיק 51}}
 
===השופט החוקר פננקו והמפקח מישצ'וק===
יומיים לאחר גילוי הגופה, החלה המשטרה לחקור. עיתונאי יהודי בשם ברשצ'בסקי, שעבד במערכת העיתון שאליו פנו הוריו של אנדריי, פנה ביוזמתו אל השופט־החוקר וסיפר שהתנהגותם הייתה מוזרה והאם לא נראתה מודאגת. ב-24 במרץ נעצרו האם ובעלה ולמחרת נערך חיפוש בביתם, אולם ב-5 באפריל הם שוחררו.{{הערה|קוטיק, עמ' 28, 30.}}
 
חקירת פרשת הרצח הופקדה בידי השופט החוקר פננקו. ב-1917 סיפר פננקו, לוועדת החקירה שחקרה את הפרשה, על פגישה שנכח בה בלשכתו של התובע הכללי צ'פלינסקי בקייב. ליאדוב אמר בה כי שר המשפטים שצ'גלוביטוב בטוח שהרצח בעל אופי דתי. צ'פלינסקי הסכים איתו, ובתגובה לאזהרתו של [[דמיטרי פיכנו]] {{אנ|Dmitry Pikhno}}, המוציא לאור של העיתון הימני "[[קייבליאנין]]" {{אנ|Kievlyanin}}, כי פרסום העניין הדתי עלול להביא ל[[פוגרום]] נגד היהודים, אמר כי אינו רואה משהו רע בכך, "שירביצו קצת ביהודים".{{הערה|שם=קוטיק 37–38|קוטיק, עמ' 37–38.}}
 
במאי 1911 הופיע בפני פננקו סטודנט בן 19 באוניברסיטת קייב בשם [[ולדימיר גולובב|ולדימיר גוֹלוּבֶּב]] {{רו|Голубев, Владимир Степанович}}, שהיה חבר בארגון הריאקציוני "[[ברית העם הרוסי]]" ובארגון ימני מקומי בשם "הנשר בעל שני הראשים", והיה בן חסותו של ציר הדומה האנטישמי זמיסלובסקי, שהיה מקורב מאוד לשר המשפטים שצ'גלוביטוב.{{הערה|שם=קוטיק 31–32}} גולובב טען בפני פננקו כי הוא משוכנע שהרצח בוצע למטרות דתיות, על ידי מנהלו של בית החרושת ללבנים, שנמצא במרחק קטן מן המערה בה נמצאה גופת הנער. מנהל בית החרושת היה היהודי מנדל בייליס. לטענת גולובב, בייליס עשה זאת בסיוע עוזריו, בהתאם למנהגיהם של כת ה"חסידים" היהודית. אולם מפקח המשטרה מישצ'וק כבר התמקד בחקירתו בחבורת פושעים ידועה שהייתה נפגשת בביתה של ורה צ'בריאק, אם חברו של אנדריי, שגם ביתה נמצא במרחק קטן מן המערה. מישצ'וק התבסס על כך שבנה ז'ניה נפגש עם אנדריי בבוקר בו נעלם ועל כך שאחדים מחבורה זו עזבו את קייב לאחר הרצח. הוא רצה לעצור את ורה צ'רביאק, אולם צ'פלינסקי התנגד לכך והוא נאלץ להסתפק בהזמנתה לשיחה עם השופט החוקר.{{הערה|קוטיק, עמ' 38–39.}}
 
גולובב לחץ על מישצ'וק שיפנה את חקירתו לכיוון של "רצח דתי", אולם מישצ'וק התנגד לכך בנחרצות. בעקבות זאת, החליטו גולובב וליאדוב להביא להרחקתו מהחקירה. הם העמידו לרשותו פושע בשם קושניר, שאמור היה לנצל את קשריו בעולם התחתון במטרה לגלות את הרוצח. אלא שמשימתו האמיתית של קושניר הייתה להפיל את מישצ'וק בפח. הוא טמן חפצים שונים בסמוך למקום גילוי גופת הנרצח, וסיפר למישצ'וק שקיבל מכתב אנונימי המספר על קיומם של החפצים המוטמנים, ששייכים כביכול לקורבן, וטוען כי הרוצחים הם חבריה של צ'בריאק. מישצ'וק מצא את החפצים, ובישר לשופט החוקר שפתר את התעלומה. אלא שהתברר כי החפצים לא היו של הנער, ומישצ'וק הואשם בזיוף הוכחות. הוא הועמד למשפט ונידון לשלושה חודשי מאסר. כעבור זמן מה, הודה קושניר במעשיו ובכך שהוא הושתל בתפקידו זה במטרה להכשיל את מישצ'וק. בעקבות זאת קיבל מישצ'וק חנינה ופסק הדין נגדו בוטל, אולם הוא לא הוחזר לתפקידו כחוקר משטרה.{{הערה|שם=קוטיק 39–40|קוטיק, עמ' 39–40.}}
{| align="right"
|<gallery widths="150px" heights="150px" perrow="4">
קובץ:Beilies Affair prosecutor Chaplinsky.jpg|צ'פלינסקי, התובע הכללי בקייב.
קובץ:Csheglovitov.jpg|שצ'גלוביטוב, שר המשפטים.
קובץ:Student Golubev.jpg|הסטודנט גולובב, ש"המציא" את אשמת בייליס.
קובץ:Zamyslovsky.jpg|זמיסלובסקי, ציר בדומה והתובע האזרחי במשפט.
</gallery>
|}
{{-}}
 
===המפקח קראסובסקי===
[[קובץ:10Красовский.jpg|ממוזער|שמאל|200px|הבלש ניקולאי קראסובסקי. גילה את הרוצחים האמיתיים.]]
 
====חקירת ורה צ'בריאק====
המשך החקירה הוטל על ה[[פודפולקובניק]] איוואנוב, שעמד בראש ה[[ז'נדרמריה (רוסיה)|ז'נדרמריה]] {{רו|Жандармерия (Россия)}} (המשטרה המדינית של שירותי הביטחון{{הערה|שם=קוטיק 62}}). אליו סופח, במקום מישצ'וק, המפקח ניקולאי קראסובסקי, שכיהן באותה עת כמפקד מחוז משטרה כפרי, אך נודע כמומחה ארצי לחקירת פשעים מסובכים.{{הערה|שם=קוטיק 40–41}} ב-7 במאי החל קראסובסקי בעבודתו,{{הערה|קוטיק, עמ' 115.}} אלא שבניגוד לציפיות אנשי הממשל, החליט לחדש את חקירתם של ורה צ'בריאק וחבורתה. בין היתר, הוא סייר בפרבר לוקיאנובקה, מחופש לפועל, כדי לשמוע דברים מפי התושבים. אחד הסיפורים ששמע, עורר את אמונו: בבוקר היעלמותו, שיחק אנדריי בחורשה בפרבר עם חברו ז'ניה צ'בריאק ועם חבר נוסף. פרצה מריבה בין אנדריי וז'ניה, ובמהלכה איים אנדריי שיספר על כך שבבית אמו של ז'ניה ישנה סחורה גנובה. ז'ניה רץ אל ביתו וסיפר על כך לאמו. הנער השלישי, שליווה את ז'ניה, שמע מחוץ לבית את ורה צ'בריאק שואלת "מה נעשה עם אנדריי?" ואת תשובתו של אחד הנוכחים בביתה, "יש להיפטר ממנו מיד!". בהתחשב בכך שיומיים לפני הרצח פשטה המשטרה על ביתה של צ'בריאק וערכה בו חיפוש אחר חפצים גנובים, החליט קראסובסקי לחקור את בני המשפחה. הוא חקר מספר פעמים את ז'ניה וב-10 במאי 1911 ערך חיפוש בביתם. בשעה ששהה בתוך הבית, עמד עוזרו, הבלש קיריצ'נקו, בפתח הבית, שם פגש את ז'ניה ושאל אותו מה ידוע לו לגבי הרצח. לפתע נראה הילד מבוהל. בעקבות זאת, הסתובב קיריצ'נקו לאחור וראה את האם ורה מסמנת לבנה סימני אזהרה, ואילו הילד ברח מבלי לענות על השאלה. ב-9 ביוני נעצרה ורה צ'בריאק לחקירה. היא הייתה עצורה במשך חמישה שבועות, שבמהלכם נחקרה מספר פעמים והודתה כי אנדריי אכן ביקר בביתה בבוקר שבו נעלם וגם השאיר שם את מעילו. אלא שבהוראת צ'פלינסקי, על אף התנגדותם של איוואנוב ופרקליט המחוז בראנדורף, ב-14 ביולי היא שוחררה ממעצרה.{{הערה|שם=קוטיק 40–41|קוטיק, עמ' 40–41.}}
 
====חקירת הזוג שאכובסקי ואנה "הלביאה"====
בתחילת יולי 1911 הופיע לראשונה בפני קראסובסקי, מדליק הפנסים העירוני קזימיר שאכובסקי, שסיפר לחוקר כי הוא נזכר (ארבעה חודשים לאחר הרצח) שבבוקר בו נעלם אנדריי, הוא פגש את הנער ברובע לוקיאנובקה יחד עם ז'ניה ונער נוסף. אשתו של שאכובסקי, יוליאנה, נחקרה גם היא, בנפרד, וגם היא נזכרה כי ראתה באותו בוקר את אנדריי וז'ניה, אולם לא ראתה איתם נער נוסף. ב-10 ביולי העידה יוליאנה בפני פולישצ'וק, אחד מעוזריו של קראסובסקי, כי אשה בשם אנה "וולקיוונה" ("הלביאה") סיפרה לה שראתה בבוקר היעלמותו של אנדריי, אדם הסוחב אותו בכוח למשרפת הלבנים, בעוד שני חבריו של אנדריי בורחים. ב-18 ביולי נחקר קזימיר פעם נוספת, הפעם בפני פננקו, ובחקירה זו הזכיר לראשונה את שמו של מנדל בייליס – כ"ידיד" של ורה צ'בריאק, מפאת היותו של חצר בית החרושת בו עבד, גובל עם חצר ביתה. ב-20 ביולי הופיע הזוג ביוזמתו בפני השופט החוקר והשניים מסרו עדויות נוספות בנפרד. יוליאנה סיפרה ששמעה מבעלה, כי ראה את בייליס סוחב בכוח את אנדריי לכיוון משרפת הלבנים. קזימיר טען שנזכר בפרט חשוב: ביום שלישי, שלושה ימים לאחר שפגש את אנדריי וז'ניה, פגש שוב את ז'ניה, אצל דודתו, וז'ניה סיפר לו כי בבוקר בו פגש אותם הוא שיחק עם אנדריי בחצר בית החרושת ללבנים עד ש"אדם בעל זקן שחור" גירש אותם משם. לטענתו של שאכובסקי, הוא נזכר בפרט זה, כאשר אשתו סיפרה לו שוורה אמרה לה לאחר שחרורה: "בגלל המנוול הקטן הזה (ז'ניה) לא נותנת לי המשטרה מנוח". שאכובסקי הוסיף כי לדעתו "האדם עם הזקן השחור" יכול להיות רק בייליס. קראסובסקי החליט לחקור בסביבתו של שאכובסקי ופגש את הסנדלר נקונייצ'ני, שהעיד כי שאכובסקי אמר לו שהוא רוצה להתנקם בבייליס משום שזה האשימו בגנבת עצים מבית החרושת. ב-23 ביולי עומתו השניים בחקירה ושאכובסקי הודה כי התיאור "אדם עם זקן שחור" היה תוספת שלו עצמו לדבריו של ז'ניה. השופט החוקר שאל אותו מי הדריך אותו להוסיף זאת ושאכובסקי השיב כי היה זה הבלש פולישצ'וק. לשמע דברים אלה, הגיע קראסובסקי למסקנה כי פולישצ'וק "עיבד" את העדות הזו כדי להפנות את החשד על בייליס. וולקיוונה עצמה הסבירה בחקירתה כי אכן סיפרה ליוליאנה על "אדם עם זקן שחור", אך הכחישה שסיפרה כי "סחבו את אנדריי למשרפת בית החרושת" וטענה שממילא הייתה שיכורה בשעת שיחתן.{{הערה|שם=קוטיק 42–44|קוטיק, עמ' 42–44.}}
{| align=right
|<gallery widths="150px" heights="150px" perrow="4">
קובץ:Vera chebyryak.jpg|ורה צ'בריאק
קובץ:Beilis Affair Zhenya Cheberyak.jpg|ז'ניה צ'בריאק
קובץ:Beilis Affair Cheberyak house.jpg|ביתה של ורה צ'בריאק
קובץ:Shahovskiye.jpg|הזוג שאכובסקי
</gallery>
|}
{{-}}
 
===מעצר בייליס===
[[קובץ:Beilis Affair Zhenya Valya Cheberyak.jpg|ממוזער|שמאל|220px|ז'ניה וולנטינה צ'בריאק. נפטרו בהפרש של מספר ימים זה מזה, באוגוסט 1911.]]
[[קובץ:Beilis arrest.jpg|ממוזער|שמאל|300px|בייליס מובל תחת שמירה לזירת הרצח.]]
על אף הסתירות בעדויות הללו, החליט התובע הכללי צ'פלינסקי, בניגוד לדעתם של פרקליט המחוז בראנדורף, של המפקח קראסובסקי ושל השופט החוקר פננקו, כי החומר מספיק כדי לעצור את בייליס. לאחר שפננקו סירב להוציא את צו המעצר, דרש צ'פלינסקי מראש שירות הביטחון (ה"[[אוכרנה]]") בקייב, שישתמש בסמכותו המיוחדת במקרים של סכנה לביטחון המדינה.{{הערה|שם=קוטיק 42–44}} ב-22 ביולי 1911,{{הערה|שם=יוליאני}} בשעה 03:00 בלילה, נעצר בייליס כחשוד ברצח על ידי חוליה בת 50 ז'נדרמים שפשטה על ביתו, ובראשם המפקד המקומי של ה"אוכרנה". בבית נערך חיפוש מדוקדק, אולם לא נמצא בו אף ממצא מחשיד. יחד עם בייליס נעצר גם בנו בן ה-8, שהוחזק במעצר נפרד. למחרת הופגש הילד עם ז'ניה צ'בריאק ובצהריים שוחרר.{{הערה|שם=קוטיק 46–47}}
 
על אף מעצרו של בייליס, המשיכו קראסובסקי ואיוואנוב, בהסכמת בראנדורף, לנהל את חקירתם בכיוון חבורתה של ורה צ'בריאק.{{הערה|שם=קוטיק 48–49}} ב-22 ביולי עצרו אותה שנית, אלא שגם הפעם היא שוחררה, ב-7 באוגוסט. כשחזרה לביתה, שמעה כי בלשים שוחחו עם בנה, ז'ניה, שכבר מספר ימים היה מאושפז בבית חולים. היא דרשה את שחרורו ועל אף התנגדותו של הרופא המטפל, הוא הוחזר לביתו, וכעבור יומיים, ב-9 באוגוסט, נפטר.{{הערה|שם=קוטיק 56–58}} הבולשת לא התירה לה להשתתף בהלוויתו.{{הערה|שם=קוטיק 182–189}} כעבור מספר ימים נפטרה גם אחותו הקטנה, ולנטינה. הגופות עברו בדיקה רפואית בידי ד"ר טופאנוב, שערך את הנתיחה השנייה בגופתו של אנדריי. הבדיקה הראתה כי ז'ניה מת מ[[דיזנטריה]].{{הערה|שם=קוטיק 56–58}}{{הערה|אצל קוטיק, עמ' 58: "בדיקה רפואית של הגופות... הוכיחה כי '''שני הילדים מתו ממחלת הדיזנטריה''', אם כי למעשה, היו '''גם סימני רעל''' בגופות הילדים; עובדה זו הגבירה את החשד, שייתכן כי וורה צ'בריאק עצמה הרעילה את ילדיה". אך לעומת זאת, בעמ' 144: "בפרוטוקול על הנתיחה לאחר המוות... בקשר לסיבת מותו של ג'ניא... קובע הרופא כי הנער חלה בדיזנטריה וכי '''לא נמצאו בקיבתו כל גופי-רעל''', אורגניים או מינרליים", ובעמ' 145: "בפרוטוקול על סיבת מותה של האחות, וולנטינה, נקבע כי אצל ילדה זו '''לא נמצאו סימני דיזנטריה''', כפי שהיו אצל אחיה".}}
 
שחרורה של צ'בריאק נעשה בהוראת צ'פלינסקי. בעקבות זאת, התפטר קראסובסקי מהחקירה וחזר לשירותו כקצין מחוז כפרי. בספטמבר הדיחו צ'פלינסקי ושצ'גלוביטוב גם את בראנדורף. במקום קראסובסקי מונה המפקח קיריצ'נקו. איוואנוב וקיריצ'נקו המשיכו לחקור בכיוון כנופייתה של צ'בריאק. עוד קראסובסקי שם לב לכך שאנשיה לא ניסו להסתלק מקייב לאחר מספר פריצות שביצעו בעיר, בעוד ששלושה מהם מיהרו לנסוע ל[[מוסקבה]] למחרת רצח יושצ'ינסקי. לכך הצטרפה העובדה כי מיום הרצח פסקו לפתע הפריצות באזור זה של קייב. ב-1 בנובמבר הגיעה עדות מכרעת בכיוון זה: מליצקאיה, בעלת [[בית מרזח|בית המרזח]] שבקומת הקרקע של הבית בו גרה משפחת צ'בריאק, העידה כי ביום הרצח שמעה מלמעלה, מעל לדירתה, רעש של צעדים כבדים וקול בכי של נער שלא דמה לקולות ילדיה של ורה.{{הערה|שם=קוטיק 48–49|קוטיק, עמ' 48–49.}}
 
ביום שבו מסרה בעלת בית המרזח את עדותה, השתחרר מהכלא אסיר בשם קזצ'נקו, שהיה שכנו לתא של בייליס ושימש כסוכן משטרה, ומסר לסוהרים מכתב שבייליס ביקש ממנו להעביר בסוד לאשתו. מלבד המכתב, טען קזצ'נקו כי בייליס ביקש ממנו לבצע עבורו שליחות: להשיג [[סטריכנין]] ממישהו בבית החולים היהודי ולהרעיל את שני העדים קזימיר שאכובסקי ונקונייצ'ני, ובעבור משימה זו "ישלם לו העם היהודי 500 [[רובל]]". אלא שאיוואנוב לא האמין לסיפור ההרעלה וקזצ'נקו הודה בפניו כי בדה אותו. הוא עדכן בנושא את צ'פלינסקי, אך זה דרש ממנו להשתיק את עניין ההודאה.{{הערה|שם=קוטיק 49–50|קוטיק, עמ' 49–50.}}
 
ב-20 בדצמבר, ארבעה חודשים לאחר מותו של ז'ניה, העיד אביו, וסילי צ'בריאק, כי מספר ימים לפני הרצח, חזר ז'ניה הביתה כשהוא נסער, וסיפר כי שיחק עם אנדריי בחצר בית החרושת ובייליס גירש אותם משם לעיני בניו הצוחקים.{{הערה|שם=קוטיק 49–50}}
 
שלושה חודשים לאחר מעצרו של בייליס, פנו אשתו ואחיו לעורך הדין היהודי [[ארנולד מרגולין]] {{אנ|Arnold D. Margolin}} וביקשו ממנו לטפל בשחרורו. מרגולין שוחח בנושא עם פננקו, אולם רק באופן פרטי, משום שעל פי הנוהל, רשאי היה חשוד בפלילים הנמצא במעצר, להיעזר בפרקליט רק לאחר הגשת [[כתב אישום]] נגדו. לאחר מכן הוקמו שני ועדים: ועד לצורך סיוע כספי למשפחת בייליס, ובראשו עשירי העיר, וועד ציבורי לטיפול במשפט, ובראשו הרב הראשי של קייב. ועד זה הזמין להתיעצות את עורך הדין היהודי הידוע [[אוסקר גרוזנברג]].{{הערה|קוטיק, עמ' 260–261.}}
 
ב-5 בינואר 1912 נסתיימה החקירה, ב-18 בינואר הוחלט להעמיד את בייליס לדין וב-30 בינואר נמסר לידיו כתב האישום.{{הערה|שם=קוטיק 51|קוטיק, עמ' 51.}} הוא היה בן חמישה עמודים,{{הערה|שם=קוטיק 62|קוטיק, עמ' 62.}} לא צוין בו מניע לרצח ולא היה בו אזכור לכך שהרצח בוצע למטרות פולחן דתי.{{הערה|שם=קוטיק 51}}
 
===העיתונאי בראזול-ברושקובסקי===
עוד באוגוסט 1911 החל העיתונאי בראזול-ברושקובסקי (שאשתו הייתה יהודייה{{הערה|שם=קוטיק 182–189}}) לחקור את פרשת הרצח באופן פרטי, לאחר שהגיע למסקנה כי בייליס חף מפשע. ורה צ'בריאק שכנעה את ברושקובסקי לקיים פגישה ב[[חרקוב]] עם "אדם חשוב" שיש בידיו פרטים חשובים על הרצח. ברושקובסקי האמין שהפגישה עשויה להוביל למציאת האשמים ושכנע את מרגולין להשתתף בה, אולם נתברר כי אותו "אדם חשוב" לא היה קיים. צ'בריאק סיפרה לנוכחים שאת הרצח ביצעה קבוצת פושעים ובראשה לוקה פריכודקו, אביו החורג של אנדריי, ופאול מיפלה, מאהבהּ לשעבר, ושהרצח בוצע במערה. שיחה זו דווחה למשטרה וצ'בריאק טענה בחקירתה כי ברושקובסקי היה זה שיזם את הפגישה, והוצע לה בה סכום של 40,000 רובל תמורת הסכמתה לקבל על עצמה את האשמה ברצח. מרגולין וברושקובסקי הכחישו את סיפור השוחד, אולם הוא זכה לפרסום רב בעיתונות הימנית. בשל פרשה זו, נאלץ מרגולין להופיע במשפט כעד ומשום כך גם לוותר על תפקידו כסנגור. אף על פי כן, איוואנוב החזיק בדעתו לגבי האשמים ברצח. במכתב לממונים עליו בבירה, כתב: "הננו חוזרים על הנחתנו הקודמת, לאמור, יושצ'ינסקי נרצח על ידי ורה צ'בריאק, בשיתוף עם פושעים מחבורתה".{{הערה|קוטיק, עמ' 52–53.}}
 
[[קובץ:Singaevskiy rudzinskiy latushev.jpg|ממוזער|שמאל|350px|משמאל לימין: סינגאייבסקי, רודזינסקי ולטישב.]]
בינואר 1912 פרסם ברושקובסקי את כתבתו, שהפנתה את החשד לאותה כנופיה שצ'בריאק הצביעה עליה. בעקבות זאת, פנה אליו בהצעת עזרה סטודנט בשם מאכאלין, שהביא עמו סטודנט אחר, קאראייב, שנודע לתהילה בעולם התחתון, בשל כך שרצח סוהר אך יצא זכאי במשפט. לאחר שבדצמבר 1911 הודח קראסובסקי ממשרתו כקצין-מחוז, חזר באפריל 1912 לטפל בפרשת הרצח כחוקר פרטי. מאוחר יותר הסביר זאת ברצון להיאבק על כבודו ולהיאבק במדיחיו. חוקרי המשטרה סיפרו לו על עדותן של האחיות דיאקונובה, ידידותיה של ורה צ'בריאק. השתיים סיפרו כי בבוקר בו נעלם אנדריי, הן ביקרו בביתה של צ'בריאק והפתיעו את הנוכחים: ברגע כניסתן, נמלטו מספר אנשים זרים לחדר סמוך ואילו הן עצמן ראו גוף עטוף בשמיכה. ברושקובסקי קישר בין שני הסטודנטים לבין הבלש ויגראנוב, שותפו בחקירה, וקראסובסקי, ונוצר שיתוף פעולה. מאכאלין וקאראייב הצליחו לרכוש את אמונו של פיוטר סינגאייבסקי, אחיה החורג של צ'בריאק וחבר בכנופייתה, עד שהודה בפניהם כי יחד עם שני חברים אחרים, בוריס רודזינסקי ואיוואן לטישב, רצח את יושצ'ינסקי בביתה של ורה. בעקבות ההודאה הזו, ב-6 במאי דרשו קראסובסקי וברושקובסקי מאיוואנוב את חידוש החקירה נגד כנופיית צ'בריאק. איוואנוב מסר את המידע לצ'פלינסקי, אולם מועד המשפט כבר נקבע ל-25 במאי וצ'פלינסקי התנגד לדחייתו ואסר על פתיחת חקירה חדשה.{{הערה|קוטיק, עמ' 54–55.}}
 
אלא שלאנשי הממשל המרכזי ב[[סנקט פטרבורג]] היו שיקולים אחרים. בשני מכתבים שונים, בפברואר ובמאי 1912, כתב להם ה[[פולקובניק]] שרדל שלפי דעתו חומר העדויות הקיים נגד בייליס אינו מספיק והזהיר כי הגשת כתב אישום המבוסס על עדויות רופפות עלול להטיל קלון על הממשל כולו. לכך נוסף שיקול מדיני פנימי: הבחירות הקרבות ל[[הדומה הממלכתית של האימפריה הרוסית|דומה]]. ב-3 במאי כתב שר הפנים מקארוב לשר המשפטים שצ'גלוביטוב מכתב סודי: "יש יסוד רציני להניח, כי משפט בייליס ייגמר בזיכוי הנאשם. משפט זה עורר תשומת לב רבה לא רק ברוסיה, כי אם גם בחוץ לארץ. אם יזוכה בייליס, הדבר יעשה רושם מדכא על הציבור הרוסי, מחד – ויעורר שמחה בחוגי הגזעים האחרים, ובראש ובראשונה בחוגי היהודים, מאידך – הואיל ועל ידי כך תוסר הסכנה הרצינית, שהייתה תלויה על ראשם... על־כן יש צורך לנקוט אמצעים לאפשר ניהול שקט ונורמלי של הבחירות... לפיכך, הנני מבקש מכבודו לבדוק את האפשרות של דחיית המשפט עד לאחר הבחירות". ב-30 וב-31 במאי פרסם ברושקובסקי בעיתונו את מה שגילה לגבי חבורת הפושעים של ורה צ'בריאק, בצירוף תמונותיהם. פרסום זה עורר סערה בדעת הקהל ובהוראת שצ'גלוביטוב נדחה תאריך המשפט.{{הערה|קוטיק, עמ' 55–56.}}
 
===הכנת כתב האישום השני===
[[קובץ:Beilis Affair Vera Chenberyak.jpg|ממוזער|שמאל|220px|משפחת צ'בריאק: וסילי, ורה ולודמילה.]]
בעקבות דחיית המשפט, החל צ'פלינסקי לפעול לחיזוק העדויות נגד בייליס. ב-2 ביוני 1912 נפגש לבקשתו עם ורה צ'בריאק ועדכן אותה שהחקירה נגדה ונגד חבריה מתחדשת. מאוחר יותר הסביר כי הזמנתה לשיחה אישית נעשתה "למען הגנה על הנוצרים, מפני היהודים". הוא הצליח לשכנע את שצ'גלוביטוב להדיח את פננקו ובמקומו מונה לשופט-חוקר נאמנו של שר המשפטים, האנטישמי משקביץ'. העיתונות האנטישמית הסבירה את הדחתו של פננקו, כמו גם את הדחותיהם של בראנדורף וקראסובסקי, בכך שהם "מכוּרים ליהודים", וטענה כי יש לנהל את החקירה ללא השפעתם של היהודים. ב-10 ביולי מסרה צ'בריאק לשופט החוקר החדש עדות נוספת, בה הצהירה כי נזכרה בפרטים נוספים ששמעה מבנה לפני מותו: בבוקר 12 במרץ 1911, הוא שיחק עם אנדריי, עם בנותיה, לודמילה וולנטינה, ועם ילדים אחרים בחצר בית החרושת, ובייליס סחב את אנדריי אל משרפת הלבנים "ביחד עם עוד שני יהודים". ב-11 באוגוסט 1912 העידה גם בתה לודמילה, כי כאשר בייליס ושני יהודים נוספים גירשו אותם מהחצר, כולם ברחו, אבל בייליס הצליח לתפוס את אנדריי ושני היהודים "סחבו את אנדריי למשרפת בית החרושת". היא אמרה כי את הפרט על המשרפה שמעה מאחותה הקטנה, שלא היה ביכולתה לרוץ מהר וכך הספיקה לראות זאת.{{הערה|שם=קוטיק 56–58|קוטיק, עמ' 56–58.}}
 
במהלך תקופה זו, מת אובלונסקי, אחד משני המומחים שביצעו את הנתיחה השנייה, וצ'פלינסקי חיפש מומחה אחר שיתמוך בחוות דעתו של טופאנוב, המומחה השני. הוא בחר ב[[דמיטרי קוסורוטוב]] {{רו|Косоротов, Дмитрий Петрович}}, פרופסור לרפואה משפטית באוניברסיטת פטרסבורג. במרץ 1913 אישר קוסורוטוב את ממצאיהם של קודמיו לגבי תיאור הפצעים וקבע כי הם מוכיחים ללא ספק שכוונת הפוצע הייתה להקיז כמות גדולה של דם, למטרות קבועות מראש. באביב 1913 קיבלה ועידת הרופאים ברוסיה החלטה, שפורסמה גם בעיתון אגודת הרופאים, המגנה את חוות דעתם הרפואית-משפטית של טופאנוב ואובלונסקי ואת חוות הדעת הגזענית של הפסיכיאטר סיקורסקי. אף על פי כן, השתמשה הקטגוריה בחוות דעתו של סיקורסקי כבסיס להצגת אופיו הדתי של הרצח בכתב האישום ואף הזמינה אותו לשמש כעד ראשי במשפט. לאחר מלחמת העולם הראשונה התברר כי סיקורסקי קיבל עבור חוות דעתו זו, בנוסף לשכר טרחה גבוה מהרגיל, סכום של 4,500 רובל שקיבל מ"הקופה הסודית" של מחלק המשטרה במשרד הפנים. בוועדת החקירה של 1917 נתברר כי גם קוסורוטוב קיבל תשלום ממשרד הפנים, בסך 4,000 רובל.{{הערה|קוטיק, עמ' 59–60.}}
 
בניגוד לתחום ה[[פתולוגיה|פתולוגי]]-[[פסיכיאטריה|פסיכיאטרי]], בו מצא צ'פלינסקי מומחים שיעידו במשפט, בתחום המדעי-דתי נוצר קושי במציאת מלומדים נוצרים שיסכימו לבוא ולהוכיח את אמיתות קיומו של רצח פולחני בקרב היהודים.{{הערה|שם=קוטיק 60–61|קוטיק, עמ' 60–61.}} הכמורה ה[[נצרות פרבוסלבית|פרבוסלבית]], השלטת במדינה, לא שיתפה פעולה עם עלילת הדם,{{הערה|שם=קוטיק 13}} וכל הפניות לראשיה, כמו גם הפניות לראשי דת [[נצרות קתולית|קתוליים]] מחוץ לרוסיה, לא נענו בחיוב. בסופו של דבר, זומן למטרה זו הכומר פראנייטיס, מחבר הספר האנטישמי "התלמוד והנוצרים", שכיהן אז בכנסייה ב[[טשקנט]] והתיישב עתה במשך חמישה חודשים בארכיונים לצורך הכנה למשפט.{{הערה|שם=קוטיק 60–61}}
 
ב-13 באפריל 1913 הושלם כתב האישום השני,{{הערה|שם=קוטיק 60–61}} שנכתב בכתב צפוף על פני 30 עמודים.{{הערה|שם=קוטיק 62}} הוא הועבר ל"לשכת האישום" וזו החליטה ב-24 במאי, ברוב של 3 נגד 2, להעמיד לדין את בייליס, הפעם באשמת רצח פולחני-דתי. שלושת המצדדים נימקו את עמדתם: "חובה מוטלת עלינו, להביא לדין אדם, שהחזיקו אותו זמן כה רב במעצר, ויהיה זה רק מתוך הצורך להגן על כבודו של החוק". שני המתנגדים היו השופטים החשובים בלשכה, הנשיא קמניצב והמזכיר ריז'וב, שנימקו את התנגדותם בכתב: "לא נכתים את שמנו ולא נמיט חרפה על עצמנו, בשנות חיינו האחרונות, על ידי ביצוע מעשה מחפיר כזה – האשמת אדם חף־מפשע".{{הערה|שם=קוטיק 60–61}}
{| align=right
|<gallery widths="150px" heights="150px" perrow="4">
קובץ:Brazul-bryshkovskiy.jpg|העיתונאי בראזול-ברושקובסקי. ערך חקירה פרטית בפרשה.
קובץ:Arnold Margolin.jpg|ארנולד מרגולין, הסנגור הראשון
קובץ:Professor Kosorotov.jpg|פרופסור קוסורוטוב
קובץ:Beilis Affair expert Pranaitis.jpg|הכומר יוסטינאס פראנייטיס
</gallery>
|}
{{-}}
 
==המשפט==
===הרכב בית המשפט===
[[קובץ:Beilis Trial.jpg|שמאל|ממוזער|280px|השופטים. שני מימין: בולדירב.]]
[[קובץ:Адвокаты Бейлиса.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עורכי דינו של בייליס (משמאל): בארסקי, קרבצ'בסקי, [[אוסקר גרוזנברג|גרוזנברג]] וזארודני.]]
;בית הדין
* '''אב בית הדין''': פ. א. בולדירב – היה שופט בית המשפט הפלילי בקייב, לאחר מכן נשיא בית המשפט המחוזי ב[[אומן (עיר)|אומן]] ומאוחר יותר נשיא בית המשפט המחוזי בקייב.
* '''שופטים''': ק. א. ויגורה, א. ו. יורקביץ. ממלא מקום: הנסיך ד. ב. שוואכוב.{{הערה|שם=קוטיק 68–72|קוטיק, עמ' 68–72.}}
 
;צוות הקטגוריה
* '''סגן התובע הכללי''', [[אוסקר ויפר]] {{רו|Виппер, Оскар Юрьевич}}.
* באי־כוח התביעה האזרחית מטעם אלכסנדרה פריכודקה, '''עורכי הדין''': גיאורגי. נ. זמיסלובסקי - בעבר היה קרוב לחוגים הליברליים, אך מאוחר יותר הפך לאחד מראשי האגף הימני ב"דומה"; [[אלכסיי שמאקוב]] {{רו|Шмаков, Алексей Семёнович}} - אנטישמי, אחד האספנים הגדולים ברוסיה של פרסומים אנטי-יהודיים; עוזר עורך דין ט. דוראסוביץ'.{{הערה|שם=קוטיק 68–72}}
 
;צוות הסנגוריה
* '''עורכי הדין''' [[ניקולאי קרבצ'בסקי|ב. פ. קרבּצ'בסקי]] {{רו|Карабчевский, Николай Платонович}}, [[וסילי מקלאקוב]] {{אנ|Vasily Maklakov}} - ציר ליברלי ב"דומה"; [[אוסקר גרוזנברג]] - היהודי היחיד בצוות הסנגוריה; [[אלכסנדר זארודני]] {{אנ|Alexander Zarudny}}; [[גרגורוביץ' בארסקי]] {{רו|Григорович-Барский, Дмитрий Николаевич}} - בעל אחוזה עשיר, אחראי על רוב עבודת ההכנה למשפט.
* '''מומחה לענייני דת''': [[יעקב מזא"ה]], הרב של מוסקבה.{{הערה|שם=קוטיק 68–72}}
 
;חבר המושבעים
נבחרו 12 מושבעים ושני ממלאי מקום. לזקן המושבעים נבחר מ. מלניקוב. המושבעים היו סגורים ומנותקים מכל השפעה מן החוץ במשך כל ימי המשפט.{{הערה|שם=קוטיק 221|קוטיק, עמ' 221.}}
{| align=right
|<gallery widths="150px" heights="150px" perrow="4">
קובץ:Boldyrev F.jpg|אב בית הדין, בולדירב
קובץ:Beilies Affair Procuror Vipper.jpg|הקטגור ויפר
קובץ:Shmakov.jpg|הקטגור שמאקוב
קובץ:Oscar Gruzenberg.jpg|הסנגור [[אוסקר גרוזנברג|גרוזנברג]]
קובץ:Nikolay Karabchevsky.jpg|הסנגור קרבצ'בסקי
קובץ:Vasily maklakov.jpg|הסנגור מקלאקוב
קובץ:Alexandr Zarudny.png|הסנגור זארודני
קובץ:Yakov Maze.jpg|הרב [[יעקב מזא"ה|מזא"ה]]
</gallery>
|}
{{-}}
 
===מחאות ערב המשפט===
כבר בשלבים הראשונים של הפרשה, נקט העיתון הימני "קייבליאנין" עמדה המתנגדת להתנהלות הממשל,{{הערה|קוטיק, עמ' 147.}} ובין המצדדים בחפותו של בייליס היה גם עורכו האנטישמי, [[וסילי שולגין]] {{אנ|Vasily Shulgin}}, שתקף בחריפות את השלטונות.{{הערה|שם=קוטיק 13}}
ערב פתיחת המשפט פרץ גל מחאות. ביום השני של [[ראש השנה]] נאמרו בכל בתי הכנסת של רוסיה תפילות לשלומו של בייליס ומספר קהילות אף הכריזו על יום צום נוסף למחרת [[יום הכיפורים]]. פועלים יהודים במספר ערים הכריזו על שביתות וגם ציבורים לא יהודיים השתתפו במחאה: מעל 20,000 פועלים שבתו בסנקט פטרסבורג וביום פתיחת המשפט החליטו נהגי החשמליות בקייב לתרום רבע משכרם היומי לסיוע למשפחתו של בייליס.{{הערה|שם=קוטיק 217–220}}
 
===פתיחת המשפט===
[[קובץ:Beilis.jpg|ממוזער|שמאל|250px|מנחם מנדל בייליס]]
ב-[[25 בספטמבר]] 1913,{{הערה|שם=יוליאני}} [[ז' בתשרי]] [[תרע"ד]], נפתח המשפט. בשעה 9:40 הובא מנדל בייליס לבית המשפט בקרון אסירים, לבוש בבגדים אזרחיים. בתוך האולם נדחק קהל רב וגם מחוצה לו ביקשו המונים להיכנס לבניין. ברחובות העיר קייב הסתובבו אנשי "[[ברית העם הרוסי]]" וחוליות משטרה סיירו גם הן, כדי למנוע הפגנות ותעמולה. מספר חוליות משטרה שמרו על בית המשפט עצמו ובחצרות הבתים הסמוכים לו הוצבו שתי פלוגות צבא.{{הערה|שם=קוטיק 67–68|קוטיק, עמ' 67–68.}} בזיכרונותיו כתב בייליס:
:{{ציטוטון|הושיבוני על ספסל הנאשמים, וחיילי המשמר, עם חרבות בידיהם, הועמדו משני הצדדים שלי... מאושר הייתי, שכעת סוף־סוף יוציאו לאור את כל הסודות... כל המחזה הזה בבית־המשפט עשה עלי רושם מדכא... כל הקהל הזה בא לחזות במחזה העגום, לשחק ולצפות... חיפשתי בעיני, בכל האולם, את אשתי: היא ישבה בקרן־זווית, בודדת ובראש מורד, ומחתה דמעה מעיניה. גם אני פרצתי בבכי... אב בית הדין הפסיק את השקט בפנותו אלי בשאלה: 'ההנך יהודי'? אני, כאילו לא בקולי שלי, פרצתי בצעקה: 'אני יהודי'!}}.{{הערה|שם=קוטיק 67–68}}
ביום פתיחת המשפט נכתב במאמר הראשי בעיתון "[[הצפירה]]": "איש יהודי אחד – ואתו כל [[עם ישראל]] ו[[תורת ישראל|תורתו]], כל בן ישראל החי אתנו היום ואשר חי, מימות [[משה]] ועד היום הזה, ניצבים היום לדין בקייב... לא נפיל את רוחנו בקרבנו... לא אך רוצחים, אבל גם מעלילי עלילות נתעבות לא נמצאו מעולם בקרבנו!".{{הערה|שם=קוטיק 67–68}}
 
ביום הראשון של המשפט הושבעו העדים ונבחר חבר המושבעים.{{הערה|שם=קוטיק 72–73|קוטיק, עמ' 72–73.}}
12 המושבעים כללו שמונה איכרים חסרי השכלה כלשהי, שלושה פקידים ובעל אחוזה קטנה. זקן המושבעים היה הפקיד הגבוה מבין השלושה ובעל השכלה של בית ספר יסודי בלבד. בזיכרונותיו, כתב בייליס על התרשמותו מהם בהופעתם הראשונה בבית המשפט: "בראותי את הפרצופים של 12 המושבעים ה'מוז'יקים' (איכרים פשוטים), שבידיהם הופקד גורלי... חשבתי בלבי, שאפסה כל תקווה!... שהרי מדובר ביהודים, שהשנאה כלפיהם נפוצה בקרב ההמון הפשוט".{{הערה|שם=קוטיק 221}} בוועדת החקירה ב-1917, נתברר מתוך מסמכים סודיים שנתגלו, כי טרם בחירת חבר המושבעים, עקבה חוליה של שירות הביטחון אחרי המועמדים ובלשיה דובבו אותם לגבי נטייתם להאמין בקיומו של פולחן הכולל שימוש בדם נוצרי. עם פתיחת המשפט צורפו לשמשים של בית המשפט שני שוטרים מוסווים כשמשים, שתפקידם היה לצותת לשיחות המושבעים ולדווח עליהן, כדי שהתביעה תוכל להתאים את פעולתה בהתאם להלך הרוח שלהם.{{הערה|קוטיק, עמ' 224–225.}}
 
ביום השני הקריא השופט ויגורה במשך שעתיים וחצי את כתב האישום:
:{{ציטוטון|מנחם מנדל בן טוביה בייליס, בן 39, נאשם בכך, כי במתכוון ובהסכמה מראש עם אנשים אחרים, ששמותיהם טרם נתגלו על־ידי החקירה, ומפאת נימוקים של קנאות דתית תוך מטרה להמית את הנער בן ה-12, אנדריי יושצ'ינסקי, לצרכי פולחן־דתי, תפש בייליס... את הנער יושצ'ינסקי... סחב אותו פנימה לבניין בית החרושת ללבנים ושם קשרו שותפיו למעשה של בייליס, בהסכמתו ובידיעתו, את ידיו של יושצ'ינסקי, סתמו את פיו ורצחו אותו, בגורמם לו, באמצעות מכשירים חדים, 47 פצעים... פגיעות אלו נתלווּ בעינויים קשים וממושכים, אשר הביאו לידי הקזת רוב הדם מגופו של יושצ'ינסקי}}.{{הערה|שם=קוטיק 72–73}}
בייליס כפר באשמה, וסנגוריו ביקשו וקיבלו את הרשות לקיים עמו, לראשונה, שיחות ביחידות.{{הערה|קוטיק, עמ' 75.}}
 
===העדויות===
למשפט הוזמנו כמאתיים עדים. ב-20 ימי הדיונים הראשונים נשמעו העדים הרגילים ורק לאחר מכן נשמעו העדים המומחים.{{הערה|שם=קוטיק 76–81|קוטיק, עמ' 76–81.}}
 
====הזוג שאכובסקי ואנה "הלביאה"====
[[קובץ:Kazimir Shahovskoy.jpg|ממוזער|שמאל|150px|קזימיר שאכובסקי]]
העדים הראשונים היו קזימיר ויוליאנה שאכובסקי ושניהם חזרו בהם במשפט מעדותם בפני השופט החוקר. קזימיר הודה עתה כי ז'ניה צ'בריאק לא סיפר לו שהאיש שגירש אותם היה "אדם בעל זקן שחור" והודיע כי גם הוא עצמו וגם ז'ניה הכירו את בייליס באופן אישי. הוא סיפר שנאלץ להעיד שבייליס חטף את יושצ'ינסקי תחת איומים ומכות מצד אנשים שסירב לזהות וגם תחת לחץ אנשי הבולשת. כמו כן, הכחיש שאמר לסנדלר נקוניצ'קני שבכוונתו להתנקם בבייליס. יוליאנה טענה במשפט כי אינה זוכרת כלל את תוכן שיחתה עם אנה "וולקיוונה" ולבסוף סיפרה כי אנשי הבולשת הדריכו אותה להעיד כי בייליס סחב את אנדריי. גם הנער קליוז'ני, שהיה עוזרו של שאכובסקי בעבודתו, התכחש עתה לעדותו בפני השופט החוקר, על פיה שמע את שיחתן של השתיים, וטען עתה כי וולקיוונה לא אמרה דבר על בייליס. הוא סיפר שאיש הבולשת הדריך אותו להצהיר זאת בפני השופט החוקר אך הוא כלל לא אמר לו את הדברים. אנה "וולקיוונה", שבעדותה לשופט החוקר סיפרה שראתה את בייליס סוחב את אנדריי למשרפת בית החרושת, לא זיהתה אותו בבית המשפט. לשאלת הקטגור אם היא מכירה את האדם היושב בתא הנאשמים, השיבה: "מניין לי להכיר אותו? הוא דומה ליהודי". לאחר מכן הכחישה בכלל שאמרה בעדותה הקודמת כי ראתה אותו סוחב את אנדריי וטענה כי יוליאנה שיקרה בדבריה. במהלך עימות פנים אל פנים, פרץ בין השתיים ויכוח שכלל צעקות וגידופים. באותו יום מסר כתב [[הטיימס]] של לונדון [[טלגרף]] לעיתונו: "בנסיבות אלו, אין זה סביר שהממשל ירשה להמשיך בהליכי המשפט המבחיל הזה!". אלא שעל אף התכחשותה של וולקיוונה לעדותה הקודמת, השתמש בה הקטגור בנאום הסיכום שלו וטען כי בבית המשפט כפו עליה לשנות אותה.{{הערה|שם=קוטיק 76–81}}
 
====גולובב, קראסובסקי ופולישצ'וק====
הסטודנט גולובב העיד כי ז'ניה סיפר לו שבבוקר 12 במרץ, הגיע לביתו אנדריי, השניים יצאו לטייל, קנו [[אבק שרפה]] בחנות וחזרו לביתו. לאחר מכן עזב אנדריי את הבית והשאיר שם את מעילו. גם החוקר קראסובסקי העיד כי שמע מז'ניה שהוא וחברו אהבו לשחק באבק שרפה, ואכן, בחיפוש שנערך בבית צ'בריאק נמצאה קופסה מלאה באבק שרפה. עוד סיפר קראסובסקי, כי מאחר שהתעקשות הוריו של ז'ניה להוציאו מבית החולים בזמן שהיה בסכנת חיים נראתה בעיניו חשודה, הטיל על בלשי המשטרה ויגראנוב ופולישצ'וק להישאר ליד מיטתו בביתו במשך כל שעות היממה. שני הבלשים נשארו שם עד מותו. לשאלתו של הסנגור גרוזנברג, אישר פולישצ'וק כי ורה צ'בריאק אמרה לבנה "ספר להם ילדי, כי לאמך אין כל חלק בכל העניין הזה", וסיפר עוד כי ממש ברגעי חייו האחרונים ביקש ז'ניה ללחוש משהו באוזני הכומר ששהה לצדו, כאילו רצה לספר משהו, אולם אמו, שהבחינה בכך, הסתערה עליו בנשיקות על פיו, עד שנפטר. פולישצ'וק אמר כי לדעתו ידע ז'ניה מי הרוצח, אולם ציוו עליו שלא יספר. לשאלת התובע שמאקוב, מאיזו סיבה מת ז'ניה, השיב פולישצ'וק, כי לדעתו הוא מת מהעוגיות שנתן לו קראסובסקי.{{הערה|קוטיק, עמ' 81–83.}}
 
====עדויות הילדים====
[[קובץ:Beilis Shneerson trial.jpg|ממוזער|שמאל|200px|בייליס ופייבל שניאורסון]]
העדויות של ז'ניה צ'בריאק עצמו הוקראו בבית המשפט כפי שנגבו מפיו. בהצהרתו הראשונה סיפר כי אנדריי הגיע אליו בצהריים, אך יצא משם לטייל לבדו. בהצהרתו השנייה סיפר כי אנדריי הגיע אל ביתו, יצא משם לחפש אבק שרפה ואז חזר, וכי באותו ערב שמע מתיאודור ניז'ינסקי, אחד מאנשי חבורתה של אמו, שהיה שיכור ומלוכלך בטיט, כי "אנדריושה איננו עוד בחיים", וסיפר על כך לאמו. בהצהרתו השלישית טען כי ב-12 במרץ אנדריי כלל לא הגיע אליו וכי הם לא נכנסו מעולם לאותה מערה שבה נמצאה גופתו. אביו של ז'ניה, וסילי צ'בריאק, חזר על העדות שמסר לשופט החוקר, אך הוסיף כי מספר ימים לאחר ששמע מז'ניה על כך שבייליס תפס את אנדריי, שמע ממנו עוד כי יחד עם בייליס רדפו אחר הילדים גם שני יהודים ב"תלבושת בלתי רגילה", כזו שנוהגים ללבוש יהודים מתפללים. לשאלת גרוזנברג, מדוע רק עכשיו נזכר לספר על "שני הרבנים", השיב כי בזמן עדותו בפני השופט החוקר, נמצא היה במתח רב עקב מות ילדיו ולכן לא זכר היטב את פרטי הסיפור של בנו.{{הערה|קוטיק, עמ' 84–85.}}
 
בפני בית הדין הופיעו תשעה ילדים בתור עדים, ובהם גם לודמילה צ'בריאק בת ה-10, שחזרה באופן רהוט על עדותה בחקירה, אולם הפעם טענה כי גם על עצם סחיבתו של אנדריי על ידי בייליס שמעה מפי אחותה הקטנה. לודמילה נשאלה אם תוכל לזהות את "שני היהודים" שהיו יחד עם בייליס והיא השיבה בחיוב. הקטגור ביקש מפייבל שניאורסון, שבחקירה המוקדמת נקשר כביכול לרצח, להתקרב אל העדה. לשאלתו אם היה שניאורסון בין האנשים שגירשו את הילדים מהחצר, השיבה כי איננה זוכרת. לדוכן העדים הועלתה הילדה יבדוקיה נקונייצ'נאיה, שעל פי עדותה של לודמילה, הייתה בין הילדים ששיחקו עמה בחצר בית החרושת. הילדה אישרה שהם שיחקו שם באותו בוקר, אולם הכחישה את הסיפור שבייליס גירש אותם, וכאשר לודמילה חזרה על טענתה כי בייליס אכן גירש אותם, הגיבה נקונייצ'נאיה בקול רם: "קודם תזכרי טוב, ואחר־כך תשקרי!". לודמילה פרצה בבכי ואמרה כי היא מפחדת, משום שהחוקר פולישצ'וק איים עליה שלא תחייה זמן רב אם תדבר נגד בייליס. השניים עומתו, לודמילה דבקה בטענתה ואילו פולישצ'וק הכחיש את ההאשמה. הסנדלר מיכאיל נקונייצ'ני, אביה של יבדוקיה, העיד כי בתו לא סיפרה לו על כך שאנדריי נחטף על ידי בייליס וטען: "אילו בייליס היה אמנם חוטף את יושצ'ינסקי, היו יודעים על כך, תוך שעה, בכל השכונה". עדותו של הסנדלר צוינה בעיתונות כמכרעת לזכותו של בייליס. הילדה יבגניה וולושצ'נקו סיפרה כי ז'ניה אמנם אמר לה שהם שיחקו בחצר בית החרושת, אך לא אמר לה שהם גורשו משם. אחותה הקטנה סיפרה שלפעמים היו מגרשים אותם משם, אולם בייליס עצמו לא גירש אותם מעולם.{{הערה|קוטיק, עמ' 85–89.}}
==מגמות בבה"ד==
בחצר בית החרושת עמדה בזמן המשפט גדר בגובה שני מטרים לפחות, ומספר עדים העידו כי היא הוקמה עוד בשנת 1910, ומאז לא יכלו ולא נכנסו ילדים לחצר.{{הערה|שם=קוטיק 110|קוטיק, עמ' 110.}}
===מגמת הכשרות יסוד===
מגמה זו היא המגמה הגדולה בבה"ד. המגמה מכשירה קרוב ל-3000 חניכים מדי שנה והיא אחראית על קורסים שונים ומגוונים כמו: קורסי החובשים, סייעות שיניים, חובשי רמו"ן מזכירות רפואיות, משקי ברה"צ וכו', במגמה זו מתקיימים כל קורסי ההכשרה הראשוניים לחיילים.
המגמה מחולקת לשלוש פלוגות. בפלוגות א' ב' וג'- "ענף חובשים", מתקיימים כלל קורסי חובשים בצה"ל, ובפלוגה ד', "מדור הדרכות מקצועיות" מתקיימים קורסים בנושאי בריאות הנפש (ברה"ן) ובריאות הצבא (ברה"צ), כמו גם קורסי סייעות שיניים וטירונות כללית.
 
====מכתבי בייליס לאשתו מבית הסוהר====
בראש המגמה סגן-אלוף, מתחתיו יש סגן מפקד מגמה, שלושה מ"פים ל-3 פלוגות, קצין הדרכה, שני נגדי הדרכה ואף פרמדיק הדרכה שאמונים על המקצועיות של כלל הסגל וכלל החובשים בצה"ל. ישנו גם נגד ענף בעל תפקיד אשר ממודר משאר הסגל למעט הקצינים במגמה על מנת לאפשר עבודה חלקה ותקינה.
[[קובץ:Beylis Mendel drawing from court chamber.jpg|ממוזער|שמאל|180px|בייליס בבגדי אסיר.]]
===מגמת מפקדים===
במהלך המשפט, הוקרא פתק שכתב בייליס לאשתו מהכלא: "אשתי היקרה... מה נשמע בעולם החופשי? עד מתי אסבול על לא חמס בכפי? האם משתדל מישהו לטובתי, או לא?". פתק זה הגיע אל אשתו וגם תשובתה הוקראה: "אישי היקר לי... אל תדאג, יתן ה', ואתה תצא לחופשי. ה' יודע את האמת, שאתה חף מפשע... היה שלום. אשתך, אסתר". קודם לכן הוקרא גם פתק שני שכתב לה, ב-22 בנובמבר 1911:
מגמה זו אחראית להכשיר את סגל הפיקוד של חיל הרפואה. בקורסים המועברים במגמה מועברים תוכני פיקוד וניהול נושאים רפואיים. הקורסים במגמה מזכים בהסמכה פיקודית או ב[[דרגות צה"ל|דרגת כתף]]. במגמה מתקיימים קורסי הפיקוד הזוטרים: חופ"לים, [[חובש#אחראי מרפאה|אחראי מרפאה]] [[חובש#חוג"ד|חוג"דים]] ו[[פרמדיק]]ים, השלמות חייליות: קציני רפואה ([[רופא]]ים), [[קצין ארגון רפואה|קציני ארגון רפואה (קא"רים)]] וקציני מטה פארא-רפואיים (מקצועות רפואיים נלווים) והשתלמויות לקצינים בכירים: קורס רמ"דים וקורס מפקדי פלוגות.
:"אשתי היקרה! האיש שימסור את הפתק הזה היה כלוא יחד אתי בבית־הסוהר... אלמלא הוא, הייתי אבוד בבית־הסוהר... ספרי לו, מי עוד עומד להעיד עלי עדות שקר?... מדוע אין איש משתדל עבורי?... זה חמישה חודשים שאני סובל בבית־הסוהר. ידוע לכל, כי אני חף מפשע... אני מרגיש כי לא אחזיק מעמד באם יהיה עלי להישאר עוד זמן רב במאסר. אם האיש הזה יבקש כסף – תני לו להוצאות שתהיינה דרושות לו. האם משתדלים לשחררני בערבות? השונאים שלי, המעידים עלי עדות־שקר, נוקמים בי, משום שלא הרשיתי להם לגנוב עצים מבית החרושת ולעבור דרך חצר בית החרושת...".{{הערה|שם=קוטיק 89–93|קוטיק, עמ' 89–93.}}
תוכן הפתק הזה היה כלול בעדותו של האסיר קזצ'נקו, שמסר אותו לשופט החוקר וטען כי בייליס הבטיח לו תשלום עבור הרעלת עדים. קזצ'נקו ריצה עונש מאסר ב[[סיביר]] על מעשה שוד ולא הופיע במשפט. הסנגוריה לא ידעה שהוא הודה בפני איוואנוב כי בדה את הסיפור ודרשה להביאו להעיד, אולם בית הדין לא נענה לדרישה והעדות שמסר בחקירה הוקראה מן הכתב. הפתק נכתב בכתב־ידו של אסיר אחר, אולם היה חתום על ידי בייליס, שגם הוסיף לו הערה: "אני, מנדל בייליס, מעיד כי אין לפחד מפני האיש הזה, וכי אפשר לסמוך עליו כמו על עצמי". בייליס עצמו נקרא להעיד והכחיש בתוקף את כל התוספת הבדויה בעל פה של קזצ'נקו באשר להרעלת עדים. עדותו של פוכאלסקי, האסיר שכתב עבור בייליס את הפתק, הוקראה בהיעדרו מן הכתב. הוא העיד כי מעולם לא שמע ממנו דבר בנוגע להרעלת עדים. גם האסיר קוצ'ראבי, שהובא מבית הסוהר, העיד כי בייליס לא ביקש מקזצ'נקו להרעיל עדים. מפקח בית הסוהר, קרופסקי, הצהיר כי קזצ'נקו היה משוּכּן בבית הסוהר בחדר מיוחד שנועד להשתלת אסירים [[מדובב]]ים. סינאייב, פועל לשעבר בבית החרושת של זייצב, העיד כי פגש את קזצ'נקו לאחר שיצא מבית הסוהר וזה התפאר בפניו: "אני אביא עלילה (בוּנט) על היהודים".{{הערה|שם=קוטיק 89–93}}
 
====ורה צ'בריאק====
==מדור טראומה==
[[קובץ:Vera Cheberyak2.jpg|ממוזער|שמאל|180px|ורה צ'בריאק]]
אף על פי שמדור טראומה מוגדר כמדור הוא גוף המעביר הכשרות בבה"ד. מדור זה אחראי על העברת קורס ה-[[ATLS]] לחיילים ואזרחים, המדור הוא הגוף היחיד בישראל המורשה לתת תעודת הסמכת [[ATLS]] הנדרשת במקצועות רפואיים שונים, הקורסים מועברים על ידי רופאים מומחים בכירים ומדריכי המדור. כמו כן, אחראי מדור טראומה על העברת קורס ה-MTLS {{כ}}(Military Trauma Life Support){{הערה|כיוון=שמאל|{{cite journal|title=Military Trauma Life Support: A Comprehensive Training Program for Military Physicians|url=https://academic.oup.com/milmed/article-pdf/166/5/385/24219297/milmed-166-5-385.pdf|journal=Military Medicine|language=English|author1=Alon Scope|date=May 2001|volume=166|issue=5|pages=385-388}}}} לפרמדיקים ורופאים בצה"ל. ללא קורס MTLS המטפלים הבכירים אינם יכולים לסיים כרופאים ופרמדיקים צבאיים. בשנת 2010 הוסמך הבה"ד על ידי איגוד הכירורגים האמריקאי, והוא הגוף היחיד בישראל המחזיק ברישיון האמריקאי. בנוסף, במדור קיים מרכז ה[[סימולציה]] של חיל הרפואה, המרכז סימולציה הוא בין הגדולים בארץ. מרכז בו ניתן לדמות באמצעות בובות חכמות ואמצעים [[פירוטכניקה|פירוטכניים]] טיפול בפצוע או פצועים מרובים במתווה [[קרב]] ותחת אש. במרכז מתאמנים גופים מצה"ל וגופים אזרחיים.
ביום השמיני למשפט הופיעה בערב בבית הדין ורה צ'בריאק. שם משפחתה היה ידוע בעיתונות העולמית כבר מהימים הראשונים שלאחר הרצח. צ'בריאק הייתה רהוטה בעדותה וידעה לספר פרטים מדויקים על תקופת שכנותה עם משפחת יושצ'ינסקי, אולם כאשר נדרשה להתייחס לנקודות בעלות השלכה על החשדות נגדה, לא זכרה פרטים חשובים ועדותה כללה סתירות רבות. במהלך עדותה שינתה את גרסתה לגבי מספר דברים: בתחילה סיפרה שלא ראתה את אנדריי מיום שמשפחתו עזבה את שכונתה, אך לבסוף הודתה שראתה אותו גם סמוך ליום היעלמותו; תחילה הכחישה שהוא שהה בביתה באותו יום, אך לבסוף הודתה שהיה בביתה ושהשאיר בו את מעילו. בעקבות שינויי הגרסאות הללו, אמר לה אב בית הדין: "גברת, תיטיבי לעשות אם תגידי את האמת!". במהלך עדותה, חשף הפרקליט גרוזנברג את העובדה שצ'בריאק נידונה בעבר לשמונה חודשי מאסר על מעשה זיוף, ומלבד זאת, את העובדה שהיא עוסקת בביצוע [[הפלה מלאכותית|הפלות מלאכותיות]].{{הערה|קוטיק, עמ' 93–94, 96.}}
במדור מתקיימים קורסים נוספים שמטרתם ריענון וכשירות של רופאים בסדיר או במילואים בצבא כדוגמת קורס חיר"ם (חינוך רפואה מתקדמת), השתלמות לה"ט (לימודי המשך טראומה), השתלמויות פרמדיקים, קורסי TRCS {{כ}}(Trauma Refresher Course for Surgeons) ועוד.
גם קורסי החובשים ממגמת הכשרות יסוד מתאמנים ונבחנים במדור טראומה במטרה לדמות מצבי אמת בהם ייתקלו בשירותם הצבאי. כמו כן, במדור גם מועבר קורס ריענון לחובשים במילואים.
 
צ'בריאק גוללה בעדותה את גרסתה על הפגישה ב[[חרקוב]]. לדבריה, "האדם החשוב" שהעיתונאי בראזול-ברושקובסקי הבטיח שיסייע לה, הוצג לה כציר ב"דומה" ודרש ממנה לחתום על מסמך שבו תקבל על עצמה את האשמה ברצח. בשלב זה הצטרפו לפגישה שני אנשים נוספים, שהבטיחו להעניק לה 40,000 רובל ולהכין לה דרכון שבאמצעותו תיסע אל מחוץ לרוסיה, ואם תיעצר, יגנו עליה "הפרקליטים הטובים ביותר". לדבריה, על אף לחציו של ברושקובסקי, היא סירבה להצעה. ברושקובסקי ומרגולין חזרו בעדויותיהם על הגרסה שמסרו בחקירה והכחישו שהציעו לה שוחד. בהתייחס להתערבותם של העיתונאי ועורך הדין בחקירת הרצח, גינתה הקטגוריה את יוזמותיהם של "חוקרים עצמאיים" בפרשה. על כך מחה הפרקליט (הלא יהודי) זארודני: "מדוע אסור ליהודים, מה שהיה מותר לגורמים לא־יהודיים רבים כל־כך, שחקרו והתערבו וניסו לכוון ולהשפיע בכיוון הרצוי להם?". אף על פי כן, עצם השתתפותו של מרגולין בפגישה עם אשה מהעולם התחתון, סיפק חומר להסתה האנטישמית.{{הערה|קוטיק, עמ' 97–102.}}
==מגמת אימון יחידות==
ברושקובסקי העיד כי בזמן החקירה, כמעט כל גורמי המשטרה שטיפלו בפרשה היו משוכנעים כי צ'בריאק היא הרוצחת. הוא ציטט דברים שנאמרו לו על ידי כמה מהם וגם על ידי סגן הפרקליט המחוזי בקייב, לשקארב. הצהרותיו אלו עשו רושם ניכר על בית הדין וגרמו מבוכה לקטגוריה.{{הערה|קוטיק, עמ' 114.}}
עד מעבר בסיס ההדרכה ל[[קריית ההדרכה על שם האלוף אריאל שרון|עיר הבה"דים]], מגמה זו הייתה אחראית על אימון יחידות חיל הרפואה במילואים ובסדיר. ההדרכות התבצעו באמצעות סגל המגמה המאמן את יחידות חיל הרפואה במתקן אימון יחידות (שהיה ממוקם בצריפין). מגמת אימון יחידות הייתה מורכבת ממדור פנים וממדור חוץ, הידוע גם בתור החוליה הארצית. מדור פנים היה אחראי על אימוני חובשים מחלקתיים ופלוגתיים אשר מתבצעים בבסיס היחידה המאמנת - בה"ד 10. כמו כן, באחריות המדור ללוות לוגיסטית אימונים אשר מתבצעים ביחידה, וכן לחנוך רס"פים (רב-סמל פלוגתי) לתפקוד נכון בשעת חרום. החולייה הארצית מאמנת יחידות רפואה המתגייסות כחלק מאימון יחידת האם שלהן, בכל רחבי הארץ. מרבית האימונים מתבצעים בבסיסי היחידות המתאמנות, אך חלקם מתבצעים בבה"ד 10, וזוכים לתמיכת מדור פנים. החוליה הארצית אחראית על אימון כלל צוותי הרפואה בצבא ונחשבת איכותית מבחינה מקצועית כשאר מגמות בית הספר לרפואה צבאית.
 
השופט החוקר פננקו העיד כי היה משוכנע שאין מספיק ראיות כדי להאשים את בייליס ולכן סירב להוציא נגדו צו מעצר.{{הערה|שם=קוטיק 144–146}} חוקר המשטרה מישצ'וק, שפוטר ועמד לדין על זיוף הוכחות, נשללו ממנו זכויותיו האזרחיות ולכן לא הופיע אישית במשפט ורק עדותו נקראה.{{הערה|שם=קוטיק 39–40}}
בראש מגמת אימון היחידות ניצב הממ"ג (מפקד המגמה), ולצדו סגנו. תחתיהם נמצאו מפקד החולייה הארצית וחונך פלוגות. נוסף על כך, פעל נגד אימון יחידות שהיה אחראי על תיאום אימונים וניהול לוגיסטי. נגד החולייה היה אחראי על ניהול, הובלה מקצועית, תיאום וניהול קשרים מקצועיים עם גורמים בצבא ובאזרחות.
החוקר קראסובסקי סיפר את מה שנתברר לו במהלך חקירתו את הפרשה: כאשר רץ ז'ניה צ'בריאק אל ביתו וסיפר על איומיו של אנדריי יושצ'ינסקי שיספר על הדברים הגנובים שראה בבית צ'בריאק, נמצאו שם כמה אנשים מחבורתה של ורה. היה זה בדיוק בזמן שהחלו חיפושים בבית, ב-9 במרץ 1911, במהלכם נמצאו חפצים גנובים ומספר רב של כדורי רובה. לטענת קראסובסקי, צ'בריאק הגיעה למסקנה כי החיפוש בוצע בעקבות הלשנה של אנדריי ולכן יש להניח כי היא הורתה לבנה להביאו אל ביתם כדי לרצוח אותו. קראסובסקי הציג מכתב שנכתב ב-21 במרץ 1911, יום לאחר מציאת הגופה, ונשלח לאמו של אנדריי על ידי אדם שחתם בשם "נוצרי". הכותב רמז על כך ש"הרצח נעשה על ידי יהודים" ומנה את מספר הפצעים שנעשו בגופו של הקורבן, עוד לפני שנערכה נתיחת הגופה הראשונה. מכתב דומה נשלח גם לתובע הכללי וקראסובסקי טען כי שניהם נשלחו על ידי חבורתה של צ'בריאק, במטרה לשבש את החקירה. קראסובסקי סיפר כי על בגדיו של אנדריי נמצאו עקבות [[ערדליים]] שונים מערדליו של בייליס, וכי הטיט שנדבק בבגדיו אינו הטיט של הכבשן של בית החרושת ללבנים. הוא גם הצביע על כך שכל המרצעים שנמצאו בבית צ'בריאק בחיפוש הראשון, נעלמו לאחר מכן. קראסובסקי הצהיר כי על סמך כל הידוע לו, הנער נרצח בדירתה של צ'בריאק על ידי כנופיית הפושעים שלה ובסיועה. בסיום עדותו, ציין כי את תוצאות חקירתו זו הגיש לשלטונות ב-17 ביוני וכבר למחרת נעצר בעצמו בחשד ל"מעילה". עדויותיהם של ברושקובסקי וקראסובסקי הביאו למפנה בפרשת עלילת הדם. הן הותירו את רישומן בדעת הקהל ואפילו בעיתונות האנטישמית נשמעה נימה חדשה לגבי תוצאות המשפט וזהות הרוצחים.{{הערה|קוטיק, עמ' 116–117.}}
 
מספר עדים העידו על אופיה של ורה צ'בריאק. בעל בית המרזח בשכונה, סיפר כי היא נוהגת לבקר בבית המרזח שלו בלוויתם של פושעים וטען כי היא "הכי נבזית בחבורת הנבלים שלה". קצין ה[[הוצאה לפועל]] סיפר כי בביתה מבקרים פושעים באופן קבוע ובהם גם הפושעים הידועים לטישב וסינגאייבסקי. סטפן וסילייביץ', שכנה לחצר, נפטר בינתיים ועדותו הוקראה. לדבריו, היא הייתה "הרוח הרעה בחצר" והיא נהגה להכות את המאהב שלה, פאבל מיפלה. העד וישמירסקי, שהתגורר בשכונה והכיר אישית את בייליס, עורר מהומה כאשר סיפר כי נאמר לו על ידי ראביץ', שאשתו, שהייתה לה חנות מכולת בחצר הבית של צ'בריאק, נכנסה ביום היעלמו של אנדריי לביתה של ורה וראתה גווייה עטופה בשטיח, ושוורה ביקשה מהם לנסוע חוץ לארץ ומימנה את כרטיס הנסיעה לאמריקה. לשאלה מדוע לא סיפר על כך לשופט החוקר, השיב כי לא התעניין בנושא וממילא כולם ידעו מי הם הרוצחים. הנער זרוצקי, בן 11, סיפר כי ביום הראשון של המשפט, ביקשה ממנו ורה שיעיד כי שיחק עם ז'ניה ואנדריי בחצר זייצב וכי בייליס תפס את אנדריי. הנער סיפר כי שיחק איתם רק שבוע לפני הרצח ומעולם לא ראה את בייליס. הכומר סינקאייביץ' אישר את הסיפור על שעת מותו של ז'ניה: הנער קרא לו, אך נשתתק לאחר שאמו רמזה לו שלא לדבר.{{הערה|קוטיק, עמ' 119–121.}} האחיות דיאקונובה חזרו על דבריהן בחקירה, אולם בעימות עם צ'בריאק, הכחישה האחרונה שיקתרינה ביקרה אצלה לפני 20 במרץ.{{הערה|קוטיק, עמ' 124.}}
==בית הספר לתיאום וקישור==
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[בה"ד 16#בית הספר לתיאום וקישור]]}}
בעבר שכן בבסיס בית הספר לתיאום וקישור של [[מתאם פעולות הממשלה בשטחים]]. לאחר שהבסיס עבר לעיר הבה"דים, הועבר בית הספר לבה"ד 16.
 
====סינגאייבסקי ורודזינסקי====
==איכות ההדרכה==
הסטודנט מאכאלין סיפר בעדותו על הודאתו של סינגאייבסקי ברצח בפני חברו, הסטודנט קאראייב, ועל חשדו של סינגאייבסקי כי האחיות דיאקונובה הן אלו שהלשינו, משום שבעת ביקור הפתע שלהן בבית צ'בריאק, הן ראו את הגווייה העטופה במעיל. קאראייב עצמו לא הופיע במשפט, משום שמספר ימים לאחר שנודע על פעילותו בפרשה, הוא נעצר ובינואר 1913 הוגלה לסיביר. בוועדת החקירה של 1917, אישר [[סטפן בלצקי]] {{אנ|Stepan Petrovich Beletsky}}, ראש אגף המשטרה במשרד הפנים, כי ניתנה הוראה למנוע את עדותו במשפט. אי לכך, הוקראה עדותו משלב החקירה. סינגאייבסקי עצמו, שישב בכלא על גנבות, העיד במדי אסיר. הוא הודה בפריצה לחנות במרכז העיר, יחד עם שותפיו, ב-12 במרץ בלילה, אך הכחיש את ביצוע הרצח באותו בוקר והכחיש כי הודה ברצח בפני מאכאלין וקאראייב. שותפו לפשע, רודזינסקי, הובא מסיביר, שם ריצה עונש על שוד מזוין, וחזר על ה"[[אליבי]]" שהוצג כבר על ידי סינגאייבסקי: בבוקר הרצח הם ערכו בדיקה ותצפית בסביבת החנות במרכז העיר, לקראת הפריצה באותו לילה. הוא אף טען כי לא הכיר את ורה צ'בריאק עד שראה אותה בחקירה וכי מעולם לא ביקר בביתה. בעל מספרה בשם שוואצ'קו העיד כי בעת ששהה במעצר ביולי 1911, שמע שיחת-לחש לילית, בה נשאל רודזינסקי "מה בדבר ה'[[ממזר]]'?" (אנדריי נולד מחוץ לנישואין), וזה השיב: "סידרנו אותו סופית". רודזינסקי הכחיש את קיומה של השיחה. ב-1917 נתגלה מכתב של אסיר בשם סוסלוב, שהיה מיועד לסנגור גרוזנברג אך מעולם לא הגיע לידיו, שבו סיפר כי כאשר קיבל רודזינסקי בתאו את ההזמנה להעיד במשפט בייליס, פלט בכעס: "ורה הארורה הזאת! היא גילתה הכל!". השותף השלישי בחבורה, לטישב, התאבד בקפיצה מהחלון כאשר היה אמור לחתום על עדותו בפני פננקו.{{הערה|קוטיק, עמ' 130–138.}}
בה"ד 10 נחשב לבסיס הדרכה מוביל בצה"ל, ואף קיבל את [[פרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות]] לשנת [[2009]] כבסיס ההדרכה הטוב בצה"ל. חיילים מקורסי החובשים מאותרים להדרכה במהלך הקורס או טרם [[גיוס לצה"ל|גיוסם לצה"ל]], ולאחר מכן עוברים הכנה שלב א' וממויינים למגמות השונות בבה"ד. השלבים השונים שעוברים המדריכים לפני שמעבירים את השיעור משפרים את כושר ההדרכה ואת המקצועיות. כמעט בכל המגמות בבסיס עוברים המדריכים תדרוכים מול נגד ההדרכה (חייל סדיר שקודם לצורך תפקיד זה). מול נגד ההדרכה מעבירים את השיעור, או חלק מסוים בשיעור כדי להפגין ידע ומקצועיות. במדור [[טראומה גופנית|טראומה]] מועבר השיעור בשלמותו מול נגד ההדרכה, ובענף חובשים לעומת זאת, ההדרכה מתבצעת בידי מפקד הכיתה בלבד.
 
====שאלת הרצח הפולחני====
נוסף על כך קיימת מערכת צפ"ה בבסיס (צוות פיתוח הדרכה), הצוות שכולל [[קצין|קצינים]] וחיילים סדירים כאחד, מסייע בבחירת מדריכים, תיקוף מערכים, משובים למפקדים ומדריכים. מלבד הצוות האורגני של הצפ"ה, נשלח נציג מכל מגמה, כדי ליצור פרספקטיבה על ההדרכה.
עוד ביום הראשון לשמיעת העדים, העיד הכומר מוֹצ'וּגוֹבסקי כי כבר ביום קבורתו של אנדריי, חולקו כרוזים רבים שאמרו: "נוצרים פראבוסלאבים! הז'ידים עינו את יושצ'ינסקי! אל תסלחו להם את הדם הנקי השפוך של ילד נוצרי! הכו ביהודים וגרשו אותם!". במהלך המשפט ביקש הסנגור זארודני שלוש פעמים לדון בשאלת כרוזי ההסתה האנטישמיים, אולם התביעה התנגדה, ורק כאשר ראש הז'נדרמריה, איוואנוב, אישר כי אכן הכרוזים הללו הופצו בזמן הלוויה, החליט בית הדין לצרף את הכרוז שהובא כמוצג לתיק המשפט ולעיין בו ב[[דלתיים סגורות]].{{הערה|קוטיק, עמ' 142–143.}}
 
על פי כתב האישום, קבע הכומר פראנייטיס כי "השימוש בדם נוצרים הוא סוד כמוס מאד, שאינו ידוע לכל יהודי, כי אם רק לרבנים, ללומדים ול[[פרושים]]; המתת אדם נוצרי למטרה זו נעשית על פי אופן הקבוע ב[[קבלה]]". על פי נוסח כתב האישום, אחת המטרות בשימוש היהודים בדם נוצרים היא "ללוש בו את עיסתם של מצותיהם לחג הפסח". הסטודנט גולובב אמר בעדותו במשפט, כי כאשר נודע לו שבייליס היה מטפל עבור זייצב, בעליו המנוח של בית החרושת, בהובלת המצות לפסח, הבין כי לרצח יש אופי פולחני. התובע שמאקוב שאל אותו אם שמע על "צדיקים" ו"רבנים", וגולובב השיב כי נאמר לו שבייליס בעצמו הוא "צדיק". תשובה זו גרמה גם לבייליס עצמו לפרוץ בצחוק. אהרון בייליס, אחיו של הנאשם, הסביר בעדותו כי מנדל בייליס היה נוסע מדי שנה לאחוזתו של זייצב, כדי להשגיח שם על אפיית המצות, לצדו של הרב [[משגיח כשרות|משגיח הכשרות]]. הוא היה מביא לשם את הקמח ולאחר האפייה היה מחלק את המצות בין מקורביו של זייצב. הסנגור גרוזנברג הדגיש כי בייליס היה עושה זאת רק בזמן שזייצב היה חי, כלומר עד 1907, ומשרתו של זייצב ובנו אישרו כי מאז שנה זו לא נאפו יותר מצות והן נקנו מוכנות.{{הערה|קוטיק, עמ' 102–104.}}
בנוסף בסוף שנת 2011 הוקם מדור טי"ל (טכנולוגיות ייעודיות להדרכה). זהו מדור שהמדריכים בו מואתרים במהלך קורסי החובשים, לפי יכולתם ההדרכתית ובנוסף לפי הרקע של המדריכים בתחומים יצירתיים שונים כגון:גרפיקה, קולנוע, תכנות ועוד. במדור יוצרים שיעורים המועברים לחניכי הבה"ד השונים מחניכי קורס החובשים ועד לרופאים בשימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ויצירתיים.
 
ביום ה-20 למשפט והאחרון לשמיעת העדים, נקראו בבית המשפט הפרוטוקולים של תוצאות הבדיקות שנערכו בזמן החקירה המוקדמת. בעקבות הימצאותם של כתמי זרע גברי על בגדיו של אנדריי, נערכה בדיקה ונמצאו כתמי זרע גם על קירות דירתה של ורה צ'בריאק. על תחתוניו של אנדריי נמצאו שערות, אולם הן היו שונות משערותיו של בייליס. בהזדמנות זו, הביע גרוזנברג תמיהה מדוע צריך היה לשם כך לגלח את כל שערות ראשו וזקנו של בייליס.{{הערה|שם=קוטיק 144–146|קוטיק, עמ' 144–146.}}
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Bahad 10|תצוגה=בה"ד 10}}
* {{ערוץ יוטיוב|מזהה=madortilofficial|שם=בית הספר האינטראקטיבי של בה"ד 10}}
 
====העדים המומחים====
==הערות שוליים==
[[קובץ:Shema ubijstvo Iucshinskogo.jpg|שמאל|ממוזער|150px|תרשים 47 הפצעים בגופו של יושצ'ינסקי (נעשה על ידי פרופסור אובלונסקי).]]
{{הערות שוליים}}
הקטגוריה טענה כי ריבוי הפציעות והדקירות בגופו של אנדריי יושצ'ינסקי מעיד על כך שכוונת הרצח הייתה להקיז דם רב ככל האפשר, וזו מצביעה על אופיו הפולחני-דתי של הפשע. הפרופסור קוסורוטוב הופיע מטעם הקטגוריה כעד מומחה, ואילו מצד הסנגוריה הופיעו כעדים מומחים בנושאי [[פתולוגיה]] הפרופסורים [[יבגני פאבלוב]] {{רו|Павлов, Евгений Васильевич}} ובדיאן. בית המשפט הציג למומחים 23 שאלות. הם קיימו התייעצות וכעבור 9 שעות הגישו סיכום, שבו הסכימו ביניהם על 12 תשובות, ובהן: הרצח בוצע ככל הנראה על ידי שני אנשים לפחות; ביצוע הרצח אינו מוכיח כי יש להם ידיעה כלשהי ב[[אנטומיה (גוף האדם)|אנטומיה]]; הרצח לא בוצע במערה; הוא ככל הנראה בוצע במקום שיש בו הרבה טיט. בניגוד לקוסורוטוב, שטען כי אין ספק שכוונת הרוצחים הייתה הקזת-דם, טען פאבלוב כי אין סימנים לכך.{{הערה|קוטיק, עמ' 149–151.}}
 
הפרופסורים סיקורסקי, [[ולדימיר בכטרב]] וקרפינסקי הוזמנו כעדים מומחים ל[[פסיכיאטריה]]. גם הם קיימו התייעצות משותפת, אך לא הסכימו לגבי אף אחת משמונה השאלות שהציג להם בית המשפט, ולכן הופיע סיקורסקי בנפרד מהשניים האחרים, שהסכימו ביניהם. סיקורסקי טען כי הרצח הזה שייך לסוג רציחות שמטרתן הקזת-דם מגופות של ילדים, ויש לו סימנים ברורים: הוא מבוצע בדרך כלל בחודשים מרץ–אפריל, באמצעות דקירות עמוקות שמספרן בדרך כלל הוא 7 או כפולותיו, והגווייה מושארת גלויה ולא קבורה. לדבריו, רציחות כאלו מתרחשות רק במקומות בעלי אוכלוסייה מעורבת של יהודים ונוצרים, אך מעולם לא קרה שהקורבן היה נער יהודי, אלא רק ילדים נוצרים, ומכאן שמי שמבצע את הרציחות היא [[כת]] של קנאים דתיים מבין היהודים, והדבר כבר הוכח ב[[עלילת הדם בסראטוב|משפט סראטוב]] ב-1853. הוא טען כי אין יהודים שמתנגדים לרציחות כאלו, וכאשר חושדים בהם כשנרצח ילד נוצרי, הם "פותחים מיד במסע־תעמולה אדיר, שבו משתתפים כל יהודי העולם". הסופר [[ולדימיר קורולנקו]], שסיקר את המשפט, כתב כי עדותו של סיקורסקי היא "אוסף של דברי הבל ו[[אמונות טפלות]], שאין להם כל דמיון לחוות־דעת מדעית". בכטרב טען כי בספרות המדעית הפסיכיאטרית אין כלל חומר על רציחות דתיות וציין כי עדויותיהם של ה[[ארכימנדריט]] אמוורוסי ושל הכומר פראנייטיס סותרות זו את זו ואת הממצאים ברצח הנידון: הראשון טען כי על פי המנהג היהודי, מספר הפצעים צריך להיות 45, ואילו השני טען כי המספר הוא 1+12 ("אחד" ב[[גימטריה]]), בזמן שמספר הפצעים במקרה הרצח הזה שונה משניהם; האחרון טען גם כי מכשיר הרצח חייב להיות סכי�%
{{בה"דים}}
[[קטגוריה:קריית ההדרכה על שם האלוף אריאל שרון]]
[[קטגוריה:חיל הרפואה]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/בה%22ד_10"