פרסווירנס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Nova Stella (שיחה | תרומות) מ קישור חיצוני |
A.R.~hewiki (שיחה | תרומות) ניסוח |
||
שורה 34:
אחד משבעת המכשירים שיהיו על פרסווירנס הוא ה־SuperCam מצלמה שנבנתה על ידי צוות של מאות אנשים ואורזת את מה שבדרך כלל ידרוש כמה חתיכות ציוד גדולות לתוך קופסה קטנה יותר שלא גדולה מגודל קרטון של דגני הבוקר. המצלמה יורה קרן לייזר מתוך התורן של הרובר, כדי לאדות חלקים קטנים של סלע מרחוק, ומספקת מידע שיהיה חיוני להצלחת המשימה.
שימוש בקרן לייזר יעזור לחוקרים לזהות מינרלים שהם מעבר להישג ידה של הזרוע הרובוטית או נמצאים באזורים תלולים מכדי שהרובר יוכל להגיע אליהם. זה גם יאפשר להם לנתח יעד לפני שהם מחליטים אם להוביל את הרובר למקום מסוים לצורך ניתוח נוסף של מינרלים, לדוגמה: מינרלים שנוצרו ליד מים ויכלו להוות סביבת קיום לחיידקים לפני מיליארדי שנים על מאדים.
מדענים יכולים להשתמש במידע של SuperCam כדי להחליט אם לקדוח וללקט ליבות סלע למערכת האיסוף של הרובר. פרסווירנס יאסוף את דגימות הליבה הללו בצינורות מתכתיים, ויניח אותם במקום שנקבע מראש כדי שיוחזרו לארץ על ידי המשימות הבאות למאדים. מצלמת הלייזר (SuperCam) גם כוללת מיקרופון כך שהמדענים יכולים להאזין בכל פעם שהלייזר פוגע ביעד. הצליל שיוצר הלייזר משתנה בעדינות בהתאם לתכונות החומר של הסלע בו הוא פוגע. המיקרופון משרת מטרה מעשית בכך שהוא מספק מידע על יעדי הסלע מרחוק. אבל אנחנו יכולים גם להשתמש בו כדי להקליט ישירות את צליל הנוף של מאדים או את סיבוב התורן של הרובר.{{הערה|Randal Jackson, Mars Perseverance Rover, [https://www.nasa.gov/feature/jpl/all-about-the-laser-and-microphone-atop-mars-2020-nasas-next-rover All About the Laser (and Microphone) Atop Mars 2020, NASA's Next Rover], nasa.gov, Feb. 7, 2020.}}
שורה 40:
הגלגלים: הגלגלים מיועדים לסוג השטח שבו תיסע פרסווירנס בכוכב האדום, הגלגלים הם גרסאות משופרות של אותם הגלגלים בהם השתמש הרובר קיוריוסיטי של נאס"א בסיור שלה בהר שארפ. כל גלגל גדול יותר בקוטרו וצר יותר מאשר בקיוריוסיטי, עם עובי דופן של כמעט מילימטר. הגלגלים כוללים גם מעין 48 "פקקים" מעוקלים בעדינות (במקום 24 בקיוריוסיטי) התורמים לאחיזה של הרובר בשטח. בדיקות מקיפות במעבדה של נאס"א מצאו כי הגלגלים הללו עומדים טוב יותר בלחץ הנוצר כתוצאה מחיכוך עם סלעים חדים ואחיזתם טובה יותר מאשר אחיזתם של גלגלי הרובר קיוריוסיטי כשהוא נוסע על החול.
===
מקור הכוח של הרובר הוא [[גנרטור רדיואיזוטופי תרמואלקטרי]] (MMRTG) שמשקלו 45 ק"ג, ובו 4.8 קילוגרם של החומר הרדיואקטיבי תחמוצת [[פלוטוניום]]-238. דעיכת הפלוטוניום פולטת חום, שמומר על ידי מערכת של [[צמד תרמי|תרמוקפלים]] ל-110 וואט. הכוח יירד עם ההתפרקות הרדיואקטיבית, אך זמן מחצית החיים של פלוטוניום-238 הוא 87.7 שנים, והוא יספק לרובר חשמל לשנים רבות. ה-MMRTG גם מטעין שתי [[סוללת ליתיום-יון|סוללות ליתיום-יון]] כדי לעמוד בדרישות השיא של פעילויות הרובר כאשר הביקוש עולה באופן זמני על רמות התפוקה החשמלית היציבה של ה-MMRTG. המערכת זהה לזו שהותקנה ברובר קיוריוסיטי. יתרונות המערכת:
*
*
*
*
==המסע למאדים==
שורה 57:
פרסווירנס הגיע למאדים במהירות של כ-20,000 קילומטר לשעה.{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=Entry, Descent and Landing (EDL)|כתובת=https://mars.nasa.gov/mars2020/timeline/landing/entry-descent-landing/|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-02-22|אתר=mars.nasa.gov|הכותב= mars.nasa.gov}}}} כעשר דקות לפני הכניסה לאטמוספירה של מאדים, התנתק מהקפסולה מודול השיוט שכולל לוחות סולריים, דלק, ומכשור אלקטרוני שהיה נחוץ בשלב השיוט עד למאדים. קפסולת המגן ייצבה את עצמה בעזרת ארבעה מדחפים קטנים בכיוון הנכון לאתר הנחיתה. האטמוספירה של מאדים האטה את הקפסולה וחיממה את חלקה התחתון עד 1,300 מעלות צלזיוס. כשהקפסולה האטה לכ-1,600 קילומטר לשעה, נפרש ה[[מצנח]] העל קולי. המצנח עשוי 88 ק"ג של סיבי ניילון, [[טכנורה]] ו[[קוולאר]] דחוסים וצפופים לרוחב של 50 ס"מ בתוך גליל אלומיניום.
כדי לדייק ברגע הקריטי הזה, הקפסולה כללה טכנולוגיה שלא הייתה עד אז בשימוש: היכולת לחשב את הרגע המיטבי לפרישת המצנח לפי המרחק מנקודת המטרה. 240 שניות אחרי הכניסה לאטמוספירה, בגובה של כ-11 קילומטר, במהירות של כ-1,512 קילומוטר לשעה, נפרש המצנח שקוטרו 21.5 מטר. נדרשו לו כשנייה וחצי להיפרש לגודלו המלא. 20 שניות אחרי פרישת המצנח, התנתק מודול מגן החום שנמצא בחלק התחתון של הקפסולה ונפל ארצה. התנתקות מגן החום אפשרה לרובר בעזרת [[מכ"ם]] וצילום פני הקרקע באזור הנחיתה, לזהות באמצעות התמונות את מיקומו ביחס לאזור הנחיתה המיועד ולתקן את מסלולה בהתאם בעזרת מנועיה הרקטיים. שיטת ניווט זו, שיושמה לראשונה במשימה זו, אפשרה לנחות בקרבה של כארבעים מטרים לאתר
המצנח האט את מודול הנחיתה ומודול הרובר רק עד 320 קילומטר לשעה, והוא היה חייב כעת להאט בחוזקה. בגובה של 2,100 מטר מעל פני הקרקע, מודול הנחיתה ניתק את המצנח יחד עם המודול העליון של הקפסולה והפעיל מיד 4 זוגות של מדחפי בלימה [[רקטה|רקטיים]] תוך כדי תימרון וכדי להימנע מפגיעת מודול המגן העליון של הקפסולה והמצנח. במהירות של 2.7 קילומטר לשעה, בגובה של 20 מטר, 12 שניות לפני הנחיתה, מודול הנחיתה נפרד מהרובר והוריד אותו לקרקע בעזרת סט של כבלים באורך של 6.4 מטר. הרובר פרש את גלגליו לקראת הנחיתה. ברגע שהרובר חש בקרקע מתחת לגלגליו הוא התנתק מהכבלים, ומודול הנחיתה תמרן משם במהירות למרחק בטוח, שם התרסק על הקרקע.{{הערה|[https://mars.nasa.gov/mars2020/timeline/landing/entry-descent-landing שלבי הנחיתה של הרובר]}} כל התהליך האוטומטי של שלבי הכניסה, ירידה ונחיתה, עד לרגע מגע גלגלי הרובר עם פני השטח של מאדים, ארך כ-7 דקות.
הנחיתה עברה בהצלחה ב-18 בפברואר [[2021]], בשעה 20:44 [[UTC]].{{הערה|{{Ynet|ירון דרוקמן|רכב החלל התמדה נחת בהצלחה: יבדוק אם היו חיים במאדים|environment-science/article/BklM8rhZ00|18 בפברואר 2021}}}}
==
<gallery mode="packed" heights="150">
קובץ:MarsPerseveranceRover-EDL-Overview-20210218.jpg|התמונה הראשונה של פרסווירנס שצילם [[MRO|אורביטר מאדים MRO]] למחרת הנחיתה. באמצע התמונה למטה פרסווירנס בתוך שטח שנראה כמו לאחר פיצוץ בגלל המדחפים של מודול הנחיתה שריחף ושלשל אותו מטה בכבלים. בצד ימין מגן החום שהופל בשלב הראשון של הנחיתה. בצד שמאל המצנח המחובר למכסה המגן, ומימין לו מודול הנחיתה, שתמרן למרחק בטוח מהפרסווירנס לאחר שהנחית אותו, והתרסק על הקרקע. רוחב כל מרובע בצילום הוא 200 מטר.
</gallery>
==ראו גם==
*
*
*
*
*
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
*
{{רשתות חברתיות}}
*[https://m.ynet.co.il/articles/58882150 המסע לחיפוש חיים: התמדה צפויה לנחות הערב במאדים]
*
*
*
==הערות שוליים==
| |||