צורת הסונאטה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏תצוגה (אקספוזיציה): המונח המתאים ל"סולמות מקבילים" הוא "relative key" בעוד המונח המתאים ל"סולמות יחסיים" הוא "parallel keys". הדבר גורם לבלבולים, וכנראה גרם גם לשגיאה בדף הזה. המונח המתאים כאן הוא סולם מקביל. ודוק.
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1אינסטרומנטלי
שורה 71:
 
==תולדות צורת הסונאטה==
המונח סונאטה מופיע לראשונה ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]], כשהחלה היפרדות המוזיקה האינסטרומנטאליתהאינסטרומנטלית מן המוזיקה הווקאלית. משמעותו המקורית של המונח (הלקוח מן המילה ה[[איטלקית]] suonare, להשמיע צליל בכלי נגינה) הייתה יצירה לנגינה, להבדיל מ[[קנטטה]], יצירה לשירה. בימינו המונח מציין צורה זוגית, או כפולה, בדרך כלל במבנה של AABB עם אי-אילו היבטים של צורות תלת-חלקיות.
 
[[מוזיקה קלאסית|התקופה הקלאסית]] קבעה נורמות של בניית פרקים ראשונים ומערכים סטנדרטיים של יצירות מרובות פרקים. המגוון הרחב של מערכים ומבנים צורניים במסגרת פרקים ראשונים, שהיה קיים במשך תקופה מסוימת, יצר בהדרגה נורמות הלחנה מקובלות. כתיבתם של [[יוזף היידן|היידן]] ו[[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]], לצד מלחינים אחרים ידועי-שם, השפיעה יותר ויותר על דור, שחיפש דרכים לנצל את האפשרויות שפרשו לפניו הצורות שהיידן ומוצרט קבעו ביצירותיהם. התאוריה של מערך הפרק הראשון התמקדה יותר ויותר בהבנת כתיבתם של היידן, מוצרט ובהמשך, [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]]. יצירותיהם נחקרו, דפוסים וחריגות מדפוסים אלה זוהו והוגדרו וגבולות הנוהל המקובל או הרגיל התקבעו על סמך ההבנה של יצירות אלה. צורת הסונאטה כפי שהיא מתוארת מזוהה במידה רבה עם נורמות התקופה הקלאסית במוזיקה. עוד לפני שתוארה, תפסה הצורה מקום מרכזי ביצירת מוזיקה וקלטה אל תוכה או שינתה סכימות צורניות אחרות ליצירות מוזיקליות.
 
[[מוזיקה קלאסית - התקופה הרומנטית|התקופה הרומנטית]] במוזיקה הביאה עמה קבלה של מרכזיות הנוהל הזה, ניסוח והגדרה מפורשת של הצורה והקניית מקום מרכזי לצורת הסונאטה במוזיקה אינסטרומנטאליתאינסטרומנטלית, קונצרטית וקאמרית, בייחוד בכל הנוגע ליצירות, שנכתבו מראש כמוזיקה "רצינית". מחלוקות שונות ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] עסקו כשאלה, מה בדיוק היו ההשלכות של "עיבוד" וכתיבת סונאטה הלכה למעשה, ומה היה תפקיד רבי-האמן הקלאסיים במוזיקה. האירוני שבדבר הוא, שבעוד אנשים כמו [[קארל צ'רני|צ'רני]] ודומיו מנסחים את כללי צורת הסונאטה על בוריים, כתבו מלחיני התקופה - הן הענקים והן הזוטרים שבהם - יצירות, שהתריסו בגלוי כנגד עקרונות הצורה המנוסחת בהפרתם המכוונת.
 
השפעתה של צורת הסונאטה ניכרה בתולדות המוזיקה הקלאסית עד לתקופה המודרנית. [[המאה ה-20]] הביאה עמה שפע של עבודות מחקר, ששאפו לבסס את התאוריה של צורת הסונאטה על חוקי יסוד טונאליים. המאה ה-20 הייתה עדה להתרחבות המתמשכת של הנוהל המקובל, שהמושגים שנוסחו על פיה הביאו להיווצרות "עקרון הסונאטה" או "מושג הסונאטה" המאחד יצירות מאותו סוג, גם אם אינן עונות בפירוש על דרישות התיאור הנורמטיבי.