מוזיקה ליטורגית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג) |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1אינסטרומנטלי |
||
שורה 3:
התכונות היוצרות את אופייה הייחודי של המוזיקה הליטורגית מבוססות על הרעיון, שמוזיקה ליטורגית מתהווה ונכתבת בהתאם לנורמות ולצרכים של הליטורגיות ההיסטוריות השונות של עדות דתיות מסוימות.
על אף המחלוקות ההיסטוריות שעוררה הביקורת על מוזיקה מורכבת ומשוכללת בחוגי הכנסייה, נעשה ביצירות תקופתיות רבות משל [[אורלנדו לאסוס]], [[גרגוריו אלגרי]] ו[[תומאס לואיס דה ויקטוריה]] שימוש רב באמצעי ביטוי מסובכים ומשוכללים ביותר במוזיקה הליטורגית, אלא שיצירות אלה מצייתות לכל דרישה ליטורגית גם כשהן נשמעות כהשתפכויות ספונטניות של אהבת האל, בנאמנות קפדנית לחוקי ה[[קונטרפונקט]] או [[פוליפוניה]]. לצד [[קנטוס פלאנוס]] והסגנון הפוליפוני, הכנסייה הקתולית מתירה גם יצירות [[הומופוניה|הומופוניות]] או [[בס ממוספר|ממוספרות]], עם או בלי ליווי
עד למועצת הוותיקן השנייה, לפי ה- Motu proprio ("על דעתו הוא") של [[פיוס העשירי]] (22 בנובמבר 1903), נהגה הכנסייה לפי העקרונות המנחים הכלליים הבאים: "מוזיקת קודש צריכה להצטיין, ברמה הגבוהה ביותר, בתכונות המתאימות לליטורגיה, או, ליתר דיוק, קדושה וטוהר הצורה, שיהיו המקור הטבעי לאופייה ולאוניברסליות שלה מכל יתר הבחינות. שומה עליה להיות קדושה, ומשום כך אסור שתכיל איזה שהם דברי תועבה או חילול קודש, לא רק בה עצמה אלא גם באופן הגשתה על ידי המבצעים אותה. הכרחי שתהיה זו אמנות אמיתית, שאם לא כן לא תוכל להשפיע על רוח השומעים באופן שלו שואפת הכנסייה, כשהיא מקדמת בברכה את אמנות המוזיקה אל הליטורגיה שלה. אבל הכרחי גם שתהיה אוניברסלית במובן זה, שאף כי כל אומה רשאית להכניס אל חיבוריה הכנסייתיים אותן צורות מיוחדות, המהוות אולי את המוזיקה הטבעית והמקומית שלה, הרי צורות אלה חייבות להכפיף עצמן למאפייניה הכלליים של מוזיקת הקודש, באופן שימנע כל חשש שמי מן המאזינים בכל אומה שהיא יתרשם ממנה אלא ואך ורק לטובה." ה[[אפיפיור]] [[פיוס השנים-עשר]] הוסיף והרחיב בנושא בדבריו ב-Motu proprio שלו בנושא "מוזיקה סאקרה".
| |||