דמי מחלה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות להערת שוליים |
|||
שורה 1:
'''דמי מחלה''' הם תשלום שניתן ל[[עובד]] עבור תקופה שבה נעדר מעבודתו ולא קיבל שכר רגיל, מפאת מחלה.
בחלק ממקומות העבודה ברחבי העולם משולמים דמי המחלה לעובדים כחלק מהזכויות הניתנות להם ב[[חוזה העבודה]] במסגרת המדיניות של המעביד, ובחלק משולמים דמי המחלה בהתאם ל[[חקיקה]] של המדינה בנושא, כחלק מ[[זכויות עובדים|זכויות העובדים]] המעוגנות בחוק. בכ-145 מדינות בעולם נהוג תשלום דמי מחלה לעובדים עבור תקופת מחלה כלשהי, כאשר ב-127 מדינות נהוג תשלום דמי מחלה עבור תקופה של שבוע או יותר, סך הכל, במשך שנת עבודה
==בישראל==
בישראל מוסדרת הזכות לקבלת דמי מחלה ב[[חוק דמי מחלה]]. חוק זה שונה מהותית מיתר [[חוקי מגן|חוקי המגן]] בתחום דיני העבודה. חוקי המגן חלים על כל העובדים, וקובעים זכויות מינימליות, שלא ניתן לפגוע בהן או להתנות עליהן בחוזה אישי שבין המעביד לעובד. חוק דמי מחלה אינו חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו במסגרת הסכם קיבוצי (אך הוא חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו בחוזה אישי), וזאת מפני שהסכם קיבוצי תמיד רק מרחיב את זכויות העובד שמכוח החוק, ואינו מצמצם אותן. בהתאם לזאת, הזכות לקבלת דמי מחלה מוסדרת לגבי עובדים רבים במשק בהתאם ל[[הסכם קיבוצי (ישראל)|הסכמים קיבוציים]] החלים עליהם, שלחלקם הוצאו [[צו הרחבה|צווי הרחבה]] שהרחיבו את תחולתם על כל העובדים בתחום מסוים במשק או אף בתחומים נוספים.
בהתאם לחוק, העובד זכאי ל-18 ימי מחלה בתשלום בשנה, בכפוף להמצאת [[תעודת מחלה|אישור רפואי]] על מחלתו, כמפורט להלן. זכות זו ניתנת לצבירה עד 90 ימי מחלה. התשלום בעד ימי המחלה יתבצע כדלקמן:
* עבור יום המחלה הראשון לא משולמים דמי מחלה.
* עבור היום השני והשלישי למחלה: תשלום בגובה 50% מהשכר הרגיל.
* עבור היום הרביעי ואילך, ועד מיצוי זכות המחלה של העובד: תשלום השווה לשכר הרגיל.
סעיף 4א לחוק דמי מחלה קובע שאין לפטר עובד בתקופת מחלתו, עד מיצוי מלוא מכסת ימי המחלה שצבר (בגבולות 90 ימי מחלה). זהו הסעיף היחיד בחוק שחל על כל העובדים במשק.
דמי מחלה משולמים, על חשבון סך ימי המחלה של העובד, גם עבור תקופת היעדרותו מעבודה בגין מחלת [[ילד]], מחלת [[זוגיות|בן זוג]] ומחלת [[הורות|הורה]], בהתאם לתנאים שנקבעו בחוקים העוסקים בכך. בגין מחלת ילדים עד גיל 16 זכאי ההורה להיעדר עד שמונה ימים בשנה (בתנאי שההורה השני אינו מקבל דמי מחלה באותו זמן); [[משפחה חד-הורית|הורה יחיד]] זכאי להיעדר עד 16 ימים בשנה, וכן קיימים הסדרים מיטיבים נוספים עבור מצבים של מחלה ממארת או עבור הורה לילד הסובל ממוגבלות.
בגין מחלת בן זוג או הורה (מעל גיל 65), החולה במידה שבה הוא תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לתפקודו היומיומי, זכאי העובד להיעדר עד שישה ימים בשנה. בגין בדיקות וטיפולים הקשורים ל[[הריון]], רשאי בן הזוג להיעדר עד שבעה ימים על חשבון תקופת ימי המחלה העומדים לזכותו, וכן ניתן להיעדר במסגרת זו ביום ה[[לידה]].
|