מינרט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לרעידת אדמה
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Blue Mosque, Istanbul 2007.JPG|ממוזער|250px|צריחי [[המסגד הכחול]] ב[[איסטנבול]]]]
'''מִינָרֵט''' (מ[[ערבית]]: '''مَنَارَة''', [[תעתיק]]: מַנָארַה, תרגום: [[מגדלור]]) הוא סוג של [[צריח (מבנה)|צריח]], וחלקחלק [[אדריכלות|אדריכלי]] בולט של ה[[מסגד]] ה[[אסלאם|מוסלמי]]. מינרט הוא מבנה גבוה, לרוב עם חרוט מחודד, שבקצהו "כתר" בצורת [[בצל]] או בצורות מעוטרות אחרות. המינרט עומד לבדו, או שהוא גבוה מכל מבנה סביבואחר בסביבתו, ולרוב בחלקו העליון מוצבותבנויות מרפסות.
 
תפקידו העיקרי של המינרט הוא לספקלהוות עמדה גבוההנישאת לגובה, ממנה יכול ה[[מואזין]] (مؤذّن) לשיר את ה[[אד'אן]], הקורא למאמינים לבוא ל[[תפילה]]. לכן נקרא הצריח בערבית גם "מִאְדַ'נַה" (مِئْذَنَة). שם נוסף של המינט הוא הוא "צומעה" (صومعة), מונח המקביל לתא התבודדות, שכן מהמקורותממקורות ההיסטורייםהיסטוריים עולה שנזירים הגיעו לצומעה כדי להתפלל בושם. מקורות נוספים למינרט הםהינם [[המגדלור באלכסנדריה|המגדלור"מגדלור פארוס" באלכסנדריה]], עמודי ניצחון רומיים ו[[מגדל פעמונים|מגדלי פעמוניםהפעמונים בכנסיות]].
 
למינרט גם ערך תעמולתי, דתי ופוליטי, כלפי מאמיני הדתות הנכבשותהכבושים, והוא גם משפיע ובקביעתבקביעת אופיו המוסלמי של הנוף. דוגמה לכך ניתןהוא לראות ב[[המינרט בג'אם|מינרט של ג׳אם]] באיראן, הגדול בעשרותעשרות מונים ממבנה המסגד הסמוך לו.
 
==היסטוריה==
בתחילת האסלאם הייתה התנגדות למבנים גבוהים כמקום קריאה לתפילה, מחשש שמא יוכל המואזין ממרום הגובה להביט לתוך חצרות הבתים שסביב המסגד.; מאותה סיבה עצמה הייתהיועדה משרת המואזין פנויה רק לעיוורים או בעלי לקות ראייה. בתקופהבאותה זותקופה, במיוחד בחצי האי ערב, הקריאה לתפילה נעשתה מגג המסגד. המואזין הראשון בתקופתבתקופתו של מוחמד היה [[בילאל אבן רבאח]], עבד אתיופי משוחרר, שקרא לתפילה מגג ביתו של הנביא במדינהבעיר מדינה. בניית המינרטים החלה ברק בתקופת [[בית עבאס|תקופה העבסית]], משנת [[750]] לערך, והואולא לאהייתה מופיעקיימת במסגדים הקדומים.
 
בתחילה, המינרט היה בדגם לולייני וכש[[גרם מדרגות]] חיצוני איפשר עלייה לראשו, כאשרוכאשר המינרט עצמו אטום מבפנים. מיקום המינרט במסגד יכול להשתנות, ואין לו מקום קבוע בו יופיע. בראשית הופעתו, מוקם המינרט בקצה חצר התפילה, מול אולם התפילה ובציר אחד עם ה[[מחראב]]. עם עלייתריבוי מספרי המינרטים במסגד, הופיעו צמדי מינרטים בכניסה- למסגדאחד משנימכל צידיצד של שער הכניסה (כפי שנפוץכמו בתקופה הפאטימית), ופעמים אחרות בפינות מתחם המסגד, כמוכבדוגמת שמופיע לדוגמה ב[[המסגד הגדול בדמשק|מסגד הגדול בדמשק]]; אובמקרים אחרים המינרט בנוי באמצע קירות המתחם, כפי שמופיעשקורה למשל ב[[מערת המכפלה|מסגד אברהם בחברון]] שבחברון. בתקופה העות׳מאנית, נעשה שימוש במספר רב יותר של מינרטים, כדי להדגישלהבליט את שטחנוכחות המסגד, או את אולם התפילה, במרקם העירוני. במסגדים שיעייםשיעים גדולים, במיוחד באיראן ובעיראק, בולטות המינרט מדוללתמופחתת, והוא הופך למוטיב אחד -מני -רבים בחזית החיצונית של המסגד.
 
ניתן למצוא צורות רבות של מינרטים המאפייניםהאופייניים אזוריםלאזורים שונים ברחבי עולם האסלאם: בסוריה וב[[מגרב]] המינרט בעל בסיס וגוף מרובעים, בהשפעת המינרטים הקדומים של [[המסגד הגדול בדמשק]].; אלואלה שאבו את צורתם ממגדלי הפעמונים של כנסיות דמשק, עם כיבושה על ידיבידי הערבים. במצרים מופיע מינרט רב-קומתי עם גוף בממדיםשמימדיו משתנים. בפרס המינרט גבוה וגלילי ולרוב עשוי לבנים, עם בסיסכשבסיסו מתומן. בטורקיה המינרטים גבוהים ודקיקים, דקיקים ורזים (דומים לעפרונות)לכעין עם"עפרונות" שורתמוקפי מרפסות, בעוד. בעראקבעירק המינרט דומה יותר למגדל, רחב בבסיסיותר בבסיסו ומצרוצר בפסגהבפסגתו, בדומה ל[[זיגורט]]. בקטגוריה זו מפורסם מאוד [[המסגד הגדול של סאמרא#המינרט החלזוני|מינרט אלמלויה]] (מילולית: מינרט קונכיית החלזון) שנבנה ב-860 ב[[סמארא]], בשלולו המונומנטליותסמליות הסמלית שלומונומנטליות, בשל צורתו הספירלית וגובהו המתמרהמיתמר ל-53 מטרים. במזרח הרחוק, המינרטים מושפעים מאוד מצורת ה[[פגודה]], בעוד בסהרה הופך המינרט לעמוד (pylon) עם מדרגות חיצוניות.
 
==מינרטים בארץ ישראל==
אחד המינרטים המפורסמים ביותר בארץ ישראל הוקםקיים ב[[רמלה]], ושמו [[המסגד הלבן (רמלה)#המגדל הלבן|״המגדל הלבן״]], המתנשא לגובה 30 מטרים. המינרט נבנההוקם ב-1318 בהוראת הסולטאן הממלוכי [[מוחמד בן קלאוון|אל-מלכ אל-כאמל נאצר א-דין מֻחמד אבן קלאאוןקלאואן]] מחלקיםומכיל חלקים ארכיטקטוניים צלבניים, שוניםכמו כמגדלמגדל תצפית, שכןהתצפית: מראשו ניתן להשקיףלצפות על גזרה רחבה, מחוף הים במערב ועד למרגלות הרי יהודה ושומרוןוהשומרון - ממזרחבמזרח. [[קובץ:המגדל הלבן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המגדל הלבן]]
 
למתחם הר הבית, חרם("חראם א-שריף" כפי שמכונה על ידיבפי המוסלמים,) יש ארבעה מינרטים שונים הבנויים על החומה המקיפה אותו בקירות הצפוני והמערבי: מינרט אלפח׳ריה שנבנה בפינה הדרום-מערבית ב-1278 ומינרט ע׳ואנימה (בני שייח' ע'אנם אבן עלי) שנבנה בפינה הצפון-מערבית ב-1297- 1298 ושופץ בחלקו העליון ב-1924. שניהם נבנו מספוליה צלבנית מתוך מטרה לחגוג את הניצחון על הצלבנים. המינרטים נבנו בסגנון סורי ריבועי טיפוסי עם מרפסת ואף עיטור [[מוקרנאס]]. בהמשך נבנה מינרט שער השלשלת (באב א-סלסלה) ב-1329 על פתח הכניסה הראשי להר הבית בקיר המערבי של הר הבית בסגון סורי-ריבועי, במסגרת תנופת הבנייה הממלוכית לאורך רחוב השלשלת המוביל למתחם המקודש. מאוחר יותר הורה האמיר סיף א-דין קטלובע'אה לבנות את מינרט השבטים (אלאסבאט) ב-1367. למינרט בסיס ריבועי ממלוכי, שכיום יושב עליו גוף עפרוני דקיק וגבוה שנבנה בתקופה העות׳מאנית (1924). למבנה חמש קומות ומדרגות לולייניות המובילות למרפסת המואזין שבראשו של המינרט. המרפסת מקורה ומעליה כיפה. המינרט דומה למבנה המינרט ב[[מגדל דוד|מצודת העיר ירושלים]] שנבנה בין 1635 ל-1665, אולם הדבר יוצא דופן בבנייה הממלוכית אשר אופיינה בבסיסים מינרטים מרובעים ולא מעוגלים. המינרט קרוי על שם שבטי ישראל, שלפי המסורת המוסלמית יצאו דרך השער שבקרבתו לאחר תפילה בבית המקדש. לפי סברה אחרת, הצריח קרוי על שם [[בריכת ישראל]] הסמוכה. ב-2006, הודיע מלך ירדן [[עבדאללה השני]] על כוונה, שלא מומשה, להקים מינרט חמישי בסמוך ל[[אורוות שלמה|מסגד מרוואן]] על גבי הקיר המזרחי של הר הבית, שישקיף על [[הר הזיתים]].{{מיון רגיל:{{הערה| https://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3360707,00.html.}}}}[[קובץ:TM fachariyya musk minarett.jpg|שמאל|ממוזער|200px|צריח מסגד פח'ריה]]
 
בתקופה זו נבנו גם ברובע הנוצרי בירושלים שני מינרטים החובקים את [[כנסיית הקבר]]: מינרט [[מסגד עומר]] שנבנה ב-1418 ומינרט [[אל-ח'נקה א-צלאחיה]] שנבנה בשנת 1341 בהוראת הסולטאן [[מוחמד בן קלאון]]. שני המינרטים בסגנון סורי מרובע מובהק, וניכר שנבנו כזוג. הם עולים על גובה כנסיית הקבר, והקו המחבר ביניהם חוצה את קבר ישו.{{הערה|Murphy-O'Connor, Jerome (2008). Two Mosques. The Holy Land: An Oxford Archaeological Guide from Earliest Times to 1700. Oxford Archaeological Guides. Oxford: Oxford University Press. pp. 62–63. {{ISBN|978-0-19-923666-4}}.|כיוון=שמאל}}