קרב גזר – הבדלי גרסאות

גדודים של הצבא המצרי נעו צפונה תוך שהם מתעכבים לזרועזורעים הרס ביישובים צלבניים בדרכם, כפי שאירעשעשו גם בעבר - במהלך קרבות רמלה נעו המצרים לאורך מישור החוף, מרכזיםתוך אתריכוז המאמץ המלחמתי אלבערים האזורהאסטרטגיות האסטרטגי של הערים- [[לוד]] ו[[רמלה]].

העיר רמלה לא הייתה מבוצרת, ומגדלכשמגדל בודד שמראיבטח עלאת העיר,. כל לוחמי רמלה נקראוגויסו על ידי המלך ויצאו עמו דרומה, מעט התושבים שנותרו נמלטו אל מבצרלמבצר [[מגדל אפק|מיראבל]] (Mirabel -: יפה נוף, והיוםהיום - מגדל אפק), והעיר רמלה עצמה הועלתה באש על ידי המוסלמים שהמשיכו אלמשם לודללוד וכבשו אתגם העירעיר שתושביהזו, כשתושביה ניסו למצוא מחסה על הכנסייהבכנסייה המקומית - כנסיית סנט ג'ורג.

גדודים אחריםנוספים הגיעו אל פאתילפאתי העיר קלקיליה, בעודוכוחות גדודיםמוסלמיים אחרים נעיםנעו מזרחה אל כוון העירלכוון [[ירושלים]].; תושבי העיר שנותרה אף היא ללא לוחמים נכנסו לפאניקה, תושביםחלקם צבאו על שערי [[מגדל דוד]] ותפילות נערכונואשות נישאו בכנסיות העיר להצלה מידי האויב שבשער.

עיקר הצבא המצרי -, בפיקודו של צלאח א-דין, התנהל במאסף ונע לאיטו במישור שבין [[תל צפית]] בואכה [[תל גזר]] עליו- שכןשם עמד מבצר צלבני קטן בשם מונז'יסר ([[צרפתית]]: Montgisard). עם זאתברם, בשלב זה עשה צלאח א-דין שגיאה קריטית והסיר את המצור מעל אשקלון ומבצרומעל מבצר דרום, בלא מבלישהשאיר להשאירשם תצפיות, אוומבלי לחסום את הדרכים המובילות משם צפונה - תוך שהואובכך חושףחשף את צבאו להתקפה מאחור.

בספרו "אמנות המערכה", הדן בטקטיקה והאסטרטגיהואסטרטגיה של צבאות מודרניים, מנתח ההיסטוריון והוגה הדעות [[שמעון נוה]] את הדינמיקה שנוצרה:{{הערה|אמנות המערכה : התהוותה של מצוינות צבאית / שמעון נוה ; מתרגם: מיכאל גוגנהיימר. תל אביב : מערכות, 2001 עמוד 39}} "נקודת תורפה מערכתית פירושה זיהוי של מצב מסוים שנוצר על ידי הצטברותן של נסיבות מערכתיות מסוימות, ואשר מעודדהמעודד הנחתת מהלומה אשר תבטל אתהמבטלת יכולתה של המערכת המובסת לבצע את משימתה המקורית."

טעות זאתזו נוצלה במהירותמיד על ידי הצלבנים,: הצבא המלכותיהנוצרי בלווית קומץ אבירים טמפלרים מעזה יצא את חומות העיר ופנהואץ צפונה לאורך דרך הים. על פי ספרו של פרופסור [[יהושע פראוור]] "תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל", התיאורים הצלבניים של הקרב משאירים את שאלת הפיקוד מעורפלת,; על פילפי מסקנות המחקרשל חוקרים, המפקד הראשי של צבאות הצלבנים -, בפועל -, היה [[רינו משאטיון]]{{הערה|יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בא"י, מוסד ביאליק, 1963, כרך א' עמודעמ' 447}}. כשהםבסיוע נעזריםמודיעין במודיעיןותוך ונסמכיםהתבססות על אלמנט ההפתעה ומהירות תנועתם, הדביקו הצלבנים את הגוף המרכזי של הצבא המצרי. המצרים עד לשלב המגע לא היו מודעים לנקודת התורפה שנוצלה על ידי הצלבנים עד לשלב המגע, והיו עיוורים לחלוטין לכוח הנחוש הרודף אחריהם. שמעון נוה מציין בספרו כי מצב בו "המערכת הסבילה אינה מודעת כלל לחולשותיה שלה, ולאלא חשה שהיריב זיהה את פגיעותה וחסרה כל מודעות למערכה המתנהלת נגדה" - הוא נדיר ביותר ומתרחש מתוך "בורות יוצאת דופן" - במקרה דנן בורותו של צלאח א-דין.