אברהם מאפו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''אברהם מאפו''' ([[1808]] - [[1868]]) [[סופר]] [[עברית|עברי]] בן [[תנועת ההשכלה]], אשר ספריו שימשו כבסיס רעיוני לתנועת ה[[ציונות]].
מאפו נולד בשנת 1808 ב[[קובנה]] שב[[ליטא]]. בילדותו למד ב[[חדר]] בו שימש אביו כמחנך. התחתן ב-[[1825]]. לאחר נישואיו עבד כ[[מורה]] בערים שונות. הצטרף ל[[תנועת ההשכלה]]. למד [[גרמנית]], [[צרפתית]] ו[[רוסית]]. כשהוא קיבל מהרבי המקומי שלו תרגום לטיני של התנ"ך, הוא למד את השפה בקוראו את התרגום. ב-[[1848]] חזר לעיר מולדתו קובנה. ב[[1853]] הוציא לאור את ספרו '''אהבת ציון''' שנחשב ל[[רומן]] העברי הראשון. הוסיף לכתוב ספרים, ועם זאת לא הצליח לשווק היטב את ספריו בחייו ונאלץ להיתמך כלכלית על ידי אחיו מתתיהו. ב-[[1867]] נסע עקב מחלה ל[[קניגסברג]] שם מסר לדפוס את ספרו האחרון, '''אמון פדגוג'''. אחר מסירת אמון פדגוג לדפוס עסק בכתיבת ספר אודות סיפור חייו של [[שבתאי צבי]], שאותו לא סיים. נפטר ב-[[1868]] בגיל 60 בלבד.
==סגנונו של מאפו==
ספריו של מאפו מתאפיינים בסגנון [[תנ"ך|מקראי]]. אולם, הם אף מתאפיינים במליצות עסיסית כנהוג בספרות אירופאית של אותם ימים. בספריו מתוארת התעוררות הגעגועים לחיי עם במדינתו. בספריו מדבר מאפו על כמיהה לחיים בלא הגבלת זכויות; כך לדוגמה בספר '''אהבת ציון''' מתאר מאפו את החיים בתקופתו של [[חזקיהו]] המלך כחיים המסמלים תקופת ביטחון ושחרור [[לאומיות|לאומי]].יתר על כן, מסופר בספר סיפור אהבה מרגש בין שתי דמויות מרכזיות, אמנון ותמר. מאפו השתמש בשמותיהן של שתי הדמויות אלו מהסיפור המקראי האיום כדי לתקן את המעוות בקשירת נפשותיהן באהבת אמת. הרעיונות הרומנטיים-לאומיים שבספריו הגיעו לכלל מעשה ושימשו כבסיס רעיוני ב[[ציונות|תנועה הציונית]]. אף הצהיר בן-גוריון באוטוביוגרפיה שלו כי הוא נהנה לקרוא את ספרו הראשון של מאפו וכי השפעתו עליו הייתה רבה בפעילותו הציונית.
| |||