קנארד – הבדלי גרסאות

הוסרו 36 בתים ,  לפני שנה
מ
== היסטוריה ==
[[קובץ:Santos - Nov12 1906 xcerpt.JPG|ממוזער|המטוס סנטוס דימון 14 ביס שכונה Canard, {{כ}}1906]]
[[האחים רייט]] החלו להתנסות בדגמים בעלי משטח ייצוב קדמי עודכבר בשנת [[1900]] והם התייחסו בחשדנות להתקנת משטחי ייצוב גובה מאחורי הכנפיים (יחסית לכיוון טיסה) בשל מותו של [[אוטו ליליינטל]] שנהרג בעוד הוא טס ב[[דאון]] בעל משטח ייצוב אחורי. הם שיערו שהגה הגובה יטה להוציא את כלי הטיס מיציבות אבל היו משוכנעים שהוא מהווה משטח שליטה טוב יותר. כמו כן, הם היו בטוחים שלא יהיה ניתן לשלב יכולות ייצוב ושליטה במשטח בודד ולכן בחרו להקדיש אותו לשליטה.
 
רבים מחלוצי התעופה בזמנו האמינו, בדומה לאחים רייט, שמשטחי ההיגוי אמורים להיות בקדמת כלי הטיס רבות בשל כך שהם השתמשו בעיצוב של [[מדחף|פרופלור]] מדחף — מדחף המותקן באחורי המטוס ודוחף את המטוס, בניגוד למטוסים המאוחרים יותר שכללו פרופלור מסחב המותקן בקדמת כלי הטיס ומושך אותו.
המושג קנארד הופיע לראשונה בשנת [[1903]] בהתייחסות למטוס [[אלברטו סנטוס דימון|סנטוס דימון]] [[סנטוס דימון 14 ביס|{{כ}}14 ביס]] אשר כונה Canard ([[ברווז]] בצרפתית) בשל צלליתו המזכירה ברווז. המטוס התאפיין בכנפיים ומשטחי בקרה קובייתיים ובשביל לשפר ראות משטחי הייצוב הקדמיים היו נמוכים יותר משאר גוף המטוס. מושג זה התייחס בזמנו לכלי טיס בעל משטחי הגה גובה בקדמת המטוס.
 
בשנת [[1911]] החל הלך הרוח הזה החל להשתנות, בעיקר משום שתצורת ההתקנה של פרופלור מסוג מסחב לנהייתההפכה לפופולרית יותרנפוצה בגלל נתוני היציבות שלהם. עם מעבר המנוע לקדמת כלי הטיס, משטחי הניהוג והייצוב שלא כלולים בכנפיים היו צריכים לעבור אחורה בשביל להקטין אותם, לשם זה נדרשת [[מנוף (מכניקה)|זרוע]] ארוכה יחסית. מספר חלוצים כולל את האחים רייט התנסו בתצורה תלת משטחית, עם משטח בקדמת כלי הטיס ובאחוריו. בשנת [[1914]] נכתב ב[[מגזין פלייט]] נכתב: "לסוג [מטוסי] קנארד ניתנה מכה קטלנית בכל הקשור לדגמים המדעיים."
 
משנת 1914 ועד כניסת [[עידן הסילון]] השימושנעשה בקנארד היה ספורדישימוש במספר מוגבל של [[כלי טיס ניסיוני|מטוסי ניסוי]], רובם היו [[מטוס קרב|מטוסי קרב]] עם מנוע שהותקן באחורי המטוס עם פרופלור מדחף.
 
=== התחייה ===