מבצע ההר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←סיום המבצע ותוצאותיו: קישורים פנימיים |
בית נתיף>>בית נטיף, כמקובל |
||
שורה 17:
==מהלך המבצע==
[[קובץ:Beit_Natif_1948.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הכפר בית
===הגדוד החמישי===
===='המשלט המשותף'====
שורה 26:
שתי כיתות מן הגדוד החמישי, פלוגה מן הרביעי, וכוח משוריינים, המשיכו לכיוון עין־שמס. בהתקרבם לעין־שמס, תחת חיפוי ארטילרי, נפתחה על הלוחמים אש עזה, כולל משני תותחי 37 מ"מ, משני מקלעים ומכ־20 רובים. כתוצאה מן האש, כמה מן הלוחמים נפצעו. בנוסף, אחד המשוריינים עלה על מוקש, אחד החיילים נהרג ועוד חמישה נפצעו. עוד משוריין עלה על מוקש, ללא נפגעים. כיוון שכך, נותרו המשוריינים בעמדת חיפוי, האש הארטילרית הופסקה, ושתי הכיתות תקפו את עין־שמס תוך איגוף, וכבשו את המקום תוך כמה דקות.
====בית ג'ימאל, בית
הכוח שכבש את עין־שמס הגיע ל[[בית ג'ימאל]] בשעה 02:00 בערך, לפנות בוקר ה־19 לחודש. הפלוגה מן הגדוד הרביעי תקפה ממזרח, בעוד שתי הכיתות מן הגדוד החמישי תוקפות ממערב. במקביל, תקפו המשוריינים את המנזר מכיוון השער, מצפון. ההתקפה החלה ב־2:30 בערך, והמנזר נכבש ללא אבדות לפלמ"ח. עם זאת, כאשר עזבה את המנזר הפלוגה מהגדוד הרביעי, עלה אחד הרכבים על מוקש, וחייל אחד נהרג. בערב יום המחרת, 20 באוקטובר, התקדמה פלוגה מן הגדוד החמישי, מבית ג'ימאל לכיוון [[בית
===הגדוד הרביעי===
שורה 36:
תצפיות של צה"ל זיהו נטישת תושבים באזור בית ג'אלה–אל־חאדר, כמו גם נסיגת חיילים מצריים. מבוקר ה־21 באוקטובר, החטיבה נערכה להמשך ההתקדמות, במטרה לתפוס את השטחים שהתפנו כאמור, לנתק את חברון, לכבוש את בית ג'אלה, ולכבוש את צומת אל חאדר (על [[כביש 60]] של ימינו). אלא שלכך לא נתקבל אישור מן ה[[מטכ"ל]]. המח"ט טבנקין ניסה להשיג במטכ"ל אישור כזה, ולפיכך, מפקד המבצע באותו שלב היה קצין המבצעים [[אליהו סלע]] ('רעננה').
לצורך המשך המבצע, 'הראל' הרכיבה כוח מקובץ, אשר כלל פלוגה מן הגדוד הרביעי, פלוגה מן החמישי ופלוגה מן השישי. לאלה נוספה כמחצית פלוגת משוריינים מן הגדוד העשירי. הכוח האמור הסתייע בשני תותחי 65 מ"מ. הכוח המקובץ התרכז בדיר אל הווא בלילה שבין ה־21 ל־22 באוקטובר. המחצית השנייה של פלוגת המשוריינים נועדה להגיע אל 'המזלג' מדרום מערב, מכיוון בית
==סיום המבצע ותוצאותיו==
שורה 42:
עם זאת, מחוץ לגזרה האמורה, וזמן קצר לאחר סיום המבצע האמור, 'כוח G' הדף את כוחות 'גבעתי' בקרב על משטרת בית ג'ברין, וגרם להם אבדות.
בינתיים, פוצצו חלק מהבתים בכפרים שנכבשו, כדי למנוע את תפיסתם חזרה בידי האויב. בבית
ההוראה של בן-גוריון עוררה תסיסה בקרב פיקוד 'הראל'. בן-גוריון חשש מתגובת העולם ו[[האו"ם]], בייחוד כיוון שאזור הקרבות נמצא ק"מ אחדים מבית לחם. כן רצה בן-גוריון למנוע את כניסת הלגיון הירדני לקרבות, ואולי, בעקבותיו, גם [[הצבא העיראקי]].{{הערה|[[יהושע בן אריה]] (עורך), '''ההיסטוריה של ארץ־ישראל: מלחמת העצמאות (1947-1949)''', עמ' 242.}} [[יגאל אלון]] סבר כי הוחמצה ההזדמנות לשחרור "[[גוש עציון]] השדוד" בשל "שיקולים מדיניים ואסטרטגיים מוטעים שנראו להנהגת המדינה כנבונים באותה שעה", אך לדעת ההיסטוריון [[אלחנן אורן]] שיקוליו של בן-גוריון היו נכונים ונועדו לבסס בפעילות מדינית את ההישגים הצבאיים שהושגו בנגב וב[[הרי יהודה]].{{הערה|'''גוש – עציון מראשיתו עד תש"ח''', יד יצחק בן צבי, 180-173}}
| |||