השתלת כליה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ידידאל (שיחה | תרומות)
←‏השתלת כליה בישראל: השמטת ניסוח מסורבל
מ מצוה=>מצווה
שורה 137:
הנידון ההלכתי ביחס לתרומת כליה, החל עם ביצוע השתלות הכליה הראשונות. הרב [[יצחק יעקב וייס]]{{הערה|מנחת יצחק חלק ו תשובה קג}} שנדרש לנושא זה בשנת תשכ"א (1961) עוד טרם נעשתה השתלת כליה לדבר מצוי, מתנגד לרעיון תרומת הכליה מאדם חי, בגלל הסכנה לחיי התורם מחד, וסיכויי הצלחת ההשתלה הנמוכים מאידך{{הערה|תשובה זו נכתבה בשנת תשכ"א (1961), כאשר עדיין לא השתמשו באמצעים תרופתיים נוגדי-דחיה, ואחוזי ההשתלות המוצלחות היו נמוכים. גם לאחר תחילת השימוש בנוגדי-דחיה בשנת תשכ"ג (1963), עדיין עמד שיעור הדחיה באותן שנים על כ-30% ויותר. כמו כן שיעור התמותה בקרב התורמים, היה גדול בהרבה מהיום.}}. הוא מנמק את דבריו בהסתמכו על דברי הרדב"ז{{הערה|חלק ג' תשובה תרכז}}, שהמוותר על איבר בשביל להציל את חבירו, אם הוא מסכן בכך את חיי עצמו, הרי הוא [[חסיד שוטה]]. לדעה זו הצטרף הרב [[אליעזר יהודה וולדנברג]]{{הערה|[[ציץ אליעזר]] חלק ט תשובה מה}} בשנת תשכ"ה (1965), ובתשובה בעניין זה הוא מתנגד לתרומת כליה מאדם חי על סמך מה ששמע מהרופאים באותה תקופה שיש בזה סכנת חיים לתורם. אך בסוף תשובתו הוא מסייג את דבריו וכותב: "אלא אם כן סגל חבורה של רופאים מומחים יחליטו אחרי עיון מדוקדק שהדבר לא כרוך בספק סכנת נפש למנדב, וכולי האי ואולי". כבר באותה תקופה (תשכ"ו) כשנשאל ה[[סטייפלר]] על תרומת כליה, מתייחס הוא (על סמך דברי הרב השואל) לסכנת חיי התורם כאל דבר רחוק, וכותב שודאי באופן כזה "אין לדקדק ביותר" ואין לחוש לסכנה וכל מי שעושה כן, עושה מצווה גדולה והוא בכלל הצלת נפשות{{הערה|מובא בספר אגרות ורשימות קהילות יעקב חלק ה'}}.
 
במשך השנים התפתחה ה[[רפואה]] בצעדי ענק, וכבר בשנת תשל"ח (1978) מתייחס הרב [[עובדיה יוסף]] לדברי המנחת יצחק והציץ אליעזר, ולאחר שמצטט את דבריהם כותב: "אולם באמת שנמסר לנו מפי רופאים מומחים ויראי שמים שדרגת הסיכון בהוצאת הכליה לאדם התורם, היא מועטת מאד, וכתשעים ותשעה אחוזים מהתורמים חוזרים לבריאותם התקינה... לכן נראה שהעיקר להלכה שמותר וגם מצווה לתרום כליה אחת מכליותיו להצלת חייו של אדם מישראל השרוי בסכנה במחלת הכליות. וראויה מצווה זו להגן על התורם אלף המגן וכו', ושומר מצווה לא ידע דבר רע"{{הערה|[[יחוה דעת]] חלק ג' תשובה פד}}. ככל שהתקדמה הרפואה וקטנה הסכנה בתרומת הכליה, ומנגד גדלו אחוזי ההצלחה בהשתלה, הכריעו שאר פוסקי ההלכה שמותר לתרום כליה ויש בזה מצווה. בין הפוסקים שהכריעו כך: רבי [[משה שטרנבוך]], רבי [[שלמה זלמן אוירבך]], ורבי [[חיים קניבסקי]]{{הערה| רבי משה שטרנבוך: {{ציטוטון|"אף שאין עליו חיוב להקריב חלק מגופו, מכל מקום רואה אני בזה מידת חסידות ואשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא"}} (תשובות והנהגות חלק ב תשובה תשלג). רבי שלמה זלמן אוירבך: {{ציטוטון|"ודאי מותר לבצע ניתוח ולהוציא כליה מאדם בריא כדי להשתילה אצל החולה, וגם יש בזה מצוהמצווה רבה של הצלת נפשות"}} (שולחן שלמה ערכי רפואה א, מד). רבי חיים קנייבסקי: {{ציטוטון|"מחוייב אינו, אבל מצווה גדולה לעשות כן, זו עצה הוגנת, הקב"ה נתן באדם שתי כליות, כי אם אחת תתקלקל תהיה את השנייה, כך היא הסברא, אבל כל זמן שאין ריעותא שכליותיו אינם תקינות – יכול לתרום אחת לחבירו"}} (דרך שיחה פרשת בראשית עמ' יט)}}.
 
==קישורים חיצוניים==