ג'ובאני ממונטקורבינו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ממונטקורובינו->ממונטקורבינו - תיקון תקלדה בקליק |
תיקון קישור |
||
שורה 10:
מפרס הם עברו בדרך הים ל[[הודו]], בשנת [[1291]], לאזור מדרס או "ארץ סנט תומאס", שם הטיף במשך שלושה עשר חודשים והטביל כמאה איש. בן זוגו ניקולס נפטר. משם כתב מונטקורבינו הביתה, בדצמבר 1291 (או 1292), את התיאור המוקדם ביותר של חוף קורומנדל (החוף הדרום מזרחי של הודו). בנסיעות דרך הים מ מליאפור ב[[בנגל]], הגיע לסין בשנת [[1294]], הופיע בעיר הבירה [[חאנאבליק]] (בייג'ינג), רק כדי לגלות שקובלאי חאן בדיוק נפטר, ו[[טימור לנג]] (1294-1307) עלה לכס המלכות המונגולי. אף על פי שהאחרון כנראה לא אהד את הנצרות, הוא לא העמיד מכשולים בדרכו של המיסיונר. עד מהרה זכה ג'ובאני בביטחונו של שליט [[שושלת יואן]] למרות התנגדותם של ה[[נסטוריאניזם|נסטוריאנים]] שכבר התיישבו שם בשנים מוקדמות יותר.
בשנת [[1299]] בנה ג'ובאני כנסייה בחאנאבליק ובשנת [[1305]] כנסייה שנייה מול הארמון הקיסרי, יחד עם בתי מלאכה ודירות למאתיים איש. בהדרגה הוא קנה מהורים עניים כמאה וחמישים בנים, מגיל שבע עד אחת עשרה, לימד אותם לטינית ויוונית, כתב להם מזמורים ואז אימן אותם לשרת במיסה ולשיר במקהלה. במקביל התוודע לשפת האם, הטיף בה ותרגם את הברית החדשה ואת התהילים ל[[
ג'ובאני כתב מכתבים מ־[[8 בינואר]] [[1305]] ו- [[13 בפברואר]] [[1306]], המתארים את התקדמות המשימה הרומית במזרח הרחוק, למרות ההתנגדות הנסטוריאנית. הוא כתב גם על הקהילה הקתולית שהקים בהודו, ולפנייה שקיבל להטיף ב"[[אתיופיה]]" והתמודדות עם נתיבי יבשה בדרך ל"[[קתאי (אזור)|קתאי]]", מהים השחור והמפרץ הפרסי בהתאמה.{{הערה|Sir Henry Yule (ed.) Cathay and the Way Thither, London: Hakluyt Society, 1914, Vol. III, pp. 45-58. Contains two letters by Montecorvino.}}
| |||