רבן גמליאל דיבנה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שחזור השחתה
שורה 7:
|התחלת פעילות=דור שני ל[[תנאים]]
|סיום פעילות=דור שני ל[[תנאים]]}}
רבן'''רַבַּן גמליאלגַּמְלִיאֵל דיבנהדְּיַבְנֶה''' (או: רבן גמליאל השני) חי בשלהי [[המאה הראשונה]] ותחילת [[המאה השנייה לספירה]]. היה מנהיג רוחני ו[[נשיא הסנהדרין|נשיא ישראל]] אחרי [[המרד הגדול]] וחורבן [[בית המקדש השני]]. בן למשפחת [[הלל הזקן]]. סבו של [[רבי יהודה הנשיא]], עורך ה[[משנה]].
 
==דמותו==
[[קובץ:Yavne 599.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הקבר המיוחס לרבן גמליאל ביבנה]][[קובץ:Yavne-2-222.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פנים הקבר]][[קובץ:Yavne-2-206.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיפת הקבר מבפנים]]
רבן גמליאל הלך בדרכו של אביו, [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]], שהיה [[נשיא הסנהדרין]], ונמנה עם מחנה המתונים בפרוץ [[המרד הגדול]] נגד הרומאים. למרות היותו מתון, הוא נרדף על ידי הרומאים, שהעדיפו על פניו את רבן יוחנן בן זכאי כנשיא הסנהדרין. הרומאים ידעו{{מקור}} שעדישרבן אברהםגמליאל הוא צאצא של דוד, וחששו שהיהודים יראו בו משיח. לכן הוא נאלץ לעבור ל[[עכו]] לפרק זמן מסוים, ואף העביר אליה את הסנהדרין. במשנה מופיע דיאלוג דתי שהתפתח בעכו בינו לבין חכם [[התרבות ההלניסטית|הלני]] בעת ששהו יחד ב[[בית מרחץ]] שהיו בו פסלי [[אפרודיטה]]:
:{{ציטוטון|שאל פרוקלוס בן פלוספוס את '''רבן גמליאל''' בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו, כתוב בתורתכם, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי... אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באת בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי, אלא אומרים, נעשה אפרודיטי נוי למרחץ}}{{הערה|{{משנה|עבודה זרה|ג|ד}}.}}.
 
שורה 54:
עד תקופתו של רבן גמליאל היו נוהגים שני זרמים שהתנגדו זה לזה – [[בית הלל ובית שמאי]]. בתקופת נשיאותו הוחלט לפסוק כבית הלל ולא כבית שמאי (בית שמאי היו בדרך כלל מחמירים, ואילו בית הלל היו מקלים). הוא קבע ש"כל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה", כביכול. קביעה נוספת של החכמים הייתה, שהולכים אחר הרוב של החכמים במקרה של מחלוקת, ולא לפי רמת החכם המתווכח.
[[קובץ:PikiWiki Israel 10149 rabbi gamliel tomb in yavneh.jpg|ממוזער|הקבר המיוחס לרבן גמליאל דיבנה מבחוץ]]
בימי בית שני היו כתות רבות בישראל, אך בתקופת רבן גמיאלגמליאל התמזגו רוב הכתות ואוחדו תחת הנהגה אחת. היו מקרים שהגיעו לידי מצבים קיצוניים, כאשר רבן גמליאל רצה - בתוקף סמכותו כנשיא הסנהדרין - לכפות את דעת הרוב על היחיד. כך למשל נהג בתקיפות כלפי [[רבי יהושע]] בן חנניה, מגדולי החכמים, והשתתף בהרחקתו של [[רבי אליעזר]] בן הורקנוס, שהיה תלמיד חכם גדול, משום שסירב לקבל את דעת הרוב{{הערה|1="...ואף רבן גמליאל היה בא בספינה. עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל - נח הים מזעפו" ({{בבלי|בבא מציעא|נט|ב}}).}} ([[תנורו של עכנאי]]{{הערה|בבא מציעא דף נ"ט עמוד ב'}}). בעקבות אחת המחלוקות עם רבי יהושע בן חנניה, החליטו החכמים להדיח{{הערה|יש המטילים ספק בהדחתו. ראו גם חיים שפירא, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17679 הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה], '''[[ציון (כתב עת)|ציון]]''' סד (א), תשנ"ט ומנחם בן-שלום, [http://lib.pshita.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17681 סיפור הדחת רבן גמליאל והמציאות ההיסטורית] סו (ג), תשס"א.}} את רבן גמליאל מתפקידו, ומינו במקומו את [[רבי אלעזר בן עזריה]]. אבל לאחר זמן קצר ביקשו החכמים את שובו של רבן גמליאל לכס הנשיאות{{הערה|{{ירושלמי|תענית|ד|א}}, {{ירושלמי|ברכות|ד|א}}; {{בבלי|ברכות|כז|ב}}–{{בבלי|ללא=מסכת|ברכות|כח|א}}.}}.
 
רבן גמליאל היה החלטי בנושא תוקף החלטות ה[[סנהדרין]], ולא קיבל שיחלקו על ההחלטות שהתקבלו לפי הכרעת רוב החכמים. ל[[רבן יוחנן בן זכאי]] היו שני תלמידים חשובים: רבי [[אליעזר בן הורקנוס]] ו[[רבי יהושע בן חנניה]]. רבי אליעזר השתייך לגישת [[בית שמאי]], ובדרך כלל דעתו לא התקבלה על החכמים. פעם אחת, בוויכוח בנושא [[תנורו של עכנאי]], רבי אליעזר לא היה מוכן לקבל את דעת החכמים שרבי יהושע ייצגם, ואז החליטו החכמים, ובתוכם רבן גמליאל, [[נידוי (הלכה)|לנדותו]] ולהרחיק אותו מבית המדרש.