ויקיפדיה

יצחק אייזיק בן יעקב – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ←‏פתיח: עריכה קלה
שורה 1:
{{אישיות}}
[[קובץ:|תמונה=Otsar hasefarim1.jpg
|שמאל|ממוזער|250px|כיתוב=[[עמוד שער|שער הספר]] "אוצר הספרים", וילנה 1880]]
}}
'''יצחק אייזיק בן יעקב''' (ב[[ליטאית]]: '''Isaak Benjakob''';{{הערה|גם Eisig Ben Jakob וכו'; ב[[אנגלית]] מקובל Isaac Ben Jacob או Benjacob.}} [[כ"ה בטבת]] [[תקס"א]], [[10 בינואר]] [[1801]], [[רמיגאלה]], [[האימפריה הרוסית]] ([[ליטא]]) – [[ט"ו בתמוז]] [[תרכ"ג]], [[2 ביולי]] [[1863]], [[וילנה]]) היה [[ביבליוגרפיה|ביבליוגרף]] [[יהדות ליטא|יהודי ליטאי]], שגם עסק בסחר ו[[הוצאה לאור]] של ספרים. ממנהיגי [[הקהילה היהודית בווילנה]].
 
== ביוגרפיה ==
נולד בעיירה [[רמיגאלה]] (או רמגוֹלה; ב[[ליטאית]]: Ramygala; ב[[רוסית]]: Рамигала) שליד [[וילנה]] שב[[ליטא]] (אז ב[[תחום המושב]] היהודי של [[האימפריה הרוסית]]), ובילדותו עבר עם הוריו לעיר הגדולה וילנה (שהייתה מרכז יהודי חשוב, וכונתה "ירושלים דליטא"), ובה גדל. למד ב[[תלמוד תורה|חדר]] ובנוסף למד [[עברית]] ו[[דקדוק]] עברי. הוא רכש שליטה טובה מאוד בשפה וכתב שירים ו[[מכתם|מכתמים]] ב[[עברית מקראית]].
 
במשך כמה שנים חי ב[[ריגה]], שם עסק ב[[מכירת ספרים|מסחר ספרים]]. מאוחר יותר עבר ל[[לייפציג]], שהייתה באותה תקופה מרכז של מסחר בספרים, וגם שם עסק במסחר בספרים ו[[הוצאה לאור]]. בהיותו בלייפציג הוציא בשנת [[1842]] את ספרו הראשון: "מכתמים ושירים שונים, ומאמר מכתם ללמד כולל דרכי המכתם". בשנת [[1848]] חזר לווילנה, ושם עסק בנוסף לסחר בספרים גם בהוצאה לאור של ה[[תנ"ך]] עם [[תרגום התנ"ך|תרגום]] חדש{{הבהרה|מה פירוש "חדש" כשמדובר (כאמור להלן) בתרגום מנדלסון?)}} ל[[גרמנית]] באותיות עבריות. בשנים 1848–[[1853]] הוציאו לאור בן יעקב ושותפו [[אד"ם הכהן]] את הספר בן 17 הכרכים, שבו נכלל הטקסט המקראי בעברית, [[פירוש רש"י לתורה|פירוש רש"י]] והתרגום הגרמני של [[משה מנדלסון|מנדלסון]].
 
בזמן שהותו בלייפציג עמד בקשרים חברתיים ומדעיים עם מיטב הביבליוגרפים ואספני הספרים היהודים ב[[גרמניה]], בהם פרופ' [[יוליוס פירסט]], והחשוב מביניהם [[משה שטיינשניידר]], שהיה לו לעזר רב בעבודתו.
 
שורה 18 ⟵ 21:
==אוצר הספרים==
[[קובץ:Otsar ha-sepharim.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[עמוד שער|שער הספר]] "אוצר הספרים" ב[[לטינית]] וב[[גרמנית]], וילנה 1880]]
חיבורו החשוב ביותר של בן יעקב הוא הביבליוגרפיההספר המקיפה'אוצר שלוהספרים', - ביבליוגרפיה מקיפה לספר העברי, שהיא למעשה סיכום מחקריו הביבליוגרפיים שכתב במשך עשרות שנים.{{הערה|קרסל, עמ' 98.}} בספרו זה רשם, על פי דבריו, 17,000 ספרים עבריים מראשית הדפוס ועד [[1863]]. בביקורת על הספר שפרסם [[מרכוס בראן]] ב-[[1881]] ב-''onatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums'' (כתב העת לתולדות ישראל ומדעי היהדות) הובאו דבריו של [[יום-טוב ליפמן צונץ|צונץ]], שטען כי ספר זה הוא הכרחי לכל מי שעוסק בספרות העברית.{{הערה|MGWJ, 1881, Heft 8.|כיוון=שמאל}} בניגוד לפירסט, שהוציא גם הוא ביבליוגרפיה מקיפה (''Biliotheca Judaica'') במטרה להקיף את כל הספרות היהודית ומה שנכתב עליה עד [[1840]],{{הערה|R. Heuberger, p. 193.|כיוון=שמאל}} בן יעקב התמקד רק בספרות שנכתבה בעברית ובמספר קטן של ספרים ב[[יידיש]].
 
בביקורת על הספר שפרסם [[מרכוס בראן]] ב-[[1881]] ב-''onatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums'' (כתב העת לתולדות ישראל ומדעי היהדות) הובאו דבריו של [[יום-טוב ליפמן צונץ|צונץ]], שטען כי ספר זה הוא הכרחי לכל מי שעוסק בספרות העברית.{{הערה|MGWJ, 1881, Heft 8.|כיוון=שמאל}} בניגוד לפירסט, שהוציא גם הוא ביבליוגרפיה מקיפה (''Biliotheca Judaica'') במטרה להקיף את כל הספרות היהודית ומה שנכתב עליה עד [[1840]],{{הערה|R. Heuberger, p. 193.|כיוון=שמאל}} בן יעקב התמקד רק בספרות שנכתבה בעברית ובמספר קטן של ספרים ב[[יידיש]]. הוא התבסס בכתיבת הביבליוגרפיה על מקורות קודמים לו כמו "שפתי ישנים" של [[שבתי בס]], וראה בחיבורו השלמה של ספר זה, אך בפועל יצר יצירה חדשה העומדת בזכות עצמה.{{הערה|R. Heuberger, p. 196.|כיוון=שמאל}} כמו כן, הסתייע בהוספות ובהערות הרבות שהוסיף במשך השנים לספרו של החיד"א, "ספרי שם הגדולים ועד לחכמים".{{הערה|קרסל, עמ' 98. את ספרו של החיד"א הוציא לאור כאמור בווילנה בשנת תרי"ג. מהדורתו נחשבת למהדורה הטובה ביותר לספר זה.}}
 
ספרו כלל הן ספרים מודפסים והן [[כתב יד (העתק)|כתבי יד]]. הספר מצטיין ב[[הגהה]] מדויקת של המקורות ובשיטה מדעית של רישום הפריטים הביבליוגרפיים.
 
הספר לא יצא על ידו; בן יעקב נפטר לפני שהספיק להשלים את חיבורו. רק בשנת [[1880]], 17 שנה אחרי מותו, הוציא את הספר בנו, יעקב בן יעקב, בווילנה, בבית הדפוס של [[האלמנה והאחים ראם]] (רוֹם). הספר כלל הערות של שטיינשניידר,{{הערה|הערותיו של שטיינשניידר ('תוספת רמש"ש'), מהאות א' לאות ח', נדפסו כבר בחיי המחבר; ראו הברמן, עמ' 33.}} [[רפאל נתן נטע רבינוביץ]] (בעל "[[דקדוקי סופרים]]") וחוקרים נוספים שאיתם התייעץ הבן בטרם הוציא את הספר לאור.{{הערה|קרסל, עמ' 99.}} הספר משלב ידע תורני מקיף יחד עם השכלה ומחקר יהודי מודרניים. במחקר זה שעשה על הספרים ובאינפורמציה המלאה שמסר על כל ספר נבדל משבתי בס.
הספר משלב ידע תורני מקיף יחד עם השכלה ומחקר יהודי מודרניים.
במחקר זה שעשה על הספרים ובאינפורמציה המלאה שמסר על כל ספר נבדל משבתי בס.
 
במשך 40 השנים הבאות הוסיף גם הבן על ספרו של אביו והגיע עד כדי 60,000 ערכים, אך גם בנו לא זכה לראות את מפעל ההמשך שלו יוצא לאור. חתנו של הבן, פרופ' [[משה שור]], פנה למספר מוסדות אקדמיים בארץ ישראל ובעולם, לרבות [[החברה לקידום מדע היהדות]] ב[[ברלין]] (Gesellschaft zur Forderung der Wissenschaft des Judenthums) ואף [[האוניברסיטה העברית בירושלים]], בבקשה להדפיס את הספר – אך לא נענה. [[כתב יד (מקור)|כתב היד]] אבד ב[[השואה|שואה]].{{הערה|קרסל, עמ' 100; הברמן, עמ' 35.}}
 
לבןלבנו יעקב, הייתה [[אידאולוגיה]] מאחורי כתיבת הספר, שאותה פרט בהקדמה. לדבריו, האדם מחויב לדעת את ההיסטוריה של עמו וארצו; הואיל ולעם ישראל אין מדינה, הרי ספרותו היא ארצו; ולכן בכתיבת ביבליוגרפיה כזו הוא בעצם כותב את תולדות ארצו:
{{ציטוט|תוכן=הן נודע כי איש איש עליו לדעת קרות עמו ארצו ומולדתו היה ויהיה בה... מאז התהלכו בגולה מגוי אל גוי וספרותו בידו רק על שרידי חמודותיה וגאון תפארת תולדות עמו יחיה, היא משאת נפשו, אדמתו, ממשלתו, היא מצבת עזו מימי קדם, והיה בְּהִוָּדֵעַ לו תכניות ספריו מדורות עולמים יכונן לבולחקר רוח אבותיו ותולדות קדמוניות ישרון עד שנות דור ודור, דרכי חכמיו וקדושיו, גדוליו וטפסריו אשר הציבו למו יד ושם בקורות לאומתם סובב סובב קורות הגוי כלו, החמרי והרוחני, שפרשו מוטות כנפיהם בזמנים ומקומות שונים, וממנה פנה ממנה יתד לאיש היהודי ללמוד ולדעת בינה לעתים – היא תלמדנו תנחנו ארחות חיים בקדש ובחול, הלא בספרתו.|מרכאות=כן}}
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יצחק_אייזיק_בן_יעקב"