חופש ההתאגדות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחופש הביטוי
הסרת קישורים עודפים
שורה 20:
האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, היא אמנה רב צדדית שאומצה על ידי העצרת הכללית של האו"ם בשנת 1966.{{הערה|אמנה בינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, כ"א 31, 269 (נפתחה לחתימה ב-1966).}} מחייבת את המדינות החברות באמנה לכבד את הזכויות האזרחיות והמדיניות של בני אדם. ביניהן כוללת האמנה את חופש ההתאגדות בסעיף 22 הקובע את זכותו של כל אדם לחופש התאגדות עם אחרים, להקים ולהצטרף לאיגודים מקצועיים לשם הגנה על האינטרסים שלו.
 
האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות היא הסכם בינלאומי שאימצה מליאת האומות המאוחדות בשנת 1966.{{הערה|אמנה בינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, כ"א 31, 205 (נפתחה לחתימה ב-1966).}} סעיף 8 מגן על הזכות להקים ולהצטרף ל[[איגוד מקצועי]] ועל זכות השביתה. המדינות שהן צד לאמנה מתחייבות להבטיח זכותו של כל אדם להתאגד עם אחרים לאיגודים מקצועיים, ולהצטרף ל[[איגודלאיגוד מקצועי]] לפי בחירתו, בכפוף לכללי הארגון הנוגע בדבר בלבד, לשם קידום ענייניו הכלכליים והחברתיים ושמירתם. האמנה אוסרת על הגבלת הזכות להתאגדות מקצועית אלא בחוק ההולם חברה דמוקרטית. האמנה מתירה להחריג מזכות ההתאגדות המקצועית את הכוחות המזוינים, משטרה, או פקידי ממשלה.
 
אמנה מספר 87 משנת 1948 של [[ארגון העבודה הבינלאומי]], בדבר חופש ההתאגדות והגנת הזכות להתארגן.{{הערה|אמנה (מס' 87) בדבר חופש ההתאגדות והגנת הזכות להתארגן, כ"א 2, 249 (נפתחה לחתימה ב-1948).}} סימן ב' לאמנה קובע כי על המדינות להגן על חופש ההתאגדות. בנוסף המדינות אינן רשאיות לבצע פעולות אפשר יפגעו בזכותם של עובדים להתארגן.