האסכולה הפיזיוקרטית – הבדלי גרסאות

'''האסכולה הפיזיוקרטית''' (מ[[צרפתית]], Physiocratie){{מימין לשמאל|{{הערה|1=משמעות המילה היא "שלטון הטבע" לפי צירוף המילים phýsis (טבע) ו-kràtos, כוח.}}}} הייתה קבוצה של הוגים בתחום ה[[כלכלה]] שסברה כי עושרן של אומות נובע בעיקרו מ[[חקלאות]]. התאוריות הכלכליות של האסכולה היו פופולריות במיוחד ב[[צרפת]] במחצית השנייה של [[המאה ה-18|המאה השמונה עשרה]]. הפיזיוקרטים שאפו לשנות את מדיניותו של [[לואי החמישה עשר]] ששלט בצרפת בין [[1715]] ו-[[1774]] כדי להפחית את הרגולציה וה[[מיסים]] על החקלאות הצרפתית, כך שצרפת תוכל לחקות את [[בריטניה]], בה שררה מדיניות [[לסה פר]]. אחד מאבות התאוריה, [[פרנסואה קניי]] היה זה שהגה את המונח המפורסם "[[לסה פר|לסה פר, לסה פסה]]". התאוריה הפיזיוקרטית היא ככל הנראה התאוריה הכלכלית המפותחת הראשונה שנוצרה.

עקרונות הפיזיוקרטים נוסחו לראשונה על–ידי [[רישאר קנטיון]], בנקאי [[אירלנד|אירי]] שחי בצרפת במאמרו "[http://socserv2.socsci.mcmaster.ca/~econ/ugcm/3ll3/cantillon/essay1.txt מסה כללית על טבעו של המסחר]" שפורסמה אחרי מותו בצרפתית בשנת [[1755]]. רעיונות האסכולה פותחו מאוחר יותר למערכת שיטתית יותר גם על ידי קניי שהגה את [[הטבלה הכלכלית]] וגם על ידי [[ז'ן קלוד מרי ונסן דה גורניי|גורניי]] .

הפיזיוקרטים סברו כי עושרה של אומה נקבע על–ידי יצירת עודף ייצור חקלאי מעבר למה שנדרש כדי להזין את האיכרים ולהמשיך לקיים את החקלאות. פעולות כלכליות אחרות נתפשו כניצול של עודף זה לצורך הפיכתו למוצרים חדשים באמצעות הזנת הפועלים העוסקים בייצור מוצרים אלו. היצרנים ועובדים לא חקלאיים נחשבו שימושיים ומועילים, אך "עקרים" במובן זה שההכנסה שלהם נובעת בסופו של דבר לא מעבודתם אלא מעודף הייצור החקלאי.

הפיזיוקרטים התנגדו בתוקף ל[[מרקנטיליזם]], ששם את הדגש על סחר במוצרים בין מדינות ועל מאזני הסחר. לפיזיוקרטים הייתה מידה של תמיכה תחת המונרכיה הצרפתית וחברי האסכולה נפגשו תכופות בורסאי. [[אדם סמית]], שביקר בצרפת כמדריכו של בנו של הרוזן מבקליי הושפע מאוד מרעיונותיהם של הפיזיוקרטים. הוא, כמו [[דייוויד ריקרדו]] ו[[קרל מרקס]] אחריהם אימצו את [[תורת הערך של העבודה]] הפיזיוקרטית.