V-2 – הבדלי גרסאות

אין שינוי בגודל ,  לפני 6 חודשים
תקלדה
מ (הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג))
(תקלדה)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה חזותית
==פרטים טכניים==
[[קובץ:מבנה טיל בלסטי.png|ימין|ממוזער|270px|מבנה ה־V-2]]
טיל ה־V-2 היה באורך של 14 מטרים, בעל טווח של כ־300 קילומטרים ונשא [[ראש קרב|ראש נפץ]] במשקל של עד 1,000 ק"ג. הטיל הונע ב[[רקטת דלק נוזלי|דלק נוזלי]] שהיה [[תערובת]] של 74% [[אתנול]] ו־26% [[מים]] (B-stoff), אליה הוזרם [[חמצן]] נוזלי כ[[מחמצן]]. משאבות הדלק וה[[חמצון|מחמצן]] מונעות על ידי טורבינות [[קיטור]], שנוצר באמצעות [[מי חמצן]] ו[[קטליזטור]] מסוג [[נתרן]] פרמנגנט. מכלי הדלק והחמצן היו עשויים [[אלומיניום]] כדי להקטין את משקל הטיל., מתכת שהייתה במחסור באותה העת בגרמניה. הטיל הורכב מ־30 אלף חלקים נפרדים והאורך הכולל של החיווט עולה על 35 קילומטרים.
 
תא הבעירה של הטיל צופה ב[[חומר קרמי|חומרים קרמיים]] מיוחדים שאפשרו לו להגיע לטמפרטורות של 2,500-2,700 מעלות צלזיוס. ה[[דלק]] הנוזלי נשאב לאורך דופן כפולה של תא הבעירה באמצעות משאבה וכך [[קירור רגנרטיבי|הושג חימום הדלק וקירור תא הבעירה]]. הדלק הוחדר לתא הבעירה הראשי באמצעות 1,224 נקבים, אשר תוכננו כך שיבטיחו את הריכוז הנכון של [[כוהל|אלכוהול]] וחמצן לאורך כל זמן הבעירה. כדי לקרר את המנוע נעשה שימוש גם בשיטת ה־Film cooling - חורים קטנים בתא הבעירה אפשרו גם לכמות מסוימת של אלכוהול להיכנס ישירות לתוך תא הבעירה, וליצור [[שכבת גבול]] מקוררת שהגנה על דופן תא הבעירה, במיוחד בצוואר בו תא הבעירה היה הצר ביותר (נראה באיור תחת הכותרת "כניסת כוהל"). [[זרימת דה-לאוואל|נחיר דה־לאוואל]] במוצא תא הבעירה שצורתו תוכננה היטב שימש כדי להמיר בין אנרגיית הבעירה שהשתחררה ל[[אנרגיה קינטית]] של הסילון ב[[נצילות]] מרבית. האלכוהול שבשכבת הגבול ניצת מיד במגע עם האטמוספירה, מה שגרם ללהבה תמידית בסילון הטיל.
65

עריכות