ויקטור יעקובסון – הבדלי גרסאות

בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] ניהל את משרד ההסתדרות הציונית ב[[קופנהגן]] והטיף לתנועה הציונית לנקוט ב[[מדינה נייטרלית|נייטרליות]]. לאחר המלחמה עבר ל[[לונדון]] כחלק מקבוצת מנהיגי התנועה הציונית שעברו לשם. היה ממארגני הוועידה הציונית של 1919 והשתתף בכינוסים של ה-26 בפברואר וה-1 ביולי 1919. לאחר מכוןמכן עבר ל[[ברלין]], היה חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם שישב בברלין וכיהן בשורת תפקידים בהסתדרות הציונית, בהם נציג התנועה ליד מטה [[חבר הלאומים]] ב[[פריז]] ולאחר מכן ב[[ז'נבה]]. הוא היה הנציג הציוני הראשון שהעלה את רעיון [[תוכנית החלוקה]] של ארץ ישראל{{הערה|1=מאיר חזן, '''מתינות''', [[עם עובד]] 2009, עמוד 208}}.

בשנת [[1929]], לפני [[מאורעות תרפ"ט]], הציע יעקובסון, שהיה אז דיפלומט בכיר המקורב ל[[חיים ויצמן]], [[תוכנית הקנטונים|לחלק את ארץ ישראל לקנטונים]] יהודיים וערביים, ובסוף תהליך שיימשך כ-15 שנים, במהלכן יש לכוון את ההתיישבות היהודית כך שיווצרו ריכוזים בעלי רוב לאומי, תוקם מדינת קנטונים מאוחדת [[הקנטונים של שווייץ|בנוסח שווייץ]]. תוכניתו של יעקובסון הכניסה לחשיבה המדינית הציונית את המונח "קנטון לאומי", אולם היא לא עלתה לדיון במוסדות הציוניים. בשנת 1932 הוא נטש את רעיון הקנטוניזציה. הוא הגיע למסקנה כי יש לחתור לריבונות יהודית בחלק מארץ ישראל והכין תוכנית מפורטת לחלוקת הארץ.{{הערה|שם=חלמיש 157|[[אביבה חלמיש]], '''מבית לאומי למדינה בדרך''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], כרך ב, יחידה 6, עמ' 157–158.}} הוא היה הנציג הציוני הראשון שהעלה את רעיון [[תוכנית החלוקה]] של ארץ ישראל.{{הערה|1=מאיר חזן, '''מתינות''', [[עם עובד]] 2009, עמוד 208}}