הסדר חוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ הסרת רווח לפני ) (דרך WP:JWB)
שורה 19:
* [[אי די בי חברה לאחזקות]], שהייתה בשליטת [[נוחי דנקנר]], הגיעה להסדר חוב בדצמבר 2013, שבמסגרתו נמחק חוב של 2.4 מיליארד ש"ח. זה היה הסדר החוב הגדול ביותר בהיקפו ובהשפעתו על המשק בישראל מעולם.{{הערה|{{גלובס|אפרת פרץ|ביהמ"ש אישר את הסדר החוב באי.די.בי|1000902196|17 בדצמבר 2013}}}}
* [[אלביט הדמיה]], שהייתה בשליטת [[מוטי זיסר]], הגיעה להסדר חוב בינואר 2014, מחיקת 1.8 מיליארד ש"ח מהחוב תמורת העברת 95% ממניות החברה לבעלי איגרות החוב.{{הערה|{{גלובס|[[חן מענית]]|מוטי זיסר הגיש התנגדותו לבקשת בנה"פ להכריז עליו כפושט רגל|1001065199|30 באוגוסט 2015}}}}
בישראל, עיקר הביקורת הציבורית סביב הסדרי חוב נסובה סביב השקעתם של משקיעים מוסדיים (בעיקר הבנקים וחברות הביטוח) באג"ח קונצרניות (אג"ח שמנפיקות חברות ). זאת, לעומת השקעות של משקיעים פרטיים באג"ח קונצרניות, אשר הביקורת נתפסת כפחות רלוונטית לגביהם – שכן השקעות אלה מראש מתחשבות בסיכון לאי-פירעון מלא של החוב ובקיומם של הסדרי חוב למיניהם, המגולמים בריבית הגבוהה יותר המובטחת בתמורה ללקיחת החוב. נושא הסדרי חוב, ואיכות האנליזה וניהול הסיכונים בהשקעה באיגרות חוב על ידי הגופים המוסדיים, נבחן על ידי ועדה שהקים ב-[[2009]] משרד האוצר בראשות עו"ד [[דוד חודק]] (ועדת חודק), ושהמלצותיה עוגנו בחוזרי משרד האוצר ב-[[2010]].
 
ניתן להסביר את הסיבות הביקורת באופן הבא: