החאן הירושלמי – הבדלי גרסאות

עם ההתפתחויות שעברה ירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית, ובכללן שיפור מצב הביטחון, השארת שערי העיר פתוחים גם בלילות, [[היציאה מן החומות|ההתיישבות מחוץ לחומות]] והתפתחותה של [[בית מלון|מלונאות]] מודרנית בסגנון אירופי - איבד החאן את תפקידו כאכסניית דרכים לשיירות, הקרקע נרכשה על ידי [[הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים|הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית]] כמו שטחים רבים בירושלים וסביבותיה, והוקם בו [[בית חרושת]] לייצור [[משי]]{{הערה|בתוך החאן נותר עץ תות יחיד זכר לתקופה זו בעת פעילותו. ככל הנראה, המקום שימש גם כ[[בית בד]], ולכך עדות באבן הרכב שמקשטת את הגינה בכניסה למתחם מבפנים.}} <ref>היה גם נסיון להביא את תעשית המשי לארץ על ידי מושבות הברון רוטשילד - עליה ראשונה, אך ענף זה נמצא כלא כלכלי דיו.</ref>עבור בגדי כמורה, זאת במקביל לשימוש במרתפי המקום לאחסון יין עבור הטמפלרים שגרו בסמיכות. בתקופת המנדט הבריטי שימש האתר לאחסון תחמושת ובהמשך עם סיום המנדט ננטש. בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20 שכנה באגף הדרומי של המבנה נגריית עץ ומקררים{{הערה|ראו כיתוב על השלט בצילום המבנה לפני שיקומו}} בבעלות משפחת פרנקל, המקררים באותה עת היו בנויים מעץ ולכן אך טבעי היה שיהיו חלק מהנגרייה.

 

 

בצד התיאטרון, משמש אתר החאן גם כמקום בילוי פופולרי באווירת [[שכונת חצר|חצר ירושלמית]] טיפוסית. במקום פועלים בר ובית קפה המשמשים את באי התיאטרון בצד בליינים ירושלמיים, וחלקים מן המתחם ניתנים להשכרה לאירועים פרטיים.