השיטה האינקוויזיטורית – הבדלי גרסאות

שיטות המשפט המקובל בהן נהוג ההליך האדברסרי התפתחו מהליכים שמטרתם הייתה לגלות את הפלוגתאות שבין צדדים יריבים ולהכריע בהן. עד ל[[המאה ה-12|מאה ה-12]], מערכות המשפט הנהוגות באירופה של ימי הביניים הסתמכו בדרך כלל על השיטה האדברסרית, כדי לקבוע אם אדם אשם או חף מפשע. על פי מערכת זו, אלא אם אנשים נתפסו בביצוע פשעים, לא ניתן היה להעמיד אותם לדין עד שיאשמו באופן רשמי על ידי הקורבן, או על ידי האשמות מרצון של מספר מספיק של עדים, או על ידי חקירה שהתכנסה במיוחד למטרה זו. החולשה של מערכת זו הייתה שמכיוון שהיא הסתמכה על האשמות של עדים מרצון, ומכיוון שהעונשים בגין האשמת שווא היו חמורים, נטו לעיתים הקורבנות והעדים להסס להאשים אדם בבית המשפט, מחשש שיפלילו את עצמם. בגלל הקשיים בהכרעה בתיקים, התקבלו הליכים כמו משפט על ידי [[דו-קרב]] או [[משפט האל]] (שיטה בה מסתמכים על הופעת סימן כלשהו, מתוך הנחה שהאל יטה את הופעת הסימן, כך שזה יצביע על האשמים האמיתיים){{הערה|[https://www.academia.edu/5821488/_Judicial_Inquiry_as_an_Instrument_of_Centralized_Government_The_Papacy_s_Criminal_Proceedings_against_Prelates_in_the_Age_of_Theocracy_mid-12th_to_mid-14th_century_dans_Proceedings_of_the_14th_International_Congress_of_Medieval_Canon_Law_Città_del_Vaticano_2016_p._875-889 Judicial Inquiry as an Instrument of Centralized Government: The Papacy’s Criminal Proceedings against Prelates in the Age of Theocracy (mid-12th to mid-14th century)]", in ''Proceedings of the 14th International Congress of Medieval Canon Law'', Vatican City, 2016, p. 875–889.}}.