הבדלים בין גרסאות בדף "פרש כבד"

נוספו 6 בתים ,  לפני 13 שנים
תקלדה
מ
(תקלדה)
השאיפה להגן על החייל בשריון הייתה קיימת ב[[צבא]]ות השונים משחר ההיסטוריה. הבעיה במיגון הפרש נעוצה בכושר הנשיאה של הסוס וציוד רכיבה מתאים שבעזרתו החייל עוטה השריון יכול לשבת על הסוס. כשהופיעו הפרשים הראשונים לא היה בנמצא ציוד רכיבה בסיסי כמו [[ארכוף]] ו[[אוכף]]. העדר ציוד הרכיבה המתאים והסוסים הקטנים מנעו מהפרשים ללבוש שריון כבד. עם הזמן, התפתחויות בציוד רכיבה וגידול גזעי סוסים גדולים יותר אפשרו את הופעת הפרש המשוריין, העוטה שריון מכף הרגל ועד הראש.
 
הראשונים שהצליחו להוציא את הרעיון מהכחמהכוח אל הפועל היו ה[[פרתים]] ב[[המאה ה-3 לפנה"ס|מאה ה-3 לפנה"ס]]. פרשיהם הכבדים המכונים [[קטפרקט|קטפרקטים]] היו מוגנים ב[[שריון שרשראות]] ארוך, לראשם [[קסדה]] וחימושם כלל [[רומח]] כבד ו[[חרב]]. גם לפני הופעת הקטפרקטים הפרתיים היו פרשים עוטי שריון. כך למשל ה[[היטיירוי]] המוקדונים ששירתו תחת [[אלכסנדר הגדול]] ו[[פיליפוס השני]]. יחד עם זאת, לפני הופעת הקטפרקטים לא היו פרשים מוגנים בשריון כבד כל כך.
 
התפתחויות נוספות בציוד רכיבה והופעת גזעים גדולים יותר של סוסים היוו את הקרקע הפוריה עליה צמח ה[[אביר]] ה[[אירופה|אירופאי]], שהיה מוגן בשריון כבד במיוחד. נשקם העיקרי של האבירים, בדומה לקטפרקטים לפניהם, היה הרומח הכבד. לצד הרומח היו חמושים בחרבות, [[אלה (נשק)|אלות]], [[פגיון|פגיונות]] וכלי נשק נוספים. צורת הלחימה של האבירים הייתה אופיינית לכל הפרשים הכבדים - הסתערות בגושכגוש מלוכד לעבר האויב במטרה למוטט את שורותיו.
 
התפתחותהתפתחויות בכלי הירי הביאה להפחתה בכמות השריון ומשקלו, אך הפרשים הכבדים המשיכו לשרת בצבאות אירופאיים עד סוף [[המאה ה-19]]. בתקופה זו השריון כלל בדרך כלל קסדה ו[[קיראס]] (סוג של שריון גוף) בלבד. פרשים אלו מוכרים בשם [[קירסיר|קירסירים]].
 
הפרשים ב[[המזרח הרחוק|מזרח הרחוק]] לא השתמשו בשריון כבד כמו האירופאים. ה[[מונגולים]] העדיפו שריון [[עור (חומר גלם)|עור]] או שריון [[מתכת]] קל ואילו ה[[סמוראי|סמוראים]] ה[[יפנים]] שילבו בין עור למתכת ליצירת שריון קל ונייד.
90,494

עריכות