מלריה – הבדלי גרסאות

המלריה היא אחד מגורמי ה[[מוות]] העיקריים בעולם, בפרט בקרב ילדים בעולם השלישי. ב-[[2009]] חלו במלריה 225 מיליון אנשים, וב-[[2010]] מתו ממנה 655 אלף חולים. ב-2018 מעריכים כי חלו במלריה כ-228 מיליון בני אדם ומתוכם מתו כ-405,000, רובם מתחתבני לגילפחות מ-15. רוב רובם של מקרי המוות ממלריה הם ב[[אפריקה שמדרום לסהרה]]{{הערה|[http://www.who.int/malaria/world_malaria_report_2010/malaria2010_summary_keypoints_en.pdf World Malaria Report 2010]. ''[[World Health Organization]]''|כיוון=שמאל}}.

מלריההמלריה מופצת על ידי יתושייתושות [[אנופלס]] ופוגעת בעיקר ב[[תא דם אדום|כדוריות הדם האדומות]]. במקרים קשים, נגרם גם נזק גם לאיברים חיוניים בגוף עקב [[אנמיה]] וחסימת כלי דם.

ה[[אורגניזם|יצור]] החד-תאי הגורם למלריה, [[Plasmodium]], נתגלה על ידי [[שארל לואי אלפונס לבראן]] (Charles Louis Alphonse Laveran), שהיה רופא ב[[צבא]] ה[[צרפת]]י, ועל גילוי זה הוענק לו [[פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה]] ב-[[1907]]. פרס נובל נוסף לרפואה הוענק ב-1947 ל[[פאול הרמן מילר]], שגילה ב-1939 את תכונותיו של ה-[[די-די-טי]] כ[[קוטל חרקים]], לאחר שחומר זה שימש למניעת מלריה על ידי הדברת יתושים. בשנת [[2015]] הוענק עוד פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה ל[[טו יויו]] על גילוי החומר [[ארטמיסינין]], המשמש תרופה למלריה.

ה[[תסמין|תסמינים]] של המלריה כוללים [[חום (תסמין)|חום]] גבוה, רעד, [[כאב]]י פרקיםמפרקים, [[כאב ראש]] עז, [[הקאה|הקאות]] העשויות להכיל דם, [[זיעה|הזעה]] מרובה, צמרמורת, שלשול, כאבי בטן, הרגשה כללית לא טובה. עלולה גם להיות הרגשה של דקירות ב[[עור]] וחוסר סוכר בדם, בעיקר במלריה הנגרמת מ-''P. falciparum''.

תסמינים אלה מופיעים במחזוריות של יומיים או עד ארבעה ימים.

בשנת [[2002]] הודיע צוות חוקרים כי הצליח לפענח בו זמנית את ה[[גנום]] של כל הגורמים למחלה. החוקרים פענחופיענחו את הגנום של סוג טפיל המלריה הנפוץ והמסוכן ביותר - ''P. falciparum'' - ואת זה של יתוש האנופלס גמביה, המשמש כנשאנשא המעביר את הטפיל באפריקה.

בשנת [[2012]] חוקרים מצאו כי הטפיל הגורם למלריה בבני אדם משפר את יכולות יתושיתושות האנופלסאנופלס לשרוד רעב ממושך ובכך מקנה ליתושיםליתושות שנדבקו בו יתרון על פני אחרים. באותה השנה הצליחו חוקרים מהאוניברסיטה העברית להבין את מנגנון ההסוואה של הטפיל מהמערכת החיסונית{{הערה|{{הידען|האוניברסיטה העברית|נשף המסכות של טפיל המלריה מתקרב לקיצו|malaria-parasite-031212|3 בדצמבר 2012}}}}, הטפיל מסוגל להציג למערכת החיסון חלבון אחד בעוד הוא תוקף את הגוף בחלבון אחר וכך מתחמק מגילויו.

המלריה תוארה כבר על ידי [[היפוקרטס]] במאה החמישית לפנה"ס. ב[[ימי הביניים]] ניתן לה השם "מלריה" - [[הלחם|הֶלְחֵם]] של המילים באיטלקית של אותה תקופה: "מלה אריה" (mala aria) שפרושןשפירושן: "אוויר רע", שכן חשבו שהיא נגרמת מהאוויר העולה מהביצות. כבר במאה הראשונה לספירה כתבו [[קולומלה]] ו[[מרקוס טרנטיוס וארו|ארו]] שמקור המחלה הוא דווקא מ'"בעלי חיים קטנים'" החיים בביצות, והמחלה מועברת דרך האוויר.

בנטיעת ה[[אקליפטוס]]ים קיוו החלוצים ב[[ארץ ישראל]] לבער את הביצות ואת יתושי האנופלס נושאי המלריה, מתוך הנחה מוטעית כי המלריה נגרמת מ'"אוויר רע'" העולה מהביצות, אותושאותו יטהר העץ ואף יסייע לייבוש הביצות. מאוחר יותר נוכחו כי השפעת האקליפטוסהאיקליפטוס על הביצות שולית והמלריה מופצת על ידי יתושייתושות האנופלסאנופלס, והוחל ב[[ניקוז]] הביצות{{הערה|אברהם אופיר שמש, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17988 ועץ האקליפטוס טוב ורע], [[עת־מול]]: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, גיליון 190, נובמבר 2006}}.

בשנים הראשונות שאחרי קום [[ישראל|המדינה]] דווח על 1,000 חולים חדשים בשנה (יותר מפרומיל באוכלוסייהמהאוכלוסייה). השימוש ב-[[DDT]] ובאמצעים אחרים הביא להקטנת התחלואה, ומזהוזה ארבעים שנה אין בישראל מלריה מקומית. כמעט אין יתושי אנופלס ואין חולים שמהם ירכשו היתושיםהיתושות את הטפיל. עם זאת, כמה עשרות חולים מאובחנים בישראל מדי שנה, רובם ישראלים שבאו מאפריקה, שם [[תיירות|תיירו]] או משם [[הגירה|היגרו]]. מיעוטם הם תרמילאים ששבו מ[[המזרח הרחוק]], בדרך כלל כאלו שלא הקפידו על טיפול מתאיםהולם בזמןבעת שהותם באזורים נגועים.

בוונצואלה, אושר ב-1936 עבר חוק ההגנה ממלריה{{הערה|שם=:0|{{קישור כללי|כתובת=http://wwwnc.cdc.gov/eid/article/20/10/13-0917_article|כותרת=Malaria Control and Elimination,1 Venezuela, 1800s–1970s - Volume 20, Number 10—October 2014 - Emerging Infectious Disease journal - CDC|אתר=wwwnc.cdc.gov|תאריך_וידוא=2016-08-20}}}}. באותה תקופה החל לנהל את הקמפיין נגד מלריה הרופא [[ארנולדו גבלודון]] (Arnoldo Gabaldón). במסגרת הקמפיין להדברת המלריה, שהתמקד תחילה באזורים העירוניים שבהם היה כלכלי יותר לבצעו, ערכו הרשויות טיפולים ל[[הדברת יתושים]] ובפרט הדברה באמצעות [[פירטרינים]] ובהמשך שימוש ב-DDT. הקמפיין הצליח לצמצם באופן משמעותימאוד את ההדבקותההידבקות במלריה, וב-[[1961]] הכריז [[ארגון הבריאות העולמי]] על הדברתה של המלריה מ-68% מאזור המלריה בוונצואלה{{הערה|שם=:0}}. בעקבות המשבר הכלכלי שחווהשחוותה ונצואלה בעשור השני של המאה ה-21, ועמוועימו גל הגירה פנימית, אירעה התפרצות של מלריה{{הערה|{{TheMarker|ניקולאס קייסי, ניו יורק טיימס|מגפת הבהלה לזהב מתפשטת בוונצואלה, ועמה המלריה|1.3043333|19 באוגוסט 2016}}}}.

קשה לרפא באמצעות תרופות אלה את הפלסמודיום, ולשם כך נדרשות תרופות נוספות.

האמצעי היעיל ביותר להילחם במלריה המתפשטת בקרב האוכלוסייה הוא לחסל את הדגירה של יתושי האנופלס על ידי ריסוס מקומות הדגירה, ייבוש הביצות, החדרת דגי [[גמבוזיים|גמבוזיה]] למקווי המים על מנת שיטרפו את הרימות והביצים של היתושים או, כמוצא אחרון, כיסוי הביצות בשכבת נפט שאינה מאפשרת לרימות היתושים לנשום וקוטלת אותםאותן.

הדרך היעילה ביותר להתגוננות אישית מפני מלריה באזורים נגועים היא נטילת תרופות המיועדות לכך. קיימות תרופות המקנות 90%-95% הגנה מפני כל סוג של מלריה. סוג התרופה הניתנת תלוי באזור השהות היות שבכל אזור קיים סוג שונה של הטפיל. תרופת המנע נלקחת החל מיום לפני הכניסה לאזור נגוע במלריה ועד ארבעה שבועות לאחר היציאה מהאזור. התרופה החדשנית והיעילה ביותר נקראת "מלרון" אשר מאופיינת במיעוט תופעות לוואי (בנוסףנוסף על כך קיימות תרופות כגון - מפלוקווין, [[כלורוקווין]], דוקסילין). מנגנון הפעולה של תרופות אלו פוגע ביכולת ההתרבות של הטפיל הגורם למלריה.

שימוש בתרופות הוא דרך יעילה להימנעות מהידבקות במחלה אצל מטיילים, שמשך שהייתם באזור הוא זמני ומוגבל. אולם תושבים באזורים נגועי מלריה אינם יכולים פרקטית וכלכלית ליטול את התרופות במשך כל ימי חייהם. בנוסףנוסף על לכךכך, טיפול תרופתי ארוך טווח של אוכלוסייה רחבה תגרוםיגרום לטפיל לפתח עמידות לתרופה במרוצת הזמן{{הערה|פרופ' י. פוטסמן, [http://www.beok.co.il/Category/Article/5027/הכל+על+מלריה+והטיפול+בה "הכל על המלריה והטיפול בה"], אתר [[BEOK|BeOk]]{{כ}}, 30 ביולי 2007}}.

הגנה נוספת מתרכזת בהקטנת הסיכוי לעקיצת היתושהיתושה. לפי מחקרים רבים שיטה זו מוכחת כיעילה ביותר באזורים נגועי מלריה באפריקה. שיטה זאתזו כוללת:

*הדברה ביתית המתמקדת בריסוס בתי האב ב[[חומר הדברה|חומרי הדברה]] כנגד היתושהיתושים. ידוע כי היתושהיתושה עוקץעוקצת בעיקר בשעות הערב והלילה ולכן ההדברה תבוצעתיעשה בשעות הללו. ריסוס קירות הבית הוא חשוב היות שהחומרים הרעילים פוגעים ברגלי היתושהיתושים והורגים אותואותם. בנוסףנוסף על כך, הדברת הקירות יעילה גם במקרה שהיתוששהיתושה עקץעקצה את אחד מיושבי הבית, שכן ידוע כי לאחר העקיצה על היתושהיתושה לנוח על מנתכדי להתחיל את תהליך העיכול. בזמן מנוחתומנוחתה על הקירות גוברים הסיכויים שימותשתמות וכך לא יעבירתעביר את המחלה ליושבי הבית האחרים. קיימים חומרי הדברה שונים, אך הוכח כי היעיל מכולם הוא ה-DDT. עם זאת, השימוש ב-DDT עורר ביקורת. [[ארגון הבריאות העולמי]] ממליץ על שימוש ב-12 סוגים שונים של חומרי הדברה אשר, אחד מהם הוא ה-DDT{{הערה|[http://whqlibdoc.who.int/hq/2006/WHO_HTM_MAL_2006.1112_eng.pdf Indoor Residual Spraying], WHO Position statement, 2006|כיוון=שמאל}}.

*רשתות נגד יתושים ([[כילה|כילות]]) - כפי שצוין לעיל, היתושהיתושה עוקץעוקצת בעיקר בשעות הערב והלילה, ולכן שימוש ברשתות (כילות) במהלך הלילה תורם למניעת עקיצת היתושהעקיצות והעברת המחלה. ידוע כי השימוש ברשתות מקטין את הסיכוי להיעקץ ב-70% לערך. עם זאת, הוכח כי רשתות אלו אינן מהוות מחסום מוחלט מפני היתושים, ולכן החלו בריסוס הרשתות בחומרי הדברה אשר יקטלו את היתושהיתושים וימנעו את עקיצתו,העקיצות. כספים רבים ותרומות הושקעו בקניהבקנייה והפצהובהפצה של הרשתות באזורים מוכי המלריה באפריקה. עם זאת, קיים קושי באימוץ הרגלי השינהשינה מתחת לרשתות, היות שהאקלים באזורים אלו הוא טרופי (חם ולח) והרשתות חוסמות את זרימת האוויר. ידוע כי השימוש ברשתות על ידי האוכלוסייה הוא בסדר גודל של רק 50%-70%, למרות יעילותן{{הערה|[http://www.who.int/malaria/publications/atoz/itnspospaperfinal.pdf Insecticide- Treated Mosquito Nets], WHO Position statement, 2007|כיוון=שמאל}}.

*אלמנטים פרסונאלייםפרסונליים נוספים - קיימות דרכים נוספות בהגנה פרסונאליתפרסונלית מפני עקיצת היתושהיתושה, כגון: לבישת בגדים ארוכים לכיסוי הגוף ומריחת חומר דוחה יתושים על החלקיםחלקי הגוף החשופים.

הזרוע המרכזית במלחמה במלריה שואפת להקטין את מספר היתושיםהיתושות המסוגליםהמסוגלות לשאת את הטפיל, על ידי מספרבכמה דרכים:

*ייבוש ביצות וגופי מים עומדים המשמשים בתי גידול של היתוש. שיטה זאתזו יעילה, אולם לא תמיד היא אפשרית, כי באזורים טרופיים כמות הגשמים גבוהה וכך נוצרים בכל פעם מקווי המים מחדש. בנוסף,זאת טיפולועוד, זההטיפול הואהזה יקר ולעיתים מסובך{{הערה|שם=אפריקה|[http://www.fightingmalaria.org/faq.aspx#what%20is%20vector%20control FAQ about Malaria], Africa Fighting Malaria|כיוון=שמאל}}.

*הדברת שטחים בקרבת ביצות ומקווי מים באמצעות חומר הדברה (למשל DDT) - ברוב האזורים באפריקה שיטה זו שונתה לידי הדברה פרסונאליתפרסונלית, כלומר ריסוס בבתי האב באזור הנגוע במלריה. שיטה זו נמצאה יעילה, אך ארגוני איכות הסביבה מתנגדים לה בטענה שחומרי ההדברה פוגעים בסביבה לטווח הארוך וכן כי חומרים אלו עלולים לפגוע בבני אדם. על אף התנגדות זו, השימוש ב- DDT ממשיך וזאתנמשך מאחר שלא נמצאה חלופה יעילה יותר. כמו כן, מחקרים חדשים מראים כי באזורים בהםשבהם השתמשו בחומרי הדברה, אחוז החולים במלריה קטן בהיקףבהיקפו במידה משמעותיניכרת וכן אין נזקים לבני האדם ולחי באזור{{הערה|[http://whqlibdoc.who.int/hq/2007/WHO_HTM_GMP_2007_eng.pdf The Use of DDT in Malaria Control], WHO Position statement, 2007|כיוון=שמאל}}.

*טיפול במקווי המים (שאיננו ייבוש). במקומות מסוימים קיים ניסיון לפגוע בתהליכי ההתפתחות וההתרבות הביולוגיים של היתושהיתושים. ניסיונות אלו כוללים החדרת דגי גמבוזיה אשר אוכלים את הזחל ממנושממנו מתפתחהיתושים היתושמתפתחים. טיפול נוסף הוא כיסוי תחתית הביצות בשכבת נפט שאינה מאפשרת לזחל לנשום והורגת אותו. טיפול זה איננו נפוץ, היותמכיוון שיש להתחשב באזורים הגאוגרפיים ובאופייה הסוציו-אקונומי של האוכלוסייה באזור (הטיפול הוא יקר). אמצעי זה סופג ביקורת מארגוני איכות סביבה בהתבסס על הטענות לעילשלעיל{{הערה|שם=אפריקה}}.

מאמצים למניעת התפתחות המלריה על ידי חיסול היתושהיתושים נמצאו יעילים באזורים נרחבים בעולם אשר נחשבו בעבר כמוכימוכי מלריה (כדוגמתדוגמת [[ישראל]]). לעומת זאת, על אף מאמצים של ארגונים שונים ותרומות ממדינות ומגופים בינלאומייםבין-לאומיים, היקף המלריה באפריקה רחב ביותר. למרות השימוש באמצעים השונים המלריה באפריקה עדיין נחשבת כל[[גורם תמותה]] מרכזי באפריקהביבשת.

ארגונים שונים ותוכניות בינלאומיותבין-לאומיות משלבים יחד עם פעולות למניעת ההדבקותההידבקות במחלה תוכניות של חינוך והסברה לקהילות המקומיות. הרעיון המרכזי שבבסיס גישה זו הוא כי הכתבת מדיניות התמודדות עם המחלה ומניעתה איננואיננה יעיליעילה ללא שיתוף הקהילות והקניית ידע וכלים לאוכלוסייה. שכן, באמצעות חינוך ניתן ליצור דור חדש של תושבים שיכירו בחשיבות האמצעים למניעת המחלה על מנתכדי ליצור מצב שבו שיעורי התמותה ממלריה באפריקה יקטנו בצורה משמעותיתניכרת.

להגברת המודעות למחלה הוכרז על ידי [[ארגון הבריאות העולמי]] [[יום המלריה הבינלאומי|יום המלריה הבין-לאומי]], החל בכל שנה ב-[[25 באפריל]].

עד לפני מספרכמה שנים נכשלו הניסיונות לפיתוח חיסון כנגד מלריה, היות שאחד הטפילים הגורם למחלה הוא בעל מחזור חיים מורכב אשר מסייע לו להתחמק ממערכת החיסון המנסה לתקוף אותו ועל כן מקשה עלאת ניסיונות פיתוח החיסון.

ב-2015 אושר לשימוש לראשנהבפעם הראשונה חיסון נגד מלריה, שיעילותו חלקית. ניסויים בחיסון מראים ירידה בהיקף התחלואה בקרב ילדים, אך הם אינם מוכחים כמונעים מלריה בצורה גורפת וכיעילים בהתמודדות מולעם הטפילים השונים{{הערה|{{ynet|ד"ר איתי גל|לראשונה: אושר החיסון נגד מלריה, שיציל מיליונים ברחבי העולם|4683577|24 ביולי 2015}}}}. פיתוח החיסון מומן בחלקו, בשיעור של 168.7 מיליון דולר, בידי קרן של [[ביל גייטס|ביל]] ו[[מלינדה גייטס]]{{הערה|{{ynet|ד"ר איתי גל|בקרוב: סוף-סוף חיסון למלריה במימון ביל גייטס|3602743|28 בספטמבר 2008}}}}.

בשלב המרוזיטי במעגל החיים של הטפיל, הטפילים מתרבים בתוך תאי הדם האדומים וה[[מטבוליזם]] של הטפיל גורם לשינויים כימיים בהרכב תא הדם. תאי דם בריאים (ללא המוטציה של אנמיה חרמשית) שורדים עד לסיום ההתרבות של הטפיל ופריצתו אל נוזל הדם, אולם אם התא האדום מכיל המוגלובין מעורב - נורמלי וכזה עם מוטציה של אנמיה חרמשית - רבים סיכוייו לעוות את מבנה התא ולכן הוא יהרס בטחול לפני שהטפיל יספיק להתרבות ולצאת מן התא למחזור הדם. לכן אנשים להם [[הטרוזיגוט]]יות לאלל בעל המוטציה - שהם נשאי המוטציה לאנמיה חרמשית - יחיו בדרך כלל עם [[אנמיה]] חסרת חשיבות מבחינת תפקוד הגוף, אולם יהנוייהנו מהגנה טבעית כמעט מוחלטת מפני המלריה{{הערה|David Modiano, et al. [http://www.nature.com/nature/journal/v414/n6861/abs/414305a0.html Haemoglobin C protects against clinical Plasmodium falciparum malaria]. '''Nature''' 2001;414:305-308. {{PMID|11713529}}}}{{כ}}{{הערה|{{הידען|[[תמרה טראובמן]]|נתגלתה מוטציה גנטית שמחסנת מפני מחלת המלריה|mutation-against-malaria-221101|22/10/2001}}}}. אנשים [[הומוזיגוט]]יים למוטציה של אנמיה חרמשית יסבלו ממלוא התסמינים של המחלה ובחברות לא מערביות תוחלת חייהם קצרה מאוד. אולם בחברות בהם מחלת המלריה [[אנדמיה|אנדמית]], שכיחות המוטציה לאנמיה חרמשית היא בשיעור של כ-10% מן האוכלוסייה. שכיחותה הגבוהה של מוטציית האנמיה החרמשית דווקא באזורים נגועי מלריה, מצביעה על קשר אבולוציוני בין השניים.

עם פלישת הבריטים ל[[צפון אפריקה]] וישראל [[המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה|במלחמת העולם הראשונה]], נאלץ הצבא הבריטי להתמודד עם המלריה שהפילה חללים רבים. ב-1922{{הערה|[http://www.archive.org/details/medicalservicesd01macpuoft 1922-23. Medical services; diseases of the war] עמוד 249-253}} פרסמו רשויות הבריאות הבריטיםהבריטיות את דרכי הפעולה שנקטו למלחמה במלריה. הספר מזהה את המקורות המרכזיים למלריהשל המלריה בבארות המים הרבות שחפרו הערבים באזור והביצות לאורך מישור החוף. עם התקדמות הצבא מוקדי מלריה רבים נוקזו והודברו בחומר הורג יתושים או טופלו בשמן אם היו בארות מים לצורך שתייה.

רוב היישובים החקלאיים שנוסדו בשנים הראשונות של תחיית [[ארץ ישראל]] נוסדו בשלושה אזורים שהיו קטנים יחסית ומישוריים - ב[[בקעת הירדן]], ב[[עמק יזרעאל]] וב[[מישור החוף]] של חבל [[השרון]]. הקרקע הייתה טובענית ופורייה מאוד, אך עם זאת גם הייתה נתונה למכירה משום שבאותה העת שרצה בה מחלת המלריה ולכן לא ניתן היה לעבד אותה. באזורים הגבוהים יותר בהםשבהם המים לא עמדו, היתושים לא יכלו להתרבות (כגון אזור [[יהודה ושומרון]]) היווהיו מעט יישובים יהודיים, אם היו בכלל. בכך, הייתה למלריה השפעה משמעותיתשל ממש על גבולות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

מחלת המלריה האנדמית הודברה סופית במדינת ישראל בשנת 1962 הודות למאמציהם של אישים, דוגמת: [[ג'ון קרופר]], [[הלל יפה]], [[ישראל קליגלר]], [[צבי סליטרניק]], [[גדעון מר]] ו[[רודולף רייטלר]]. ייבוש הביצות תרם תרומה משמעותיתניכרת לחיסול המלריה בארץ.