קו העוני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Erel Segal (שיחה | תרומות)
Erel Segal (שיחה | תרומות)
שורה 46:
* מי שיש לו רק ''חמישים זוז'', אבל הוא יכול להשתמש בהם למסחר שיספק לו פרנסה, גם הוא אינו רשאי לקחת מתנות עניים.
* לעומת זאת, מי שיש לו מאתיים זוז, אבל במקביל יש לו חוב לאדם אחר (אפילו ל[[כתובה]] של אשתו), והכסף שברשותו משועבד לחוב זה, רשאי לקחת.
במשנה לא נזכר בפירוש קו-עוני לעניין כספי [[צדקה (יהדות)|צדקה]] שאנשים נותנים מרצונם החופשי. כל ה[[ראשונים]] מסכימים שיש גבול מסויים שמעליו אסור לקחת צדקה, וכפי שכתב [[אפרים מרגנסבורג|ר' אפרים מרגנסבורג]]: "ודאי מי שאינו צריך ונוטל, גוזל עניים, שהרי אותו בעל-הבית שנתן לו - לא ייתן לעני אחר, שאומר 'כבר נתתי לאחר', נמצא אותו שלקח - גזלו לזה."{{הערה|[[אור זרוע]] א, הלכות צדקה יד|שם=אור}} אולם נחלקו בשאלה האם יש "קו עוני" מוחלט לכולם, או שהגבול הוא אישי ומתייחס ליכולתו או לצרכיו של כל עני בנפרד. ומצאנו בזה שלוש דעות:
 
# קו עוני מוחלט נזכר בדברי ר' יצחק בעל [[אור זרוע]]: "ודאי אין חילוק בין לקט שכחה פאה ומעשר עני לשאר צדקה... כל מי שיש לו מאתיים זוז, לא ייטול מכיס של צדקה.{{הערה|[[אור זרוע]] א, הלכות צדקה יד|שם=אור}} והכל לפי פרנסת ביתו, כדפירש רבנו אפרים זצ"ל."{{הערה|שם=אור}} וכן [[יעקב בן אשר|בעל הטורים]] בתחילת דבריו: "יש לו מאתים זוז אפילו אינו נושא ונותן בהן, או שיש לו חמשים שנושא ונותן בהן, לא יטול ''מהצדקה'' כלל".{{הערה|{{ויקיטקסט|טור יורה דעה רנג}}|שם=טור}} הוא ציטט את לשון המשנה, אלא שבמקום "לקט שכחה פאה ומעשר עני" כתב "צדקה", כי הבין שאין הבדל ביניהם. וכן ה[[שולחן ערוך]] בתחילת דבריו.{{הערה|{{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה רנג}}|שם=שוע}}
#גבול אישי, המתייחס ליכולתו של העני להתפרנס, נזכר בהמשך הסימן בטור: "ויש אומרים שכל אלו השיעורים לא נאמרו אלא בימיהם שהיה להם קופה ותמחוי והיו מחלקין מעשר עני בכל שנה והיו נוטלין לקט שכחה ופאה, לפיכך שיערו שמי שיש לו מאתיים זוז לא יטול, לפי שיכול לעבור בהן שנה ולשנה הבאה יהיה לו במה שיהיה. אבל האידנא(=עכשיו), שאין כל זה, יכול ליטול עד שיהיה לו קרן כדי להתפרנס מן הריוח. תדע לך, שהרי יש חילוק בין אם נושא ונותן שאז אפילו אם יש לו חמישים זוז לא יטול שאפשר לו להתפרנס מן הריוח, אלמא (=מכאן ש-)הכל לפי הענין. ואפשר כי בימיהם היתה ההוצאה מעוטה ואפשר להתפרנס בריוח של חמישים זוז, אבל האידנא(=עכשיו) אי אפשר, והכל לפי המקום והשעה."{{הערה|שם=טור}} וכן בהמשך הסימן בשולחן ערוך.{{הערה|שם=שוע}}
#ה[[רמב"ם]] הביא את דין "מאתיים זוז" רק לעניין מתנות עניים בשדה.{{הערה|{{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מתנות עניים ט יג}}}} אולם לעניין צדקה, כתב רק ש"מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני".{{הערה|{{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מתנות עניים ז א}}}} מכאן שלפי הרמב"ם, מצוות הצדקה תלויה בצרכיו של כל עני לגופו, ואין כלל "קו עוני" מוחלט.{{הערה|שם=מדן}} גם בעל [[יצחק מקורביל|ספר מצוות קטן]] כתב:{{הערה|[[ספר מצוות קטן]], סוף סימן רמח}} "דין מי שיש לו מאתיים זוז אינו נוהג בזמן הזה בינינו". והרב [[יעקב מדן]] הסביר,{{הערה|שם=מדן}} שכיוון שמתנות עניים בשדה מתחלקות כל שנה בעונת הקציר, מותר לקחת מהן רק מי שאין לו מספיק חסכונות כדי להתפרנס במשך שנה. אולם הדין הזה אינו רלבנטי לעניין צדקה.
שורה 65:
על-פי ההסברים בתלמוד,{{הערה|{{ויקיטקסט|כתובות סח א}}}} פירש הרמב"ם כך:{{הערה|{{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מתנות עניים ט יד}}}}
 
* לאאין מחייבים את העני למכור כלים אישיים, כגון: בגדים, מצעים וכלי אוכל; אבל מחייבים אותו למכור כלי מותרות, כגון [[מגרדת]] או [[עלי ומכתש]] העשויים מזהב וכסף, וכן מנורה ושולחן.{{הערה|שם=טור}}
*לאאין מחייבים את העני למכור במחיר הפסד, אלא מותר לו לקבל מעשר עני (או צדקה) עד שיצליח למכור אותם בשוויים (הדבר נוגע בעיקר לרכוש יקר, כגון בתים ושדות).
*לאאין מחייבים למכור כשהעני לוקח צדקה בסתר, מאנשים פרטיים; אבל כשהעני כבר לוקח צדקה בגלוי, מקופת הצדקה הציבורית, הוא חייב למכור גם את כליו האישיים, ולקנות כלים פשוטים יותר. וכך נפסק בשולחן ערוך.{{הערה|שם=שוע}}<nowiki>{{ הרב יעקב מדן הביא שני הסברים להבחנה זו: </nowiki>{{הערה|שם=מדן}}
**"א. קופת הציבור נגבית בכפייה ולא בהתנדבות, ולכן אין רשות לאדם להפיל עצמו על קופת הציבור עד שימכור כלי תשמישו, ולפחות יחליפם בזולים יותר. אך לענין צדקה ומתנות עניים, הניתנים בהתנדבות, אף שקביעת רף העוני אינה נמדדת בהכרח בכסף זמין, בכל זאת לא חייבו חכמים את העני למכור את כליו מפאת עוגמת הנפש הכרוכה בדבר."
**"ב. קופת הציבור מתחלקת לעניי הקהילה, בניגוד ללקט, שכחה ופאה, מעשר עני וצדקה מאנשים פרטיים הניתנים לכל עני. לכן, יש בנטילה מקופת הציבור גזל עניים ברור יותר, שהרי הממון ניתן לאנשים מוגדרים, מכיוון שכך יש בקופת הציבור קני מידה מחמירים יותר לחלוקה."
**אמנם, לפי רש"י בפירושו לתלמוד, לאאין מחייבים למכור גם כשהעני לוקח מהקופה הציבורית, אלא רק אם רימה ונטל צדקה שלא כדין מחייבים אותו למכור, כדין בעל חוב.
הרב רועי הכהן ז"ק סיכם את ההלכה בנושא: "ככלל, אין ליתן לאדם כספים כלשהם מקופת הצדקה הציבורית, אלא אם כן אין ברשותו רכוש או נכסים אותם ניתן לממש בכסף, אלא-אם-כן מדובר בהפסד משווי הקרן. זאת, על-מנת שלא לפגוע בעניים אמתיים, הסמוכים רק על שולחנה של קופת הצדקה הציבורית."{{הערה|שם=כתר}}