שטיסל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוגו (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
הוגו (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 64:
בובע מלכה (מגולמת בעונה זו על ידי [[ליא קניג]]), השקועה בתרדמת, מתעוררת ברגע שבנה נחום ([[הגייה אשכנזית|נהגה]] "נוּחֶעם") מגיע לבקרה. היא מזהה אותו אך אינה מזהה את שוּלֶם. נוחעם ובתו ליבי ([[הדס ירון]]), שאותה הוא מכנה "שטערצלע", מתארחים בביתו של שוּלֶם. נוחעם מחפש חתן לבתו, אך היא מתאהבת בקיווע. היא מוצאת אחדים מציוריו, מעודדת ומשכנעת אותו לנסות ולמכור אותם באמצעות גלריה.
 
ליפא וגיטי יוצרים קשר עם אלמנה חשוכת ילדים, המבקשת לשלם סכום נכבד לזוג שיסכים לקרוא לילדם על שם בעלה המנוח, זליג. גיטי מבטיחה שתקרא כך לילד ללא תמורה, אך ליפא ניגש בסתר לאחר מכן אל האלמנה ומקבל ממנה סכום נאה, שאותו הוא משקיע ב[[ניירות ערך]]. מפגשים נוספים עם האלמנה גורמים לגיטי להתחרט על הבטחתה, אך בטקס [[ברית מילה|ברית המילה]] היא מופתעת לשמוע שבעלה בחר לתת לתינוק את השם זליג ומתמלאת בזעם כלפיו. ליפא שולח את גיטי לבית [[החלמה]] כדי[[קריית יערים|בטלזסטון]] שתירגע, אך גיטי נשארת שם זמן רב. הוא שולח את ילדיהם בתקווה שאלו ייגרמו לה לחזור הביתה, אך גיטי בוחרת לשוב עם הילדים לבית אביה, שולם, ושוהה שם.
 
רוחמי, בתם הבכורה בת ה-16, מתאהבת בבחור צעיר ופרוש בשם חנינא טוניק ([[יואב רוטמן]]), אשר מבלה את ימיו ולילותיו בלימוד עצמי בבית כנסת נטוש בשכונתם. היא מציעה לו להינשא לה כדי שאמה לא תחוש מחויבות לחזור לאביה על מנת להבטיח את עתידה היא, וכדי להציל את חנינא מ[[הרהורים רעים|הרהורי עבירה]], ויוזמת טקס [[קידושין]] בין השניים לעיני עדים. כאשר רוחמי מספרת לאביה על נישואיה מאבד ליפא את עשתונותיו ומכה את בעלה. רוחמי עוזבת את הבית ושבה אל בית הכנסת. ליפא מספר לגיטי על האירוע. גיטי מצדיקה את תגובתו וקוראת לו להשיב את הילדה בכוח. ליפא יוצא לעשות זאת, אוחז במקל על מנת להכות את הבעל הטרי, אך כשהוא רואה את חיבתה העזה של רוחמי לבעלה הלמדן הוא חוזר בו. ליפא משלים עם נישואיה של רוחמי, ואף עוזר לזוג לשכור דירה. הנישואים משתבשים משום שחנינא חש שהנישואים פוגעים ביכולתו ללמוד, ונוסע לצפתלישיבה [[צפת|בצפת]] להקדיש עצמו לשםללימוד תורה כךוגמרא.
 
הקשרים בין קיווע לליבי מתהדקים, ושוּלֶם, שמבחין בכך, מציע לאחיו נוחעם שהשניים יתחתנו, אך נוחעם דוחה זאת. כאשר מתברר לנוחעם שליבי אינה מעוניינת בשידוך אחר המוצע לה, הוא חוזר איתה לביתו שב[[אנטוורפן]].
שורה 72:
לרבנית ערבליך ([[רות גלר]]) המתגוררת עם בובע מלכה באותו בית אבות, נודע שהיא חולה ב[[סרטן (מחלה)|סרטן]], והיא משתפת את בובע מלכה בהחלטתה להתאבד. בובע מלכה מסרבת לשתף פעולה, אך הרבנית ערבליך בולעת כדורי שינה, ומשכנעת את בובע מלכה לשהות איתה ברגעיה האחרונים ולא להזעיק עזרה.
 
קיווע זוכה ב"פרס וסרמן" לצייר מבטיח. בטקס הענקת הפרס מביך אותו אביו, המנצל הזדמנות זו כדי לבקש כסף ('[[שנור|לשנורר']]) מהתורמים לתלמוד תורה שבניהולו.
 
בובע מלכה אינה מרוצה ממנוחה ([[חנה לסלאו]]), כלתו של שולם, ומכנה אותה "קלאפטע". בובע מלכה מביעה את רצונה לראות את הים, ומשלא מצאה מלווה היא נוסעת לים [[רצועת חוף תל אביב-יפו|בתל אביב]] במונית, ומתה ביושבה על ספסל מול הים. לאחר הפטירה מגיע לביתו של שולם אדם זר המציע לו לרכוש תמורת סכום גבוה את סיפור חייה של אמו אשר צולם והוקלט על ידו, אך מנוחה משכנעת אותו לבל יעשה זאת. לאחר שהוא מתחרט ומבקש בכל זאת לרכוש מתברר לו שהחומר נמחק על ידי הצלם, בעקבות זאת הוא מודיע למנוחה על ביטול אירוסיהם.
 
נוחעם וליבי חוזרים לארץ לשבעה. ליבי וקיווע מחליטים להתארס, תוך תנאים שקיווע מתחייב אליהם – להפסיק לצייר, לוותר על תערוכה שתכנן מחוץ לישראל ולעבוד ב[[סוכנות נסיעות]] לחרדים השייכת לנוחעם. לאחר שמתברר כי בובע מלכה הורישה בצוואתה את דירתה רק לנוחעם, נוחעם מודיע כי הדירה תהיה שייכת לזוג הצעיר.
 
צבי אריה מקבל הצעה להיות זמר חתונות, הצעהחלום להילדות ציפה מילדותשלו. בהתחלהתחילה הוא נענה להצעה, אך כששמע כי הזמר הקודם בלהקה [[יציאה בשאלה|עזב את החברה החרדית]] בעקבות ההצלחה, הוא מחליט לבטל את השתתפותו בלהקה.
 
ליפא מגלה לגיטי כי הכסף שלקח מהאלמנה הרוויח תשואה נאה, והוא נותןונותן לגיטי להחליט מה לעשות עם הכסף. לאחר מכן גיטי פותחתמקימה מסעדה במרכז גאולה. במקביל נקבע דיון גירושין ב[[בד"ץ העדה החרדית|בית הדין הרבני]] לחנינא ורוחמי, אך בעקבות שיחה מקרית יום קודם לכן בין גיטי לחנינא במסעדה, בה חושף חנינא פרטים מסיפור חייו, הם מחליטים לבטל את הדיון והנישואים נמשכים.
 
קיווע מפר את ההתחייבות להפסיק לצייר. הוא מודיע לקאופמן (בעל הגלריה [[אוצר (מקצוע)|והאוצר]]) שהוא יקיים את התערוכה כמתוכנן, ומצייר ציור נוסף עבור התערוכה, בו נראית אישה המניקה את תינוקה. כחלק מקידום התערוכה מתראיין קיווע אצל [[ירון לונדון]] (בתפקיד עצמו) בתוכנית "[[לונדון את קירשנבאום]]", ומסביר בראיון שאפשר לראות באישה שבציור גם את אמו. שולם מספר לעקיבא שנפוצה השמועה אודות הראיון בציבורברחוב החרדי ולכן הוא רותח מזעם עליו ומטיף לו. כשהוא רואה את התמונההציור , בהבו נראית אישה עם [[כיסוי ראש לנשים (הלכה)|כיסוי ראש]] שחלק קטן משיער ראשה נראה לעין, הוא מספר לבנו בדמעות עד כמה אמו הקפידה על כיסוי שיער ראשה. עקיבא מסרב לוותר על הציור, והעימות גורם לפיצוץ ביחסי השניים.
 
יום התערוכה מגיע, ושולם מגיע לגלריה של קאופמן ומבקש ממנו שלא יציג בתערוכה ב[[מוזיאון ישראל]] את התמונה, שעל פי תחושתו פוגעת בכבוד אשתו המנוחה דבורה. לאחר שקאופמן משיב לו שהתמונה אינה למכירה והדבר אינו אפשרי, הוא מציע לו 11 אלף דולר תמורת התמונה ורוכש אותה ממנו. את הסכום השיג באמצעות מכירת חלקת הקבר שהייתה לו בסמוך לבובע מלכה ולאשתו, לאחיו נוחעם (שקנה אותה בעורמה תוך התחזות לצרפתי, בתגובה לאמירתו של שולם כי טובה לו חלקת הקבר ליד אימו מכל המטוסים ובנייני בלגיה של אחיו). לאחר שנוחעם מספר לליבי על רכישת הקבר בעורמה היא כועסת עליו ומחליטה לחזור לקיווע חרף כך שלא עמד בסיכומיהם.
 
שולם מנסהשוקל לשרוף את הציור, אך אינו מצליח לעשות זאת. במקום זאת הוא צובע את קווצת שיערה של הדמות, שיוצאשמבצבץ מהמטפחת, מכסה אותו, ומחזיר בכך את כבודה.
 
קיווע מגיע אל התערוכה לבדו. מעט לאחר הפתיחה הוא עוזב את התערוכה ומתיישב על ספסל באחד מבתי הכנסת במוזיאון. ליבי מגיעה אל התערוכה, מחפשת את קיווע, ומתיישבת על ידו.