אנטוני גרבובסקי – הבדלי גרסאות

כבר בזמן שלמד באוניברסיטה פיתח גרבובסקי עניין רב ב[[ספרות]]. הוא הצטרף לאגודה "חברת הספרות הסלבית" (Towarzystwo Literacko-Słowianskie), אך החברות באגודה זו לא השביתה את עבודתו על השפה הפולנית וספרותה. בהדרגה למד מספר נכבד של שפות והפך ל[[פוליגלוט]] של ממש. בשלב מאוחר יותר היה מסוגל לדבר בתשע שפות בנוסף לשפת האם שלו ולהבין לפחות חמש־עשרה נוספות. אין זה מפתיע, בהתחשב ברקע זה, שהסטודנט גרבובסקי אף התעניין ברעיון של שפה בינלאומית. בשלב זה מילאה שפת [[וולאפיק]] (Volapük) תפקיד זה, ולכן גרבובסקי למד אותה. עם זאת, לאחר שביקר אצל [[יוהן מרטין שלאייר]] ממציא השפה, נוכח גרבובסקי לדעת שאפילו ממציא השפההוא אינו מסוגל לדבר וולאפיק ברהיטות. היה ברור כי שפה זו אינה מתאימה לשימוש בחיי יום־יום, ובסופו של דבר דיברו גרבובסקי ושלאייר ביניהם ב[[גרמנית]]. לאחר אכזבה זו נטש גרבובסקי את וולאפיק, אך הוא לא הרים ידיםהרפה מרעיון ה[[שפה מתוכננת|שפה המתוכננת]].

בשנים [[1908]]–[[1914]] היה גרבובסקי אחראי על הקורסים הראשונים במעט בתי ספר בורשהבוורשה. במאמר ב־[[1908]] הוא תארתיאר את ההתאמה היוצאת מהכלל של האספרנטו כהקדמה ללימוד שפות. הוא הראה באמצעות דוגמאות מוצקות כיצד לימוד אספרנטו תחילה שיפר בצורהבאופן משמעותיתמשמעותי את יכולת הלימוד של [[צרפתית]] ו[[לטינית]] (טענה שהתקבלה על ידי הציבור דאז בחוסר אמון).

האנתולוגיה "מהפרנסוס של העמים" שיצאה לאור ב־[[1913]] הכילה 116 [[שירה|שירים]] המייצגים 30 שפות ותרבויות. ששהשישה מתוך השירים חוברו באספרנטו, שאר ה־110 תורגמו.