תוכנית הקנטונים – הבדלי גרסאות

ד"ר דיקשטיין, בהיותו בעל רקע משפטי ומנהלי, פירט בתוכניתו את הדרך בה עתיד הקנטון להתנהל, ואת המתכונת בה יקבע השיוך האתני של כל קנטון. בתוכניתו הציע ד"ר דיקשטיין להקים לא רק קנטונים יהודים וערבים, אלא גם קנטונים מעורבים בהם יותר לאוכלוסיות יהודיות וערביות לחיות ולהתיישב יחד, תוך בחינה תקופתית של המצב הדמוגרפי עד להשגת רוב לאחת האוכלוסיות. הצעות אלו זכו להתעניינות מועטה בציבור, ולא הייתה להם השפעה של ממש על מהלך העניינים המדיני באותה תקופה{{הערה|שם=דותן74|שמואל דותן, '''המאבק על ארץ ישראל''', עמ' 74}}.

 

בספטמבר 1931 שוב הועלתה לדיון במשרדי הממשלה בלונדון תוכנית להקמת קנטונים יהודיים בארץ ישראל. היו טענות שהועלו בעיתונות כי הצעות אלו גובשו בשיתוף עם [[הסוכנות היהודית]] ובעיקר עם ד"ר [[חיים ארלוזורוב]], ראש המחלקה המדינית שלה. ידיעות אלו הוכחשו על ידי אנשי הסוכנות היהודית, אולם הכחשותיהם התקבלו בחוסר אמון{{הערה|{{חזית העם||מזמת הקנטוניות בעינה עומדת!|1932/03/11|00105}}}}.

 

 

באותה תקופה תמך גם [[מוסא אל-עלמי]] בתוכנית קנטוניזציה, אולם תחת "פיקוח השלטון המנדטורי". על פי תוכניתו, הקנטון היהודי אמור היה להיות קטן יותר מזה שהציע ח'אלדי: רצועת החוף שבין תל אביב לעתלית בלבד. צמצום הקנטון היהודי אפשר, מבחינתו, ויתור ערבי על הגבלת העלייה היהודית: "היהודים יוכלו להביא לקנטון שלהם כמה מהגרים שירצו, ולחוקק שם כל חקיקה שימצאו לנכון".{{הערה|בני מוריס, '''מדינה אחת, שתי מדינות''', עמ' 71.}}

 

===בתוכנית מוריסון–גריידי 1946===