המצור על עכו (1291) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
היה כתוב שהמצור נמשך יותר מחודשיים, כשבפועל זה פחות מחודש וחצי
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ ←‏רקע: הגהה
שורה 29:
 
==רקע==
[[מסע הצלב השביעי]] הביא עם סיומו לעליית הממלוכים לשלטון, ולאחר התייצבות שלטונם ב[[מצרים]] פנה הסולטאן החדש [[ביברס]] לקצץ אט-אט במה שנותר מממלכת ירושלים הצלבנית. הממשל הממלוכי החדש השתלט על [[המזרח התיכון]], מחק את פיצולי העבר [[השושלת האיובית|האיובי]], איחד את חצרות האמירים העצמאיים, והביא לאיחוד כוחות האסלאם בדומה ל[[צלאח א-דין]]. בניית מנגנון אדמיניסטרטיבי אזרחי ומנגנון צבאי יעיל איפשר לממלוכים לממש כוח זה למטרות ה[[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגיות]] של הסולטנות. ב-[[1263]] כבש ביברס את [[הר תבור]] ו[[נצרת]], וב-1265 את [[קיסריה]] ו[[תל ארשף|ארסוף]]. בהרסו ערי נמל קבע עיקרון ממלוכי חשוב - הוא הרס את המצודות לחלוטין ובאבניהן מילא את הנמל והוציא אותו מכלל שימוש. כך נמנעה הגשת סיוע ימי לצלבנים, וכן המסחר הימי חייב היה לעבור דרך ערי מצרים במקום דרך ערי ארץ-ישראל. ב-[[1266]] כבש בייברס את [[מצודת צפת]]. מותו של ביברס ב-[[1277]], קטע את שרשרת מסעות המלחמה שהפכה את ממלכת הצלבנים לקבוצה של מובלעות צלבניות הנלחמות על חייהן. יורשו [[קלאון (סולטאן ממלוכי)|קלאון]] כבש את [[טריפולי (לבנון)|טריפולי]], וסימן את עכו, בירת הממלכה הצלבנית המפוררת, כמטרתו הבאה.
 
אף על פי ששביתת נשק נכרתה עם [[צור (לבנון)|צור]] ובהמשך עם עכו לתקופה של עשר שנים, השאלה הייתה מתי תוכרע ממלכת ירושלים. ה[[אסלאם]] לא יכל ולא רצה לקבל קיום ישויות מדיניות [[נצרות|נוצריות]] עצמאיות בתוך הסולטנות המצרית איסלאמית. [[ג'יהאד|מלחמות הקודש]] בצלבנים יצרו הוויה והכרה של קדושה טריטוריאלית ל[[ארץ ישראל]], ועצם קיום ערים צלבניות נתפס כקיום [[טומאה|טמא]] בלב הישות המוסלמית. החשש ממסע צלב חדש שינצל את ערי החוף כראשי גשר היה מוטיב קבוע במדיניות הסולטנות הממלוכית.